הצמדה וריבית בפיצויי הפקעת מקרקעין

בפסק דינו של השופט ד"ר דן ביין (ת.א 442/00) נאותחה נ' מדינת ישראל, בבית המשפט המחוזי בחיפה, נפסקה ריבית "דולרית" בשיעור של 11% לשנה על סכום פיצויי ההפקעה שנפסק שם. השופט הסתמך על פסק דינו של השופט טלגם (ת.א 165/97), גדעון פרלמן נ' מדינת ישראל, בבית המשפט המחוזי בת"א, שקבע אותו שיעור ריבית בעניין דומה של פיצויי הפקעה.

הנימוק לפסיקת השופטים הוא, כי היות שסכום הפיצוי חושב בערכים דולריים, בשוק הנוהג בערכים דולריים, הרי שמדובר למעשה בחוב דולרי, ולפיכך יש לקבוע את הריבית לחוב דולרי כמקובל בבית המשפט העליון - בשיעור של 11%. בכך העדיפו השופטים את החוק לפסיקת ריבית והצמדה על פני החוק לתיקון דיני רכישה, שמסדיר את נושא הריבית וההצמדה במקרה של פיצויי הפקעה.

תימוכין לגישתם זו הם מוצאים בפס"ד של הנשיא שמגר (ע.א 552/88) כרים קובטי נ' גואל אזרחי. פסק דין זה ניתן בעניין של השבת כספים, וכבוד הנשיא יצר בו קשר מלאכותי בין שיעור הריבית הדולרית של 11% לבין החוק לפסיקת ריבית והצמדה.

פסק הדין מפנה לפסקי דין קודמים בנושא הריבית. בשלב זה אומר, עם כל הכבוד, כי פסיקת בתי המשפט המחוזיים, כפי שתוארה לעיל, עומדת בסתירה עם פסיקת בית המשפט העליון ועם החוקים שפורשו על ידו.

בפסק דין (ע.א 2912/93) מדינת ישראל נ' עזבון הרב הורוביץ ז"ל, נקבע פה אחד ע"י חמישה שופטים, כי ההסדר בחוק לתיקון דיני רכישה לגבי הצמדה וריבית הוא הקובע במקרה של פיצויי הפקעה, והחוק לפסיקת ריבית והצמדה נסוג בפניו.

כעולה מדברי השופט חשין, בהצעה לתיקון מס' 8 לחוק לתיקון דיני רכישה, נדחתה מפורשות החלת החוק לפסיקת ריבית והצמדה על פיצויי הפקעה.

בפסק דין (ע.א 6826/93) הוועדה המקומית כפר סבא נ' דב חייט, קבע השופט מצא, כי חובת הרשויות לפצות בגין פגיעה במקרקעין מקורה בהסדר סטטוטורי, ואינה יכולה להימדד במטבע חוץ, ובכך שהשמאים העריכו את שווי המקרקעין בערכים דולריים - אין כדי לשנות את פני הדברים.

אבל מעבר לכך, גם אם נניח שלא נפלה שגגה משפטית תחת ידי בית המשפט, ואכן יש לפסוק את הריבית בהתאם להוראות החוק לפסיקת ריבית והצמדה על חוב דולרי, האם זוהי התוצאה שהתקבלה בפסק דינם? התשובה לכך, בוודאות מלאה, שלילית.

החל משנת 1984 מופיע בחוק לפסיקת ריבית סעיף 4 (ג), המגביל את הריבית על סכום במט"ח או צמוד למט"ח לשיעור הריבית המשולם ע"י בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות באותו מטבע, לתקופות של 3 חודשים. ב-7.2.1985 בנק ישראל הפסיק לשלם לתאגידים בנקאיים ריבית על פקדונות דולריים לתקופה של 3 חודשים.

בתיקון ב-1986 שונה סעיף 4 (ג), ונקבעה ההגבלה לריבית שבנק ישראל משלם לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות באותו מטבע שמופקדים, לתקופה של שנה. מתאריך 1.10.1992 הפסיק בנק ישראל לשלם ריבית לתאגידים בנקאיים גם על פקדונות ל-12 חודשים.

משמע, כי מכח הוראת סעיף 4 (ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, החל מאוקטובר 1992 שיעור הריבית שיכול בית המשפט לפסוק לחוב דולרי או צמוד לדולר הפך לשיעור אפס (התייחסות לכך ניתנה בפסק דין ע.א 672/81, עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק).

הדברים הנ"ל נכונים עד כניסתו לתוקף של תיקון תשס"א-2001 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, שחזר וביטל את סעיף 4 (ג). ומהם המקורות לשיעור הריבית הגבוה של 11% על חוב דולרי? זהו שיעור ריבית שנקבע לראשונה בפסק דין (ע.א 417/76) רשות הנמלים נ' מדינת ישראל. השיעור נקבע לפי החוק לפסיקת ריבית והצמדה משנת 1957 לסכומים במטבע ישראלי, שעה שהאינפלציה היתה מרוסנת.

שיעור ריבית זה שימש את בית המשפט העליון בקביעת הריבית לפי דיני השבה, עבור סכומים במטבע חוץ או צמודים לו, אגב הפרה או ביטול חוזה. ואכן, בכל הפעמים שבהן נעשה שימוש בשיעור ריבית זה, הנושא בדיון היה השבת כספים.

הסיבה להמשך השימוש בשיעור זה גם לאחר שנת 1984, כשחוקק התיקון לחוק לפסיקת ריבית והצמדה ונוסף לו סעיף 4 (ג), הינה כי לדיני ההשבה (דיני חוזים) סידור לקביעת ריבית והצמדה משלהם, ועל כן אין תחולה לחוק לפסיקת ריבית והצמדה עליהם (פס"ד בע"א 672/81 הנ"ל). מהנ"ל נובעת מסקנה חדמשמעית כי אין להשתמש בשיעור זה, שנקבע בעבר כ"מודד סביר", אלא לפי דיני ההשבה.

חשוב לציין, כי גם בהשבת כספים לפי דיני החוזים, השיעור של 11%, שאולי היה ראוי וכלכלי בעבר (בשנות החמישים), הינו גבוה כיום ואינו עומד בשום הגיון כלכלי לנוכח ההתפתחויות בשווקים הכלכליים ושוקי המטבע בעולם בשנים האחרונות. להלן טבלה הממחישה זאת:

קל להיווכח בבחינה מהירה של הטבלה לעיל, כי ההצמדה והריבית הדולריות, כמודד של עלות אלטרנטיבית לכסף, צריכות להיות בשיעור של 6%-5% לשנה, לכל היותר. נראה כי בתי המשפט המחוזיים, עם כל הכבוד, עשו מלאכתם קלה באמצם שיעור ריבית שנקבע בשנות החמישים, מבלי לתת את הדעת לעובדה ששיעור זה כיום גורם להתעשרות בלתי מוצדקת של הבעלים ממנו מופקעים המקרקעין, על חשבון קופת המדינה.

הכותב הינו שמאי מקרקעין, חבר לשכת שמאי מקרקעין בישראל.