והמניה נאנקת תחת עול "העסקה הגרועה בתולדות המדיה"

מי היה מעלה על דעתו, שיום אחד נראה את פארסונס בתקשורת, את קנת צ'נוט (Chenault) באמריקן אקספרס, את קולין פאוול במחלקת המדינה, ואת קונדוליסה רייס במועצה לביטחון לאומי. ניצחונם של היחידים האלה אומנם אינו משנה את מצבם של רוב השחורים, אבל יש בו סמליות ניכרת, ונובעת ממנו תקווה.

מרטין לותר קינג לא היה מעלה על דעתו מצב כזה, כאשר השמיע את "יש לי חלום", כמעט לפני 30 שנה; וכתב-העת הכלכלי השחור Black Enterprise אומר, שאפילו לפני שש שנים זה היה חלום באספמיא. אכן, השחורים פרצו את מה שמכנים באמריקה "תקרת הזכוכית", המחסום הבלתי-נראה, שעיכב כל-כך הרבה שנים את התקדמותם בעולם התאגידים והפוליטיקה הגבוהה.

שליטה על נכסים של 36 מיליארד דולר - רשתות טלוויזיה, אימפריית כבלים, ערוצי כבלים, אולפני הסרטה, חברות הקלטה, שלושה מן השבועונים הגדולים בעולם, שירותי האינטרנט הגדולים בעולם - מעמידה את פארסונס סמוך מאוד לפסגת עולם העסקים. הוא בן 55, ונכונו לו עתידות.

בניגוד לרוב העצום של שחורי אמריקה, פארסונס מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית. הנשיא בוש העמיד אותו בשנה שעברה בראש המועצה הציבורית לרפורמות במערכת הביטוח הלאומי, עניין שאלמלא 11 בספטמבר היה עומד עכשיו בראש סדר-היום הציבורי, או לפחות בקרבה מיידית אליו. פארסונס עשוי להיות יום אחד שר בכיר, אולי שר האוצר, אולי מזכיר המדינה. מי יודע, אולי אפילו למעלה מזה.

איזה צירוף מושלם

אבל פארסונס אינו יכול לשקוע אל כורסת מנהלים נוחה. קיסרות התקשורת שהוא קיבל לידיו שקועה במשבר קיומי. בעלי המניות שלה כל-כך מאוכזבים, עד שהיה חשש ממשי, כי טקס חילופי המשמרות יוטבע בשריקות בוז. פארסונס החליף את ג'רלד לוין, אחרון העיתונאים שעלו ממערכת השבועון "טיים" עד הפסגה התאגידית של טיים-וורנר.

קשה להאמין שרק לפני שנה וחצי ופחות, לוין היה מוחזק פחות-או-יותר כגיבור דורנו, מי שאיפשר את השידוך התאגידי הגדול (והיקר) ביותר של כל הזמנים, האיש שחיבר את ענק המדיה הישנה עם ענק המדיה החדשה. היש בכלל צירוף מושלם יותר?

מה שקרה מאז ל-AOL-Time Warner אינו שונה הרבה ממה שקרה לכל מי שיד ורגל לו בטכנולוגיה עילית, באינטרנט ובטלקומוניקציה. קשה לדעת לאן היתה AOL מגיעה בלי Time Warner, אבל לא קשה לדעת לאן היתה מגיעה Time Warner בלי AOL. בינואר 2000 לא רק העתיד היה שייך ל-AOL, אלא גם ההווה. שווי השוק שלה היה כל-כך גדול - הרבה יותר מזה של TW - עד שלא היה עניין טבעי יותר מאשר רכישת TW בידי AOL בשווה-כסף, זאת-אומרת מניות.

המניה של AOL עמדה אז על 75 דולר, בערך 700% מרמתה בספטמבר 1998. על סמך השער הזה קיבלו בעלי המניות של TW ‏156 מיליארד דולר. מאז, שער המניה של החברה המאוחדת ירד עד 17 דולר.

ל-TW היו הרבה מאוד משקיעים סולידיים, שנשארו איתה שנים. הם לא היו הקהל של בועת האינטרנט. אפשר לסלוח להם, אם קול חריקת השיניים שלהם מהדהד עכשיו בכל אמריקה. בשביל מה כל זה היה נחוץ, הם שואלים. הם לא התרשמו ביותר מדברי הפרידה הקצרים של לוין, שהזכיר להם כי נחוצות להם "אמונה, תקווה, ומעל לכול, סבלנות". מה זאת-אומרת "אמונה"? "תקווה"? הייתכן שהוא התבלבל בין חברות במסדר דתי ובין השקעה בתאגיד כלכלי?

