מחקר בנושא השפעות סביבתיות של שפכי בריכות דגים על מאזן המים בארץ קובע, שיש להתייחס למי ברכות דגים כאל מי קולחים, ולכן יש למנוע את שחרורם לגוף מים חיצוני, אלא להשתמש בהם למטרות השקיה בלבד. החוקרים אף ממליצים שלא להזרים מי ברכות דגים לנחלים, אלא אחרי טיפול שלישוני בלבד.
המחקר, מאת פרופ' יורם אבנימלך, ד"ר גד ריטבו, תומר גולר ומלכה כוכבא, מהפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, עוסק בהשפעת בריכות הדגים וסביבתן ובתרומתם לזיהום הסביבה.
לדעת החוקרים, אחת הסיבות שיש להימנע מהזרמת מי בריכות דגים, היא העובדה שהכנסת מים לא מטוהרים לגוף מים עלולה לגרום לצריכה מוגברת של חמצן מומס, תופעה שמעלה את עכירות המים ועלולה לגרום לפריחת אצות.
לדעת החוקרים, תופעה מסוכנת נוספת היא הזרמת דגים מתים במערכת הניקוז הרגילות לנחלים ולמקווי מים. דגים אלה מוזרמים בעת ריקון ברכות או במקרה של תקלה. דגים מתים אלה מגיעים לבתי הגידול הטבעיים ועלולים לגרום להפצת מחלות. המלצת החוקרים היא להימנע ככל האפשר מהזרמת מי ברכות דגים לנחלים, ולהשתמש במי הברכות להשקיה.
חוקרי הפקולטה להנדסה חקלאית מדגישים שעד 2020 תתבסס רוב החקלאות בארץ על קולחים, ומאחר ששפכי בריכות דגים הם לרוב באיכות של מי קולחים, אין שום מניעה מלהשתמש בהם לצורך זה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
