"המערכת הפוליטית לא מסוגלת להכריע למי שייכת הקרקע"

בלומנטל, סגניתו של ליברמן זה כשנה, שטיפלה בעיקר בקשר בין המשרד לבין הממשלה ובנושאים זוהרים פחות, כמו למשל פרויקט הבולענים (הבורות) בים המלח, מאמינה שהתפקיד הזה צריך להישאר שלה. לפחות עד הבחירות בעוד כשנה וחצי. "אני היחידה שיש לה ניסיון, ידע והוכחות לפעילות", אומרת בלומנטל.

לפי שעה היא טרם השתלטה על כל תחומי הפעילות של המשרד, ומעדיפה להתמקד בנושאים שהיא מאמינה בהם, כמו הטיפול במשבר המים המאיים לייבש את המדינה, וקידום נושא השבת הקולחים. בענייני מינהל מקרקעי ישראל, למשל, היא מעדיפה שלא להתערב לפי שעה, לפחות עד שתלמד את הנושא. לזכותה ייאמר, שבניגוד לשרים אחרים, היא עשויה מהזן המקשיב.

משרד התשתיות אינו גדול. תקציבו כ-280 מיליון שקל בשנה בלבד, הוא אינו חולש על חלוקת כספים לסקטורים נזקקים, אך לכל החלטה המתקבלת במסדרונותיו יש השפעה רבה על עתידה של המדינה. כך בנושא המים, כך בקרקעות המדינה המנוהלות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, כך באנרגיה ועוד. שר התשתיות הוא יו"ר מועצת מקרקעי ישראל. לפי שעה טרם ידוע האם שרון יאפשר לבלומנטל את תפקיד יו"ר המועצה.

למרות חשיבותו הרבה של המשרד והיקף התחומים הרחב עליהם הוא חולש, השרים העומדים בראשו גילו כלפיו מעט מאוד נאמנות, והתחלפו בתזזיתיות מפחידה, בעקבות אירועים פוליטיים שאין להם כל קשר למשרד. כולם הותירו אחריהם נושאים רבים ללא הכרעה וללא פתרון.

משרד התשתיות נוצר עבור שרון, שניכס לעצמו את הקרקע, המים והאנרגיה. אחריו בא אליהו סוויסה, שהתפטר לפני סוף הקדנציה, כשהוא מותיר מהומה במינהל. שר האוצר דאז, אברהם שוחט, שקיבל את המשרד מסוויסה, כיהן בתפקיד במקביל לכהונתו באוצר. לזכותו ייאמר, שהוא היה הראשון שלקח על עצמו את ההחלטה להתפיל מי ים, לה התנגדו נערי האוצר לדורותיהם. אחריו בא אביגדור ליברמן, שהרחיב את ההתפלה, אך יותר מכך, הספיק להתפטר פעמיים. בלומנטל מנסה לשדר עתה יציבות ואחריות לגורלו של המשרד.

"הציבור חייב להאמין שיש מחסור אמיתי במים, ועליו מוטלת המשימה לחסוך", אומרת בלומנטל, שבעקבות המשבר ריצפה את גינת ביתה ברמת אפעל, ועברה להתרחץ באמבטיות דלות מים.

"הציבור חייב להבין שהמים הם משאב יקר, ולכן צריך לשנות את ההתייחסות אליהם לחלוטין. אין ברירה אלא להפנים את העניין, שאי אפשר יותר לשטוף רצפות עם מים בלתי מוגבלים, ולבזבז מים על רחיצת מכוניות. לפני שנה ערך הצבא תרגיל גדול, שלאחריו אפילו חיילי מילואים התלוננו בפני על כמויות המים הגדולות שבוזבזו על רחיצת הטנקים. הגיע הזמן שכל הציבור יבין, שאנחנו ניצבים בפני בעיה קשה".

גלובס: האם לא ברור לכל שבלי סנקציות שום דבר לא יכול לעבוד?

