בין פנטזיה למציאות בגליל: אוניברסיטה ושדה תעופה הם לא תמיד תרופת קסם

"לפני שנים, היו מי ששאלו בחיוך מריר: למה קוראים לעיר קריית שמונה? התשובה הייתה: 'ארבע שעות הלוך, ארבע שעות חזור'. למעשה זה היה חמש. ובכן, המציאות הזאת כבר לא קיימת יותר. חיזקנו לאין שיעור את הנגישוּת לקריית שמונה" (ראש הממשלה בנימין נתניהו, בישיבת הממשלה החגיגית השבוע בקריית שמונה, מזכיר - ממש לא בפעם הראשונה - כמה נוח וממכר לנסוע שנים עם צ'קלקה על הרכב, ולא להכיר את התלאות בכבישים שאזרחי המדינה האחרים מכירים מצוין).

● שליש מהשטח מזוהם: מה עומד לקרות כעת בפרויקט שדה דב?
● המבצע בשכנות ביצרון ששווה מאות אלפי שקלים לרוכשים

אבל הבשורה הגדולה של הממשלה בנוגע לקריית שמונה, הייתה שהעיר תתהדר בקרוב בשדה תעופה ובאוניברסיטה. היסטוריה. ונכון שלא כיף להרוס חגיגות, אבל מוכרחים להכניס אותן לפרופורציה.

"ביטול מושג הפריפריה"

שדה תעופה? שרת התחבורה מירי רגב הסבירה שמדובר ב"מהלך אסטרטגי שמחזיר לצפון את הקישוריות האווירית, כחלק מתפיסה כוללת... עד כדי ביטול המושג 'פריפריה'", אבל לא ברור באמת כמה ואם בכלל השדה יתרום לעיר הצפונית שלנו. לא בכדי, טיסות מסחריות לאותו מנחת בדיוק הפסיקו לטוס לפני שני עשורים. פשוט כי לא היה כלכלי להפעיל אותן. ומעבר לכך, מאיפה בדיוק ימריאו הישראלים שירצו להגיע לקריית שמונה, אם וכאשר, כשאין יותר שדה תעופה בת"א, ואוטוטו מפונה שדה התעופה הרצליה?

ועל רקע ההבטחות גם לרכבת לקריית שמונה (עניין של עשר שנים בתחזית הכי אופטימית), מישהו מוכרח להזכיר שלכלי התחבורה האלה יש דרך דו־סטרית. ששיפור הנגישות (רכבת/מטוס) הוא חרב פיפיות. אם קל להגיע מהמרכז לקריית שמונה בתוך שעה, אין סיבה אסטרטגית למשפחה צעירה לעבור לגור שם, ועל הדרך לסבול ממחסור בשירותים רפואיים או תרבותיים. אפשר פשוט "לנסוע לעבודה" ולחזור למרכז.

במילים אחרות: גם אם מצאתם את ג'וב חלומותיכם בפריפריה הכל כך רחוקה, המדינה כבר לא צריכה שתעבירו את הילדים ואת עצמכם לשם. מי שחושב שרכבת או מטוסים בהכרח מביאים אוכלוסייה, מערבב בין נגישות לתכנון. בין פנטזיה נדל"נית למציאות.

אוניברסיטה שווה הגירה?

באופן דומה, המחשבות שאם העיר תוצף בסטודנטים איכותיים יותר או פחות הם כמובן יבחרו להישאר בה ביום שאחרי, היא ילדותית למדי. כאילו מה שלא ממש קורה כבר עשרות שנים בבאר שבע או בחיפה, ערים שהקימו מוסדות אקדמיים ותיקים ומפוארים, שמציעות לגרים בהן מגוון רחב פי כמה של תעסוקה ומסחר ועוד, וסובלות בכל זאת מהגירה שלילית עצובה - יקרה דווקא בקריית שמונה. זאת, כי החליטו לשנות את שמה של מכללת תל חי לאוניברסיטה.

זה כמובן לא לוקח מהבשורות הטובות את מה שיש בהן. אוניברסיטה שוקקת פירושה יותר צעירים שיבואו לשם, גם אם לתקופה קצרה, יאכלסו דירות ריקות ואולי יעודדו פעילות יזמית ועסקית שהעיר זקוקה לה (ודאי אחרי המלחמה, כאשר כשליש מהתושבים לא חזרו אליה), אבל מכאן ועד לחזון הגדול של נתניהו השבוע המרחק עצום. צאו וראו כמה מעט תמורות עברו על שכונה ד' בבאר שבע או נווה שאנן בחיפה, מטרים מהאוניברסיטה ומהטכניון, בהתאמה.

