"לצערי, בנושא השבה לא היתה פריצת דרך"

כשראש המינהל לפיתוח תשתיות ביוב היוצא, אלי רונן, מביט לאחור על התקופה בה כיהן בתפקיד מי שאחראי על הקמת מערכת הביוב בארץ, הוא בוודאי אומר לעצמו, שעיקר הכישורים להם נזקק בתפקידו היו כישורי שדכן, שאמור לחבר בין מספר יישובים במטרה להקים מתקן משותף אחד. אחרי שנתיים וחצי בתפקיד הוא יכול לרשום לעצמו בסיפוק, שרוב מאמצי השידוך שלו הצליחו, וגם מט"שים (מכוני טיהור שפכים) שנראו חסרי סיכוי, יצאו בסופו של דבר לדרך.

רונן התמנה לתפקיד לפני כשנתיים וחצי, בנוסף לתפקידו כמשנה למנכ"ל משרד התשתיות. רק לפני כחודש התמנה מועמד קבוע למשרה, אלכס ויז'ניציר, לשעבר עובד בחברת לור"ם.

לדעת רונן, למרות כפל התפקידים, המשרד עמד במשימה. עובדה היא, שכיום רק כ-5% מכלל היישובים בארץ אינם מחוברים למערכת לטיהור שפכים, ובראשם מושבים, אך גם יישובים חקלאיים לשעבר, ביניהם סביון וכפר שמריהו. "לדעתי זוהי שערורייה, שגם כיום יישובים אלה אינם מחוברים", הוא מצהיר.

לדברי רונן, לפני כניסתו לתפקיד התאפיין המינהל בחוסר אינטגרציה בין אגפיו השונים, ולכן פרויקטים רבים נעצרו מבלי יכולת להתקדם. "המעשה הראשון שעשיתי היה למנות מלווים לפרויקטים, שקיבלו אחריות מלאה על תוכניות למט"שים ולמערכות הולכה, שלא קודמו במשך תקופה ארוכה. השינוי הוכיח את עצמו ועובדה היא, שרוב הפרויקטים הגיעו לכלל סיום, או שהם עומדים בשלבים אחרונים של תכנון".

גוף נוסף שהוקם במינהל לקח על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית כמעט לאגד בין מספר יישובים, במטרה להקים מט"ש משותף. "מדובר במערכת סבוכה מאוד של חוקים וחוקי עזר", אומר רונן, "כיום משמשת מערכת זו כאורים והתומים באיך לחלץ חסמים, ולשכנע מספר גופים לעבוד יחד.

"מעשה נוסף שעשינו היה לבדוק מהן הסיבות לאי הקמתם של מט"שים מרכזיים. מהר מאוד התברר לנו, שקיים גרעין קשה של מט"שים אותו צריך לפצח, ביניהם כאלה המיועדים להיבנות ביישובי הטיפול הנקודתי וביישובי קו עימות. הסיוע הממשלתי נתן דחיפה רצינית לנושא. סיוע זה כלל מענקים בגובה של 60%, ששכנעו את היישובים להקים מתקנים.

"במהלך 2000 ו-2001 הוקצבו 200 מיליון שקל להקמת מערכות ביוב ביישובי הבדואים בנגב. ביניהם חורה, רהט, תל שבע וערערה. החלטה נוספת להעניק מענקים של 50% ליישובים הערביים, נתנה גם היא דחיפה לענף.

"לפני כחודשיים, ואחרי מאמצי שכנוע רבים, התקבלה החלטה לחבר את היישובים ירכא וג'וליס, המזרימים כיום את שפכיהם למתקן אקסטנסיבי שאינו עומד בעומסים, למט"ש עכו, שמכרז להקמתו יתפרסם בשבועות הקרובים. מט"ש זה יטהר את שפכי העיר המוזרמים כיום לים, ואת שפכי תמרה ויישובי המועצה האזורית מטה אשר".

לדברי רונן, גם להוצאת מכרז מט"ש נהריה מהסבך בו היה שרוי, היה צורך במלאכת מחשבת. לפני כשנתיים התפרסם המכרז לטיהור שפכי העיר. הזוכה במכרז הציע מחיר נמוך, שעורר הרמת גבה בקרב יתר המתחרים. מיד אחר כך הודיע הזוכה, שלא יוכל לבצע את המתקן בטענה, שכמויות המים שהובטחו לו היו גבוהות ממה שקיים בפועל. במסגרת מאמצי התיווך והשכנוע הוחלט בסופו של דבר לחבר למתקן את שפכי מעלות. לדברי רונן, המט"ש יתחיל לפעול בעוד כשנה וחצי.

מכון נוסף שנמצא כיום במוקד מחלוקת הוא זה המתוכנן בביתניה, שימנע את הקמת מט"ש משושים בסמוך לכינרת. המכרז מוכן ויפורסם בקרוב, כאשר על פי התוכנית יחובר אליו קו שפכים מזרחי, שיזרים אליו את שפכי רמת הגולן.

גם העיר בית שאן עומדת לבחור זוכה למכון הטיהור, טירה וטייבה הסכימו להתחבר למכון ניר אליהו, ואחרי מאמצי שכנוע רבים תתחבר כפר קאסם לשפד"ן, הפעם באופן רשמי. בגאווה לא מוסתרת מכריז רונן, שגם מט"ש איילון, שבהקמתו הוחל לפני כעשר שנים, יחל לפעול בעוד כחודשיים.

"בנושא השבה, לצערי, לא היתה פריצת דרך", אומר רונן, "וזאת למרות תוכניות והצהרות רבות בנושא. מתוך צריכה ביתית של 670 מיליון מ"ק מים ביתיים בשנה, רק 300 מיליון מ"ק מושבים, ברובם על-ידי השפד"ן, ואילו כמות גדולה של שפכים מטוהרים מוזרמת לים, כולל שפכי רעננה, הרצליה, והמועצה האזורית חוף השרון. רק במאי 2002 הצלחנו לגבש תוכנית, לפיה היישובים ישדרגו את הקולחים לרמה שלישונית, בתקווה שאלה יופנו להשבה.

"צעד נוסף לכיוון הגברת ההשבה נעשה באמצעות ועדת הקולחים, שקבעה איכויות חדשות לקולחים בכל הארץ. במקביל אנו מעודדים שימוש בקולחים לקירור טורבינות חשמל חדשות בגזר ובאלון תבור, שכל אחת מהן תצרוך עם הקמתה יותר מ-2.5 מיליון מ"ק מים בשנה. את הקולחים יספקו מט"ש אילון ומט"ש פלגי מים של מועצה מקומית עמק יזרעאל. אין ספק שבנושא זה יש ללחוץ יותר על נציבות המים".

להערכת רונן, מגלגל הענף כחצי מיליארד שקל בשנה, הכוללים הלוואות ומענקים. לדעתו, הפעילות העיקרית של הקמת מכונים עומדת בפני סיום, כאשר עיקר המשאבים יוקדשו מעתה להשבת קולחים.