בלומנטל: "על-פי השיטה הנהוגה כיום, לאף אחד אין שום מוטיבציה לחסוך במים. במיוחד לא לרשויות המקומיות, שמרוויחות על מכירת המים לתושביהן. בניגוד לרבים אחרים, אני דווקא מאלה שמאמינים בפטריוטיות של ראשי הרשויות, ולא רואה אותם כאויבי העם. אני תומכת בשיטת התגמול ומאמינה פחות בעונש. אם האזרחים והרשויות יקבלו פרס על חיסכון במקום להיענש, תהיה להם מוטיבציה גדולה יותר לחסוך".

- מה עמדתך בנושא הרעיון להעלות את מחיר המ"ק ה-25 שצורכת משפחה בת ארבע נפשות ל-20 שקל?

"בעבר הצלחנו להעלות את המחיר ל-7 שקל למ"ק, אך גם מחיר זה אינו מיושם. אני חושבת שמגיע למי שמתעלל במים לשלם הרבה כסף".

- מה קרה לקמפיין לחיסכון במים?

"היה לנו תקציב לקמפיין החסכמים, אך לצערי לא הצלחנו בו, והציבור לא ממש רכש אביזרים לחיסכון במים. כיום התקציב לקמפיין כלל לא הגיע. לאחרונה העברנו תקנה, לפיה את הקנס על שטיפת מכוניות בברז יטילו פקחים עירוניים ויגבו הרשויות המקומיות. אני מקווה שלפחות זה יעזור".

- עד כאן המגזר העירוני, אך מה עם החקלאי? נציב המים, שמעון טל, ביטל קיצוץ נוסף על החקלאות בשל הגשמים שירדו במהלך הפסח. את תומכת במהלך כזה?

"ביטול הקיצוץ הנוסף נעשה בהתחשב בקיצוץ שכבר נעשה בחקלאות, ומתוך דאגה לכך, שקיצוץ נוסף עלול לגרום לפגיעה קשה מדי בסקטור החקלאי. ייתכן שבאמת יש בכך מסר כפול, אבל אני מקווה שלמרות זאת הציבור יבין עד כמה חמור מצבו של משק המים".

- למרות כל הדיבורים, גם פרויקטים של השבה אינם מתקדמים כמתוכנן.

"התפוקות של ההשבה ב-2001 היו כמעט אפס. מנתוני משרד התשתיות עולה, שקולחי השרון מזרימים בכל שנה 20 מיליון מ"ק מי קולחים לים, ירושלים מזרימה 10 מיליון מ"ק קולחים מטוהרים לים, וכך גם רשויות אחרות כגון נהריה. בעקבות נתונים אלה זימנתי ישיבה גדולה של כל אנשי המשרד, כדי לברר את החסמים המונעים יישום תוכניות, וכדי לקבל תמונת מצב כוללת. בישיבה אנסה לברר מה לא פעל ומדוע הנושא אינו מתקדם. האם המדינה אינה נותנת מענקים מספיקים להשבה, או שיש סיבות אחרות. שמעתי מחברות רבות, שמה שמונע מהן להיכנס לתחום ההשבה היא הבירוקרטיה הרבה שמאפיינת את כל שיטת המענקים. אני מתכוונת לבדוק סוגיה זו, ולנסות לשנותה.

"גם בנושא השמשת בארות אני מתכוונת להיכנס לתמונה. לצערי, רוב הפרויקטים לא יצאו אל הפועל, גם כאן כי ליזמים לא השתלם להיכנס לתחום. ברמת השרון הושמשו מספר בארות, וכך גם בחדרה ובנס ציונה. לחלק מהיזמים ניתן אישור עקרוני למענק, אך ברוב המקומות הטיפול הוא רק ב'כאילו'". - יותר ויותר גורמים במשק המים טוענים, שצריך להפוך את נציבות המים לרשות עצמאית, ולתת עצמאות גדולה הרבה יותר לנציב המים.

"כרגע אנחנו נמצאים בשלב של עיבוד חוק מים חדש. אני לא זוכרת האם אחת ההצעות היא להקים רשות. צריך לבדוק את הנושא הזה מכיוונים שונים, אך אין ספק שנחוצה כאן רפורמה מרחיקת לכת. על-פי השיטה הנהוגה כיום, אין לאף אחד תמריץ לחסוך במים, ויש לשים לכך קץ".

