ביהמ"ש העליון דחה את תביעתו של חוטר-ישי נגד ארבל בפרשת בר-און

על חוות דעת המוגשת על-ידי פרקליטות המדינה, חלה חסינות משפטית בפני תביעות לשון הרע. כך קבע היום (ב') ביהמ"ש העליון בפסק דין, כאשר דחה ערעור של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, דרור חוטר-ישי, נגד פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בפרשת בר-און.

בית המשפט העליון אישר למחוק על הסף תביעת לשון הרע שהגיש חוטר-ישי נגד ארבל, לאחר שקבע, כי בכתיבת חוות הדעת מילאה ארבל תפקיד בעל אופי מעין-שיפוטי, וכיוון שכך - היא חסינה מפני תביעת לשון הרע. בינואר 1997 הורתה ארבל לפתוח בחקירה פלילית בפרשת מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר חודשיים הגישה המשטרה את ממצאיה. באפריל 1997 כתבה ארבל את חוות דעתה.

בחוות הדעת קבעה ארבל, כי בהתבסס על חומר הראיות, המניע לפעולותיהם של המעורבים בפרשת בר-און היה התקווה, כי מינויו בר-און ישמש מנוף לקידום בלתי חוקי של ענייניהם של אריה דרעי וחוטר-ישי.

בחוות הדעת נאמר על חוטר-ישי, כי הוא, יחד דרעי ודוד אפל (שהיה אז שותפו לעסקים), רצו במינויו של בר-און ופעלו באופן נמרץ להשגת מטרתם, ונראה שלשלושתם היה עניין במינויו של בר-און לתפקיד.

בתביעה טען חוטר-ישי, כי הדברים שיוחסו לו בחוות הדעת אינם נכונים, נכתבו בזדון, ופגעו בשמו האישי.

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שמואל פינקלמן, מחק את התביעה על הסף. הוא קבע, כי בכתיבת חוות הדעת מילאה ארבל תפקיד מעין-שיפוטי, ועל כן הפרסום הוא פרסום מותר. על פסק דין זה הגיש חוטר-ישי ערעור לעליון. חוטר-ישי טען, כי בנסיבות בהן התביעה מחליטה שאין מקום להגיש כתב אישום נגד חשוד, יש למנוע את פרסום הדברים, שכן הדבר עלול לפגוע בשמו הטוב. עוד טען, כי פרסום חוות הדעת הביא לידי "הרשעתו הציבורית למרות שלא הוא הועמד לדין".

השופטת דליה דורנר קובעת בפסק הדין בעליון, בהסכמת השופטים יצחק אנגלרד ואליעזר ריבלין, כי מטרת החסינות המוקנית לבעלי סמכות מעין-שיפוטית היא להבטיח, כי יוכלו לבצע את תפקידם ללא פחד, ומבלי להעמידם אל מול הצורך להתגונן באופן אישי מפני תביעות לשון הרע. החסינות מאפשרת את אופייה האובייקטיבי ונטול הפניות של חוות הדעת, ומאפשרת את מהלכו התקין של ההליך המעין-שיפוטי.

החסינות נדרשת כדי לשמור על הגיונו של ההליך המעין-שיפוטי, ועל מנת להבטיח את יעילותו. באופן זה, לבעל הסמכות נתונה האפשרות להקדיש את עצמו באופן רצוף למילוי תפקידו, מבלי שיידרש להתגונן מפני תביעות המוגשות נגדו בשל החלטות מקצועיות שקיבל.

החסינות מוקנית לנושא המשרה ביחס לכל התבטאות בעלת זיקה ממשית לתפקידו. לעומת זאת, כאשר מפרסם בעל תפקיד התבטאות, אשר לא ניתן לפרשה באורח סביר כפעולת לוואי הכרוכה במילוי תפקידו, החסינות איננה חלה ביחס אליה. (ע.א 6356/99).