בשולי הדברים, נוכחות סטודנטים לא פעם עלולה לעורר קונפליקטים עם אוכלוסייה ותיקה, להעלות מחירי שכירויות ולשנות את צביון השכונות. רכישת נכסים להשקעה ולא למגורים באה לעיתים על חשבון התושבים הוותיקים, וגם מייצרת לא מעט אנטגוניזם כלפי הסטודנטים, בין השאר בגלל הבדלים באורחות חיים כמו חיי לילה, רעש, לכלוך ועוד.

אפילו העובדה שאוניברסיטה היא משאבה של פילנתרופיה, שעשירים מרחבי העולם תורמים הון עתק כדי להקים קמפוסים ובניינים הנושאים את שמם, היא מבחן בעיקר לטווח הבינוני והארוך. הקושי לממן את האחזקה השוטפת של אותם היכלות מפוארים, כשנראה אתכם מוצאים מיליארדר שנותן כסף גם לתחזוקה שוטפת, ולא לעוד מגדל שן נוצץ שיישא את שמו.

מה גם שבישראל כבר יש 10 אוניברסיטאות, וגם ככה כל עולם התעסוקה והלימודים נמצא בצומת קריטי. כולן מתמודדות ממילא עם השינויים העצומים בשוק התעסוקה, עם לימודים ברשתות וממרחק שמייתרים לא פעם את המוסדות עצמם, ועל הדרך גם עם חרמות שישראל סופגת בשדה האקדמי בעולם. בסופו של יום, מוסד אקדמי הוא מנוע כלכלי, אך הוא לא בהכרח מנוע דמוגרפי. ללא אקוסיסטם של תעסוקה שתשאיר את הבוגרים בעיר, אוניברסיטאות רבות וטובות הפכו יותר מדי פעמים ללא יותר מ"תחנת מעבר" של שלוש שנים.

כוכבי השבוע

מצוין: גב ים שוב היוצאת מן הכלל

ביום רביעי פרסמה חברת הנדל"ן גב ים דוחות שנתיים ל־2025. ולא בפעם הראשונה, מאחר שהיא כל כך יוצאת מן הכלל, זו הזדמנות לפרגן לחברה מקומית שמצליחה להיות דומה לשאר העולם. בעוד רוב רובן של הישראליות הציבוריות ידווחו רק בדקה ה־90, בשבועיים האחרונים של חודש מרץ (רובן ממש בימים האחרונים), מסתבר שיש חברה ישראלית שמראה שאפשר אחרת. שאם למשל הבנקים הגדולים בעולם (גולדמן זאקס, מורגן סטנלי ועוד) פרסמו את סיכום 2025 כבר בינואר, וכנ"ל חברות זניחות כמו אפל או טסלה, אז למה שישראליות, ולא כאלה שנסחרות גם בוול סטריט, לא ידווחו בתחילת פברואר?

ולגבי התירוץ שיש פה שוק מורכב עם רגולציה מפרכת - הנה, עובדה שגב ים יכולה. חברה עם 1.3 מיליון מ"ר להשכרה, עוד 290 אלף מ"ר ביזמות, והכנסות של 888 מיליון שקל בשנה משכירות ודמי ניהול.

בלתי מספיק: הרפתנים הלכו צעד אחד רחוק מדי

מרוב קמפיינים סביב רפורמת החלב והמחסור בחלב, הישראלים בעיקר מבולבלים. על אחת כמה וכמה כשגם הסקרים, רובם מפוזיציה, ידעו לשאול בעיקר שאלות מוטות כדי להציג תוצאות לשביעות רצונם.

אבל כשהרפתנים הודיעו השבוע שהם מסרבים להעביר חלב למחלבות, "צעד הרתעתי" במסגרת המחאה נגד שר האוצר סמוטריץ', הם עשו למתלבטים את החיים הרבה יותר פשוטים. הציבור הרחב לא ממש סובל צעדים כוחניים, שמעידים אצל מי נמצא הכוח לשבור כלים. ודאי כשגם ככה יש בסופר ובמכולת לא מעט אלטרנטיבות.

ובסופו של דבר, זו המשילות שעומדת למבחן. אם הממשלה תיכשל גם פה, קשה לחשוב על רפורמה כלשהי שהיא תוכל לבצע. על אחת כמה וכמה כשבאוצר הלכו כברת דרך לכיוון הרפתנים, עם פיצויים שיכולים להגיע למיליוני שקלים למי שימכור את מכסות החלב שברשותו (אם כל חטאת) ויצא לדרך חדשה.