הבעיה אצלי. אני יודע שהבעיה אצלי. בשנה וחצי האחרונות, מאז עלה לאוויר yes פלוס", ערוץ הדרמות המשובח של יס, מצאתי את עצמי מתמכר לרוב התוצרת המשודרת שם - שרובה המכריע מגיע מבריטניה. לא כל מה שעלה ב- yes, חייבים לומר, כל-כך מדהים. ובכל זאת, לאנשים של "יס פלוס" יש איזו יכולת לארוז גם מוצרים בינוניים באריזות נוצצות, שמעבירות את ההרגשה שמישהו משקיע בך כצופה.
אז מה הבעיה? הבעיה היא, שכותב שורות אלו תפס את עצמו בחודשים האחרונים מפגין דעות קדומות מהסוג שרצוי כי מבקרי טלוויזיה לא רק שלא יפגינו, אלא אפילו שלא יחושו. מסתבר כי בחודשים האחרונים צץ ל- yes אח חדש שגם הוא מרבה לשדר תוצרת בריטית הראויה לצפייה. הכוונה, תתפלאו, אינה ל-bbc prime, אלא לערוץ 1.
"חברים, אהבה ומה שביניהם", "זיווגים", "ממשיכה לצעוד" ו"בקצב השעון" הן דוגמאות מהעת האחרונה למשבצות בריטיות, שעליהן אני שומע המלצות מכל מיני כיוונים. ובכל זאת לא הצלחתי להביא את עצמי לצפות בהן. הן משודרות בערוץ 1. יותר מדי פעמים כבר הבטחתי לעצמי, שאני עם הערוץ הזה גמרתי. בחודשים האחרונים, גם התחלתי לקיים. אני לא צופה שם בחדשות, גם לא בכדורסל. פעם בשבוע "משפחת סימפסון", וזהו.
"זו דעה קדומה, ואנחנו עם כותבים שיש להם דעות קדומות לא מוכנים לעבוד", אמרה עורכת המדור הזה. כעונש, היא הכריחה אותי לבדוק את "לשבור את הכלים", מיני סדרה חדשה, בריטית כמובן, שעלתה אתמול לשידור בערוץ המקולל. צפיתי בה, ומה אומר - לא משהו.
סיפור המסגרת - זה מציב במרכזו קצינה בריטית צעירה ואמביציוזית הנאנסת בידי חבריה לנשק הוא לא משהו שלא ראינו בעבר (בלוויין משודרת לאחרונה "בת הגנרל" עם ג'ון טרוולטה, המספרת פחות או יותר את אותו סיפור). גם העובדה שלתפקיד הראשי לוהקה דניאלה נרדיני, הלא היא אנה האלמותית מ"החיים האלה", אינה מעלה ואינה מורידה.
מדובר בעוד סדרה חצי-מעניינת, שאפשר לתת לה צ'אנס, אבל לא חייבים. מה שכן, ביני לבין עצמי אני חייב להודות, שאם היא היתה משודרת ב- yes, די בטוח שלא הייתי מחמיץ אף פרק. אז נכון, באמת אפשר לקרוא לזה דעה קדומה. אבל למה לעשות זאת כש"נאמנות" היא מילה יפה בהרבה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