- שר תשתיות צריך הרבה אומץ כדי לוותר על השליטה על נציבות המים, כדי לאפשר לו לבצע את משימותיו ללא לחצים פוליטיים.

"אין ספק שמשרד התשתיות סבל בשנים האחרונות מחוסר יציבות ומתחלופה גבוהה של שרים, ומכאן נובעים חלק מהכשלים הרבים. יחד עם זאת, אני לא מאמינה שלרשות יהיה יתרון מיוחד. אם משרד התשתיות ירכז את כל נושא המים, אין צורך ברשות נפרדת.

"אני מסכימה שנציבות המים לא צריכה להיות במשרד החקלאות, ואני גם מתנגדת לעמדתו של נציב המים לשעבר, מאיר בן-מאיר, שאומר שגם כיום ניתן לשאוב עוד ועוד מאקוויפר החוף. אך יחד עם זאת, אם נשאיר את הנציבות במשרד התשתיות, ניתן יהיה להפיק ממנה הרבה יותר".

- האם לדעתך לא הגיע הזמן שנפסיק לסבסד את החקלאות באמצעות מחיר המים?

"בקרוב, כך אני מקווה, יהיה מחיר מים אחיד, כך שאם המדינה תרצה לסבסד את החקלאות, היא לא תוכל לעשות זאת דרך המים. אני מקווה שגם החקלאים מבינים, שלא ניתן יהיה לעשות זאת לאורך זמן".

- היכן עומד הסכסוך עם מקורות? מתי תיפתר סוף סוף הסוגיה הזו שנמשכת מזה שנים, שעיקרה שינוי מבני של החברה?

"אנחנו על סף חתימה עם מקורות, ואני מקווה שהעניין ייסגר בתוך כשבועיים. כרגע, מאחר שלמקורות אין תקציב והיא מתנהלת על תזרים מזומנים בלבד, החברה אינה משקיעה כלל בפיתוח של פרויקטים חדשים. אני מקווה שאחרי שההסכם ייחתם, האוצר יזרים כסף ומקורות תוכל לגייס כסף מהמערכת הבנקאית".

- שר התשתיות היוצא, אביגדור ליברמן, הודיע לבג"ץ שהוא תומך בביטול החלטות המינהל הנוגעות לפיצוי החקלאים בעת הפשרת קרקע חקלאית (717, 727 ו-737) בשל חוסר סבירות. האם גם את תומכת בעמדה זו?

"הבעיה היא שבנושא זה קשה להגיע להחלטה. המערכת הפוליטית לא מסוגלת להגיע להסכמה בשאלה למי שייכת הקרקע. כל הנושא בעייתי מאוד, ועלי ללמוד אותו. גם אני חושבת שהפיצוי המגיע לחקלאים בפריפריה צריך להיות גבוה יותר מאשר במרכז הארץ, אך אין לי לכך תשובה מוחלטת.

"הפוליטיקאים מייצגים במידה רבה את הוויכוח הציבורי, ולכן כל כך קשה להם להגיע להסכמה בנושא. יש לי סימפטיה גדולה מאוד לחקלאים, ששמרו במשך עשרות שנים על קרקע המדינה. יחד עם זאת, גם לאנשים אותם מייצגת הקשת המזרחית יש זכויות, ומה על העולים החדשים שזה עתה הגיעו לארץ - איפה החלק שלהם בקרקעות המדינה"?

- מנהל המינהל לשעבר, עו"ד אבי דרכסלר, אומר שלא צריך להפריט את קרקעות המדינה, כי אם את השירות שנותן המינהל. האם, כמי שממונה על גוף זה, את חשה כמוהו?

"אין ספק שהמינהל זקוק לטלטלה רצינית, אך יחד עם זאת אי אפשר כיום לעשות מהפכות. אני מאמינה בכוחו של מנהל המינהל, יעקב אפרתי, להביא לשינוי כלשהו במינהל, אולי לא באמצעות גל שוצף, אלא בדרך שקטה. יש לי הרגשה שהוא לא יעזוב את תפקידו, כמו קודמיו, וימשיך בקדנציה שלו עד תומה".

