"מילה של אהבה" מאת מיכאל גורביץ' ובבימויו, בתיאטרון החאן. תפאורה ותלבושות: פרידה קלפהולץ-אברהמי עם יהודית בלוך; מוזיקה: יוסף ברנדשווילי; תאורה: רוני כהן.
הצגה שמתנהלת ברמות מציאות שונות, כולל אגדה על נסיכה ומלך, וגם ויכוח על טריטוריה בין חיילים ישראלים לצופה תיאטרון ערבי.
שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") בדעה, שההצגה הראשונה של גורביץ' כמנהל האמנותי של החאן - "היא הפגנה מדהימה של יכולתו לבנות תיאטרון מרתק, מקורי ומלא מחשבה פילוסופית, שלרגע איננו כבד, דידקטי או אלגורי".
גורביץ' מייצר "עולם הזוי, שבסופו של דבר, הוא רק מראית-עין ומשחק בתוך משחק. ומאחורי כל זה עומד מחזאי עם פנים חתומות, שמזכיר לנו מההתחלה שהכל כתוב, ואם זה כך - אז גם הימצאותנו כאן בתיאטרון וניסיוננו לברוח לרגע מהאסונות שמסביב, הם חלק מתסריט יותר גדול, שמישהו כתב".
השחקנים מפגינים "ביצועים מעולים, ובעיקר עבודת אנסמבל אמיתית... ראויים לציון ניר רון בתור המחזאי, וליליאן ברטו בתור המלביש... שני הוותיקים, אריה צ'רנר ועליזה רוזן, מוסיפים מניסיונם העשיר למרקחת המצוינת". בר-יעקב מסכם ב"יופי של תיאטרון!".
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") כותב, שמדובר ב"תערובת בין תיאטרון שמודיע לקהל שהוא תיאטרון, פנטסיה של אגדה תיאטרונית, וערבי המאיים בסכין וחוטף בת ערובה (עליזה רוזן המשעשעת מאוד בתפקיד עצמה). והכל מתערבב, כשהמחזאי מכריז שוב ושוב לכל המעורבים, שממילא הכל כתוב".
להצגה יש "ממדים של פנטסיה תיאטרונית, שמסרבת להניח לקהל להיסחף - תוך שהיא סוחפת אותו, וזה נעשה במידה רבה של מיומנות של הבמאי והמחזאי (...), ומידה נכונה של בלבול החושים שמתעתע במציאות ומסרב להתעלם ממנה". ובשורה התחתונה - "ערב מרשים ומספק של חן תיאטרוני, מבוצע היטב, משעשע ומטריד".
איתן בר-יוסף ("העיר") כותב, ש"כמו שייקספיר, פירנדלו ואלוני, שמצוטטים כאן ביד נדיבה, גם גורביץ' עוסק בדרכים שבהן מחלחלת המציאות אל תוך הבמה, אבל גם בתפקידה של הבמה בעיצוב אותה מציאות". וזו נמצאת "על קו התפר שבו נפגשים הפוליטיקה והתיאטרון".
"גורביץ' אינו מפסיק לקפוץ בווירטואוזיות בין הפנים לחוץ, בין החלום למציאות, בין האולם לבמה, ובין הבמה למה שמאחוריה. כמו רבות מעבודותיו, זאת הצגה שמרגש לצפות בה, שמזכירה לנו מה פירוש להיות צופה. יש כאן שפע של רגעים מבריקים, וחלק מהשחקנים מרשימים מאוד". בר-יוסף מציין במיוחד את לילאן ברטו, אלי בן- דוד, נעמי פרומוביץ' ויואב היימן.
ולמרות כל אלה, טוען בר-יוסף, ההצגה "איננה מצליחה להתעלות למשהו שהוא יותר מסך כל מרכיביה הנעימים", ו"יש בה משהו קצת עקר, מאולץ... יתר על כן, מרוב עצי ציטוטים כבר לא רואים את היער, ואחרי חצי שעה לערך מאבדת ההצגה מיקוד וגובה".
בקיצור: ערב תיאטרוני מרשים, מרתק, מקורי ומרגש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
