האחים כהן דווקא שם, ועוד איך

גיבור "האיש שלא היה שם" מספר את סיפורו החל ביום אחד מסוים, ועד לרגע שבו הקול והתמונה מתמזגים, והחידה מתפענחת. שיעור מאלף ומשובח לסגנון הפילם נואר

תענוג צרוף ממתין למי שיצפה בסרטם החדש של איתן וג'ואל כהן, "האיש שלא היה שם" (The Man Who Wasn t There). לאחים המופלאים האלה יש כבר לא מעט מעריצים מושבעים, שהולכים ומתרבים מסרט לסרט. הידיעה הזו כנראה חלחלה לתודעתם של האחים, מה שמסביר כיצד הרחיקו לכת בסגנונם המיוחד, והציבו עוד תמרור בתוואי שהחלו בסלילתו לפני יותר מחמש-עשרה שנה, בסרטם הראשון "רציחות פשוטות".

האחים כהן חתומים על התסריט במשותף. את תפקיד המפיק קיבל הבכור, איתן, ואת כיסא הבמאי תפס הצעיר, ג'ואל. בפועל זוהי עבודה משותפת, שמזכירה יותר מכול את האחים האיטלקים פאולו וויטוריו טביאני, אף שסגנונם שונה כל-כך.

סרטי השניים פועלים אך ורק בתוככי אמנות הקולנוע האמריקנית; סרטיהם, בלי יוצא מן הכלל, הם דה-קונסטרוקציות שנונות ומרנינות לב ועין של ז'אנרים הוליוודיים פופולריים, מיתוסים קולנועיים וסגנונות הפקה שונים. אלה מתפרקים מול עינינו לחלקיקים קטנים, ורק צפייה מבוקרת בהם מעניקה להם את הברק, היופי והחכמה שמסתתרים מאחורי זיקוקי הדינור של קולנוענים עתירי-ידע.

"האיש שלא היה שם" הוא פסיפס של פירוק מפואר וזהיר של הסגנון הקולנועי המכונה עד היום בשם הצרפתי פילם נואר. הצרפתים, במהלך שנות החמישים המוקדמות, התפעלו מסרטים הוליוודיים שהתבססו על ספרות תת-תקנית, הופקו בשחור-לבן בשולי המיינסטרים, ועוצבו בידי במאים, תסריטאים, צלמים, עורכים ומוסיקאים שפעלו כאילו מתוך מניפסט אסתטי.

בפועל ביטאו הסרטים הנואריים הלוך-נפש, ופחות זיקה הדדית של יוצרים בעלי תודעה מפותחת ומבוקרת. החל ב"הנץ ממלטה", שכתב וביים ג'והן יוסטון ב-1941, ועד שלהי שנות החמישים, הופקו עשרות סרטים תחת המטרייה המחוררת הזו, המכונה פילם נואר. בעצם, הז'אנר הזה עוסק באובססיביות בצד האפל של החלום האמריקני; במקום שאליו מושלכות כגרוטאות חרדות קיומיות, אלה המאפיינות את אמריקה עד היום: פרנויה, קלסטרופוביה, בוגדנות, פרברסיה מינית, שחיתות פוליטית, הונאות כלכליות, הדחקות אירוטיות ומאבק אלים וגלוי בין נשים מסתוריות, שופעות מיניות נטולת-עכבות, לבין גברים קשוחים, רומנטים ותבוסתנים. וכמעט תמיד פילם נואר הוא יותר סיפור על המערב, כלומר קליפורניה, מאשר על המזרח.

הסרט הנוכחי הוא מעין לקסיקון לכל ההיבטים האלה, כולל היבטים סגנוניים. שיעור מאלף ומשובח לעצם המושג פילם נואר. והפעם הסיפור מתרחש בעיירה קטנה בצפון קליפורניה, ב-1949. במקום כזה ובזמן הזה, עלפי הקולנוע האמריקני, יש נואר, ובכמויות.

