"להתייחס לחיסכון כמקור מים"

פוטנציאל החיסכון השנתי במים של הציבור העירוני בארץ הוא כ-100 מיליון מ"ק, ככמות הייצור של שני מתקני התפלה גדולים. הסכום שייחסך לאוצר המדינה הוא כ-53 מיליון דולר לשנה. באם הציבור יחסוך בכל שנה 100 מיליון מ"ק מים, תחסוך המדינה 530 מיליון דולר בעשור אחד. כך קובע מהנדס המים של מינהל המים במשרד הפנים, חזי ביליק, במאמר, שכותרתו "מקור המים הזול ביותר עדיין מחכה לפיתוח", המופיע בירחון הנדסת מים.

לטענת ביליק, הנתונים מוכיחים שההשקעה בשכנוע הציבור לחסוך במים כדאית מאוד מבחינה כלכלית, והיא אינה עומדת בסתירה להשקעה בפיתוח מקורות מים חלופיים. לדעתו, יש להתייחס לחיסכון במים כאל מקור מים, במיוחד כאשר החיסכון הוא המקור הזול ביותר למים, והיחיד עד לראשית 2004, המועד בו צפויים מתקני ההתפלה להתחיל לייצר מים.

מנתוני משרד הפנים עולה, שצריכת המים השנתית בארץ היא של כ-1.6 מיליארד מ"ק בשנה, מהם 700 מיליון מ"ק לשימוש ביתי, ו-700 מיליון מ"ק לשימוש חקלאי. היתרה מיועדת לשימוש התעשייה ולהעברה לירדן ולרשות הפלשתינית.

הצריכה לנפש במגזר העירוני היא כ-100 מ"ק מים בשנה, ואילו הצריכה לנפש במגזר הכפרי, לא כולל חקלאות, היא של 300 מ"ק מים בשנה. הצריכה המשוקללת היא של כ-115 מ"ק מים בשנה לנפש.

ביליק מאמין שהציבור טרם מיצה את מלוא יכולתו לחסוך במים, במידה רבה בשל העיכוב בתחילת קמפיין החיסכון במים, ובשל העובדה שמסע ההסברה לחיסכון במים ב-2000 וב-2001 היו מגומגמים ולכן לא הניבו את התוצאות המקוות. לדעתו, לנוכח פוטנציאל החיסכון הגדול, ראוי מסע ההסברה לתקצוב ישיר ככל מקור מים אחר.

נתוני משרד הפנים מראים עוד, שבמשבר המים של 1991 חסך הציבור 110 מיליון מ"ק מים, ירידה של כ-20% בצריכה הממוצעת לנפש. נתונים ראשונים על צריכת המים הביתית ב-2001 מצביעים על ירידה נמוכה הרבה יותר. ביולי 2001 היה שיעור הירידה בצריכה כ-3.5% בלבד 2001 לעומת התקופה המקבילה אשתקד. באוגוסט 2001 היתה הירידה בשיעור של 8% בלבד לעומת התקופה המקבילה אשתקד. לדברי ביליק, קמפיין החיסכון במים החל רק באוגוסט 2001, אך למרות זאת הוא הצליח להשפיע על הציבור להגביר את החיסכון.

לדברי ביליק, ניתן להגיע ליעד חיסכון של 100 מיליון מ"ק מים בשנה, באמצעות נקיטת מדיניות משולבת של הסברה, חקיקה ואכיפה. בין האמצעים בהם הוא מציע לנקוט, התקנת אביזרים חוסכים במים, ביניהם מתקני הדחה חסכוניים וקוצבי מים לגינות, שימוש יעיל בהם, ושינוי הרגלי צריכת מים ביתיים.

עוד ממליץ ביליק על אכיפה התקנת העירוניות שכבר הותקנו האוסרות בין השאר על רחיצת מכוניות במים זורמים, איסור על השקיית גינון חדש עד לאוקטובר 2002, והוספת תקנות שיחייבו התקנת אביזרים חוסכי מים בגינות חדשות; חוקי עזר שיחייבו התקנת מזגנים מקוררי אוויר במקום מזגנים מקוררי מים; וקביעת חוקי עזר חדשים לבנייה, שיחייבו תכנון המאפשר חלחול מים למי התהום, במקום להזרימם לתעלות הניקוז.

לדעת ביליק, דווקא עלייה במחיר המים לא תביא לתוצאות המקוות. לדבריו, הביקוש למים הוא קשיח, ולכן מחירי המים משפיעים על הצריכה במידה שולית בלבד. זאת ועוד, מאחר שההוצאה החודשית למים מהווה פחות מ-1% מההוצאה החודשית למשפחה, הציבור מתרגל מהר מאוד למחירים החדשים, ומפסיק לחסוך. לדעת ביליק, מאחר שהמים הם מצרך קיומי, אסור לספקו במחירים גבוהים מדי, כאשר הדרך היחידה היא לקבוע מחיר מדורג למים לפי שיעור הצריכה.