- מה באשר להפרטת השירות שנותן המינהל?

"זה מסובך מאוד. אי אפשר לפטר פתאום את כל העובדים. יחד עם זאת, אין ספק שהמינהל נותן שירות גרוע. 80% מהתלונות שמגיעות למשרד התשתיות הן בנושא מינהל מקרקעי ישראל, וזה אומר הכל.

"אני מאמינה שיש דברים שלגביהם אוכל להביא בשורה, ביניהם הסרת חסמים בירוקרטים בנושאים שונים, כגון השבת מי קולחים. במינהל הבעייתיות היא כל כך גדולה, וחוסר ההסכמה כל כך גדול, ולכן נראה לי שקודם יהיה עלי ללמוד את הנושא היטב לפני שאכנס לפעולה".

- גם הטיפול בנושא החשמל סובל מכשל עד שאנחנו צפויים למחסור בחשמל ב-2003. יש לך פתרון לכך?

"בשל תכנון לקוי אנחנו יכולים למצוא את עצמנו עם מחסור חמור בחשמל. לצערי, גם בנושא זה של שמירת אנרגיה, לא נעשה די. במקום ליצור מקורות אנרגיה חדשים, ובמקום לחסוך באנרגיה באמצעות חינוך לחסכון ובנייה ירוקה, עודדנו צריכת יתר, שהביאה בסופו של דבר למחסור.

"אין ספק שהגיע הזמן לתכנן תוכנית אב לחשמל ולעודד את המודעות לשמירה על אנרגיה, וזאת יחד עם פיתוח של מקורות נוספים, ביניהם מקורות טבעיים שלא יזהמו את הסביבה".

- מהי עמדתך בנושא הקמת תחנת הכוח הפחמית, לה מתנגדים כל ארגוני הסביבה?

"אני דווקא תומכת בהקמת התחנה, והסיבה לכך היא החשש, שנמצא את עצמנו במחסור בחשמל בזמן הקרוב ביותר. אמנם התחנה תהיה מוכנה רק ב-2008, כאשר המשבר צפוי כבר ב-2003, אך למרות זאת נראה לי שאין ברירה.

"פרויקט הגז הטבעי עלול להתעכב בצורה מסוימת. האנרגיות החליפיות אינן בטוחות. לכן, הדבר שנראה לנו כבטוח ביותר הוא תחנת כוח פחמית. כשהחלטנו על הקמת התחנה ידענו שהדבר יעורר ביקורת ציבורית נוקבת. לקחנו את זה בחשבון והחלטנו לתמוך בהחלטה. האלטרנטיבה של מחסור בחשמל נראית לי מסוכנת הרבה יותר, לכן החלטנו ללכת על בטוח. ייתכן שזו תהיה התחנה הפחמית האחרונה, שלאחריה ייעשה שימוש רק באנרגיות נקיות יותר".

- את לא חוששת מכך שהמצב הבטחוני יבריח מכאן חברות שיש סיכוי שישקיעו בפרויקטים של B.O.T?

"אני חושבת שגם כיום אנחנו מספיק אטרקטיביים כדי שחברות בינלאומיות ירצו לשתף איתנו פעולה, וכך יהיה גם עם רוב הפרויקטים של התפלת מי ים. אנחנו ערים לנעשה סביבנו, אבל לא מוכנים להיתפס לפסימיות. אני מאמינה שאנחנו מספיק יציבים כדי למשוך לכאן גם משקיעים זרים. המצב קשה, אך לא בנושאים אלה".

- את לא צופה קשיים בכל נושא פרויקט הגז הטבעי?

בלומנטל: "אני מקווה להיות אשת בשורות בזמן הקרוב. תוכנית המתאר מתקדמת מאוד, ובין השאר מדובר על כניסת צינורות מאשדוד ומאשקלון. אני מקווה שלא ירחק היום, שבו 30% מהחשמל המיוצר בארץ יהיה מבוסס על גז טבעי".