גיבור הסרט, אד קריין (בילי בוב תורנטון בהופעה לקונית מושלמת), מספר את סיפורו. כך תמיד בפילם נואר. הגיבור הגברי מספר בפס-הקול מה קרה לו, החל ביום אחד מסוים, ועד לרגע שבו הקול והתמונה מתמזגים, והחידה מתפענחת.

אד הוא ספר גברים, ספר-משנה, כי הבעלים-הבוס הוא גיסו, אחי אשתו דוריס (פרנסיס מקדורמנד). הזוג אומנם נשוי, אבל בין השניים אין שום חיבה, שלא להזכיר ארוטיקה, רומנטיקה ומין. לרוב, שורה ביניהם שתיקה. והוא שותק יותר ממנה.

היא, לעומת נמיכות-הקומה של בעלה, מבלה היטב בעיירה. היא משמשת כמנהלת-חשבונות בחנות כלבו גדולה, כמה אמריקני העניין הזה, ובו-בזמן מנהלת רומן עם הבוס (ג'יימס גנדולפיני).

בין לבין מגיע לעיירה סוכן-נוסע מסתורי, הומו מוצהר אך חסר-חן (ג'ון פוליטו). זה מציע לאד שותפות בעסקי ניקוי יבש, עוד עניין אמריקני לעילא. הוא זקוק לעשרת-אלפים דולר, והופ - הוא בפנים. כדי להשיג את הכסף אד מחליט לסחוט את הבוס ששוכב עם אשתו; כך יוכל גם להיות קפיטליסט וגם להיפטר מהקרניים. העניינים, כפי שמתבקש מאליו, הולכים ומסתבכים, ועדיף לעצור כאן כדי להימנע מחשיפת האוצרות הסיפוריים שהאחים כהן מספקים בשפע.

הסרט מצולם בשחור-לבן נהדר, בידיו של הצלם הכמעט-קבוע שלהם, רוג'ר דיקינס האנגלי, והסרט נראה כהצדעה מלאה בהערצה ואפילו התבטלות עצמית מול עוצמתו של הפילם נואר הקלאסי.

הכהנים משרתים כאן את גדולי היוצרים ומיטב הסרטים: את יוסטון, שכבר הוזכר; את בילי וויילדר ו"ביטוח כפול" שלו; את ריימונד צ'נדלר בגרסאות קולנועיות לספרים - "התרדמה הגדולה" של הוקס מכאן, ו"שלום אהובתי" של דמיטריק משם.

הנואר עוסק בדרך-כלל בבלש פרטי, אבל מי שחרג מגיבור כה מובהק אל השוליים, גילה שם סוכני ביטוח, עורכי-דין, סוכני הימורים, רופאי משפחה. האחים כהן אומרים לנו, ולמה לא ספרים?

לצד תורנטון שחקנים משובחים לא-פחות, שמעניקים את התבלין החריף המתבקש מארוחת הגורמה הקולנועית הזו. פרנסיס מקדורמנד, שהיא גם אשתו של ג'ואל, ענקית. היא כבר קטפה אוסקר בסרטם "פארגו". כאן היא בוגדת בבעלה באורח משוגע ביותר. גנדולפיני ידוע כשחקן משובח, וג'ון פוליטו, שחקן אופי אנונימי, מפגין במשחקו הנאה מכל רגע. זהו אותו פוליטו מ"צומת מילר" ו"בארטון פינק".

כל ניסיון למפות את עבודתם של האחים כהן צריך לקחת בחשבון את העובדה שהפוסט-מודרניסטים האלה אינם עוסקים בריאליזם הפסיכולוגיסטי בנוסח הישן, וממילא אין להם שום מחויבות לבני-אדם מן השורה. כל עניינם הוא הטקסטים ההוליוודיים, והם אינם חדלים לנבור בהם ולדלות מתוכם אמירות שנונות על טיבה של אמנות הקולנוע.

האיש שלא היה שם. במאי: ג'ואל כהן. תסריט: איתן וג'ואל כהן. מפיק: איתן כהן. צילום: רוג'ר דיקינס. מוסיקה: קרטר בורוול