"טובים השניים" מאת ריי קוני, תיאטרון הקאמרי. תרגום: דניאל לפין; בימוי: לזלי לוטון; תפאורה: דגלס היפ; תלבושות: הגר הצופה-אלמביק; תאורה: מישה צ'רנייבסקי; מוזיקה: דייויד בנואה. משתתפים: משה בקר, חני נחמיאס, זהרירה חריפאי, תמר קינן, זיו מאור, יוסי קאנץ, דרור קרן, ארז שפריר.
קומדיה של טעויות בריטית על פוליטיקאי, אישתו והעוזר שלו, שנקלעים לאותו בית מלון.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מציין, שריי קוני הוא "אמן הפארסה המודרנית". אין בה "אמירה על כלום, אבל יש פוטנציאל של בידור תיאטרוני. זהו חומר מובהק של תיאטרון מסחרי".
הצגה כזו קמה ונופלת על הביצוע. על במת הקאמרי "היו מיטב השחקנים המסוגלים ליהנות מהחומר הזה, ולסחוף בו צופה שמוכן ללכת אחריו". בקר, ב"ביצוע מהוקצע", הוא "סגן השר הבריטי, המנסה לבלות אחר צהריים במלון עם מזכירתו של ראש הממשלה, כשהוא משוכנע שאישתו בתיאטרון". נחמיאס, בתפקיד אישתו, "מפתיעה לטובה בעבודה מדויקת". חריפאי, קינן, מאור וקאנץ "ממלאים את תפקידיהם בחן מקצועי", ושפריר מוסיף "נופך של טירוף".
אבל מי שמצליח להפוך את ההצגה מ"בידור סתם למשהו המעורר התפעלות" הוא דרור קרן, שמביא לבמה "מינון מדויק של משחק קומי משובח", וגורם לצופה "לצחוק בלי שליטה".
אליקים ירון ("מעריב") מכנה את "הפארסה המטורפת" הזו "מכונה שמייצרת צחוק... כל מנגנון ההצחקה בנוי על הפגשות מקריות, על טעויות ועל תיזמונים כאלה ואחרים". לכל אלה "יש השלכות רציניות לגבי המשחק. גם שחקנים טובים לא בהכרח עומדים בזה".
חריפאי מגלמת כאן תפקיד ש"אין בו ממש", ואינו הולם את "שיעור קומתה". לעומת זאת, דרור קרן, כך סבור ירון, כקודמו, "הוא קומיקאי מבטן ומלידה", ואין ספק ש"הוא כוכב ההצגה". שאר השחקנים "משתלבים היטב במכונת הצחוק הזו, וגם מניעים אותה".
בסך הכל, בקומדיה הזו, ש"היא עניין של טעם" - "מכונת הצחוק משומנת היטב".
איתן בר-יוסף ("העיר") בדעה, שגם מי שכמוהו, פארסות בריטיות אינן כוס התה שלו, "אינו יכול שלא להכיר בכשרונו הגדול של ריי קוני, וביכולתו המרשימה לרקום, פעם אחר פעם, עלילות בעלות מבנה גיאומטרי מושלם. מצד שני, לא צריך להיסחף".
שעתיים וחצי מ"הטריקים שבאמתחתו" הן לטעמו של בר-יוסף "קצת יותר מדי", כך שלקראת הסוף הוא התחיל לייחל שזה ייגמר. ולמרות ש"יש בהחלט רגעים משעשעים" בהצגה, "לומר שזוהי פצצת צחוק מדבקת? שוב, אין צורך להיסחף".
המשחק באופן כללי "טוב", אך גם הופעתו ה"מבריקה" של קרן היא "יותר מפגן מרהיב של כשרון, מאשר מסחטת צחוקים". בשורה התחתונה, לטעמו של בר-יוסף, "גם במבחן היחיד שהצגה כזו מציבה - כלומר, מבחן ההצחקה", גם במבחן הזה "טובים השניים" "איננה עומדת".
בקיצור: מי שסגנון הפארסות הבריטיות לטעמו, ימצא שדרור קרן, בהופעה משובחת, הופך את ההפקה הזו מבידור סתם לערב מעורר התפעלות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