מה אפוא קרה ל-AOL-TW? קודם-כול, יש באמריקה מיתון, המשפיע על ההכנסות מפרסומות; ובתעשיית הטכנולוגיה העילית המיתון הזה הוא בעצם שפל לכל דבר. שנית, נבלם הגידול בהתרחבות שירותי האינטרנט של AOL, מה שעמד להיות מנוע הצמיחה של החברה הממוזגת. שלישית, התבדו הציפיות למהפכה מסחררת של הרגלי צריכה, שהיתה צריכה להיות מיוסדת במידה רבה על אינטרנט מהיר.

חבלי הלידה של האינטרנט המהיר שכנעו בשעתם הן את סטיב קייס מ-AOL והן את ג'רלד לוין מ-TW, שהם זקוקים לשותפים. AOL התקרבה אל 30 מיליון מנויים, אבל יכלה להציע אינטרנט מהיר רק לחלק קטנטן מהם; ל-TW היתה התשתית המבטיחה ביותר באמריקה, דרך חברת הכבלים שלה, המגיעה אל רבע האוכלוסייה. צירוף התשתיות, התכנים והמותגים עמד להנחיל ל-AOL-TW את מלוא העולם הווירטואלי.

האמינו-נא למריל לינץ'

דוח של ענק ההשקעות והברוקרים מריל לינץ', שהתפרסם בשבוע שעבר, טוען כי מאז העסקה פחת ערך השוק של AOL הישנה ב-92%, בשעה שנכסי TW שמרו פחות-או-יותר על ערכם. מה הפלא שג'סיקה רייף-כהן, אנליסטית המדיה של מריל לינץ', מתארת את עסקת ינואר 2000, "הגרועה ביותר בתולדות התקשורת".

מעטים יחלקו עליה, אם כי כדאי אולי להיזכר שבינואר 2000 רייף-כהן חששה דווקא ש-TW תהיה אבן-ריחיים על צווארה של AOL ("וול סטריט ג'רנל", 12 בינואר 2000). חודש אחד אחר-כך, יחידת האינטרנט והמדיה של מריל לינץ' פרסמה דוח אופטימי להפליא על המיזוג, המליצה בחום על המניה החדשה, והעריכה כי היא תגיע "בתוך 12 או 18 חודש" לשער של 135 דולר ("וול סטריט ג'רנל", 24 בפברואר 2000). מה חבל שמריל לינץ' סומכת על זיכרונם הקצר של לקוחותיה, או של קוראי הערכותיה.

מה יעשה אפוא פארסונס? איך הוא יחלץ את החברה מחוב אסטרונומי של 27 מיליארד דולר? ברבעי-הראיונות שהוא העניק, הוא דיבר בהכללות. בניגוד לקודמו ה"שכלתני", הוא מתכוון "לבלות יותר זמן עם הכוחות בשטח". מה זה אומר? אולי זה אומר, שהוא מתכוון להציב יעדים הרבה יותר מתונים, ולהיבחן על פיהם, לא על-פי היומרות של ינואר 2000. אבל ייתכן בהחלט שהוא דווקא נכנס בזמן הנכון, כאשר המצב כל-כך רע, עד שהוא מוכרח להתחיל להשתפר.

האינטרנט הכניס את היומרות לבוץ, האינטרנט יוציא אותן מן הבוץ. או לא. בחודשים האחרונים התחיל להישמע הרעיון להנפיק בנפרד את שירותי האינטרנט, מה שמכנים בעגת הבורסה spin off. זה אומר בעצם חזרה אל המצב שלפני ינואר 2000. וזה אולי רעיון לא כל-כך נורא. חבל רק שאי-אפשר להחזיר את המשקיעים אל ינואר 2000.

למעמד החלפת המנכ"לים של AOL-TW - כולל נאומיהם של ג'רלד לוין וריצ'רד פארסונס, ודבריו של היו"ר, סטיב קייס - אפשר להאזין על הרשת, בכתובת1100=script&www.corporate-ir.net/ireye/ir_site.zhtml?ticker= AOL (יש להירשם תחילה, חינם אין כסף)