בטורונטו ובוונקובר, הערים הראשונה והשלישית בגודלן בקנדה, שיעור הנכסים הפנויים
שמר על יציבות בשנתיים שלוש האחרונות, ועמד על רמה של 1%.
במונטריאול, העיר השנייה בגודלה במדינה, שבה השוכרים נהנו עד לאחרונה ממחירי
שכירות סבירים, חלה באחרונה עלייה בשוק השכירות למגורים.
בניגוד גמור לשלוש הערים הללו, הבירה אוטווה, הנחשבת לאחת הערים היפות בעולם,
שיעור הנכסים הפנויים דווקא עלה במהלך שנת 2001.
במהלך שנות ה-90, שיעור הנכסים הפנויים בבירה הקנדית צנח, ולקראת סוף שנת 2000,
השיעור הגיע לכ-0.2%, משמע על כל 1,000 דירות יש רק 2 פנויות.
באותה שנה, המחירים נסקו בשיעור של 12%, הצמיחה הגדולה ביותר במדינה. שנה מאוחר
יותר, המחירים עלו בעוד 4% והגיעו לממוצע של 914 דולר קנדי. באותה מידה, שיעור
הנכסים הפנויים להשכרה עלה לרמה של 0.8%.
כך אירע במחצית השנייה של שנות ה-90, אוטווה הנמצאת במחוז אונטריו, ניצלה כמעט
לחלוטין את מלאי הנכסים הפנויים שלה. שוכרים רבים נשאו פעמיהם לערים סמוכת
בקוויבק השכנה, העיר האל, למשל, שבה המחרים היו נמוכים משמעותית.
ההבדל מבחינת התושבים כמעט ולא קיים, פרט למחירי השכירות הנמוכים יותר בקוויבק.
שתי הערים מופרדות בנהר, וחוסר הנוחות הבולט ביותר לתושבי האל הוא שמשרדי הממשל
הקנדי ממוקמים מעבר השני של נהר זה.
הסיבה השנייה לתופעה זו, היא צמיחה בשיעור הנכסים בבעלות, וגידול במספר הפרויקטים
שיצאו לדרך ובכך הגדילו את המלאי בעיר. כך נוצר שמחירי השכירות מצטמצמים ומגיעים
לרמה הנוכחית כיום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
