ביהמ"ש הורה להתיר לסלקום להקים אנטנה באיזור מגורים בפ"ת

בסוף אוקטובר 2000 דחתה הוועדה המקומית את בקשת סלקום לקבלת היתר בנייה, בשל מדיניותה שלא לאשר הקמת אנטנות תקשורת בסמוך למוסדות חינוך ובאיזורי מגורים צפופי אוכלוסין. באפריל 2001 קיבלה ועדת הערר את הערר שהגישה סלקום והורתה לוועדה המקומית להעניק לסלקום את ההיתר המבוקש.

הוועדה המקומית עתרה לבית המשפט נגד החלטת ועדת הערר ואילו סלקום הגישה עתירה למתן צו שיורה לוועדה המקומית לציית להחלטת ועדת הערר.

השופט, ד"ר גבריאל קלינג, קבע, כי לא היו בפני הוועדה המקומית כל ראיות בדבר קיומם של סיכונים הנוצרים על-ידי האנטנות הסלולריות. בהתייחסו לטענת הוועדה המקומית, לפיה התנגדותה באה בשל התנגדותם של תושבי הסביבה החוששים מסיכונים שיוצרות האנטנות, אמר קלינג, כי אין גוף כוועדה מקומית יכול להיזון מהלכי רוח בציבור שאינם נשענים על תשתית עובדתית.

בהתייחסו לטענה נוספת של הוועדה המקומית, לפיה תוכנית המתאר אינה מתירה התקנת אנטנה סלולרית, קבע קלינג, כי גישה זו תטיל מגבלות כבדות על היכולת ליצוק תוכן חדש בתוכניות המתאר וליישם את האמור בהן ברוח ההתחדשות וההתפתחות.

קלינג קובע, כי תוכנית מתאר יש לפרש כשם שמפרשים חקיקה, דהיינו, אין כובלים פירושה של חקיקה למשמעות שהיתה לה שעה שהוחקה, אלא יוצקים בה תוכן חדש על-פי המציאות המשתנה שאותה מסדירה התוכנית לאורך חייה ועל-פי תכליתה.

קלינג הורה לוועדה המקומית לשלם לסלקום הוצאות של 15 אלף שקל. (עת"מ 1211/01, עת"מ -1/01 1290).