הידיים, ידי קישלובסקי

רצה הגורל (שחקן קבוע אצל קישלובסקי), שהגאון הזה מת על שולחן הניתוחים בגיל 54, בדיוק לפני שש שנים. מי שהחזיקו בזכויות על התסריט היחיד שנותר בעזבונו, "שמים", ביקשו לממש את צוואתו.

מתברר שסיפור הפקת הסרט מרתק לא פחות מן הסרט עצמו, שהוא גם קצת בעייתי וקצת משונה. מי שאהב את עבודותיו של קישלובסקי והפיץ את סרטיו בארצות-הברית, הרוויי וויינשטיין ממיראמקס, ביקש גם הוא להשתתף בהפקה. וויינשטיין פנה לאנתוני מינגלה, שביים בשבילו את "הפצוע האנגלי", אבל מינגלה נבהל קצת מן התסריט, וביקש את דעתו של שותפו לחברת ההפקה, סידני פולאק, בעצמו במאי הוליוודי בכיר.

גם פולאק התחלחל קצת, והשלושה, ביחד עם שותפיהם הצרפתיים, החליטו שהבמאי הגרמני הצעיר (בן 37 היום) טום טיקוור יביים את הסרט.

טיקוור זכור לטוב בזכות "ראן לולה, ראן" והוא נחשב בצדק לתקווה הגדולה של הקולנוע הגרמני בן-ימינו. טיקוור, מוקיר מאוד את קישלובסקי, הפשיל שרוולים כדי לגשת למלאכה, אבל לא לפני שתבע משותפו האמריקני חירות אמנותית מוחלטת.

הוא קיבל אותה, וההפקה יצאה לדרך. לתפקידים הראשיים נבחרו האוסטרלית המדהימה, קייט בלנשט, אולי הטובה והמשובחת מבין שחקניות ימינו, וכוכב אמריקני עולה בשם ג'ובאני ריביסי ("טוראי ריאן").

התוצאה של ההפקה המורכבת והרב-לאומית הזאת נמצאת כעת לנגד עינינו, והתחושה שחלפה בי (אני הקטן, שאהדתי לקישלובסקי לא ידעה מרגוע) היא שהסרט קצת מפוספס, או כך זה לפחות נראה מצפייה ראשונה.

גם אם יש כאן החמצה כלשהי, זהו עדיין קולנוע מרתק, שמקובע היטב בלבה של התרבות האירופית, ורחוק מרחק ניכר מהוליווד.

הזכרתי את הוליווד לא רק בגלל מפיקיו של הסרט, אלא גם משום שקישלובסקי נטל מלוא החופן חומרים דרמטיים בסיסיים, שהוליווד מלאה בהם. סמים, משטרה, טרור, אהבה נואשת, בריחה, מרדף, חוקרים, נחקרים, בתי-כלא, קצת אירוטיקה, מוות סתמי ויחסים בסיסיים מאוד בין הורים לבניהם.

מהמרכיבים האלה ביקש קישלובסקי לבחון את משמעותה של האהבה, האהבה שהיא ארצית וחושנית, ובאותה שעה גם שמימית ובלתי מושגת.

קייט בלנשט מגלמת את פליפה, מורה לאנגלית בטורינו שבאיטליה. בעלה, שממנו ביקשה להתגרש, מת ממנות-יתר של סמים. שותפו הוא גבר מרשים, איש עסקים מסתורי שקשה לפגוע בו, אבל היא מעיזה להיכנס למשרדיו, לנטרל את המזכירה שלו, ולהטמין בפח-האשפה פצצה מתקתקת.

אבל המנקה אוספת את תכולת הפחים, ונכנסת עם הפצצה למעלית שבה נמצאים אב ושתי בנותיו. פיליפה, שנתפסת מיד, מתמוטטת כאשר נודע לה מי היו הקורבנות שלה, ושהקורבן המיועד נשאר בחיים. היא תעשה הכול כדי לצאת ולפגוע בו, גם אם תשלם בחייה.

לצאת, הכוונה היא לברוח מהמעצר. מי שעוזר לה הוא שוטר צעיר בשם פיליפו (ריביסי), שמתאהב בה מיד, ויעשה הכול למענה, גם אם ישלם בחייו.

במילים אחרות, סיפור קישלובסקאי מובהק - אהבה רומנטית נטולת מעצורים, גורל, מוות וגאולה.

טיקוור, חילוני יותר מהקתולי הפולני המנוח, מספק לסרט צביון של פסיון נטול אל, מעין מסע בתוך ציורי הרנסנס, במיוחד באסכולה הפלורנטינית. ושני האוהבים, לקראת סופו של הסרט, נראים כאילו יצאו ממנזר - קרחים, צנומים, כשפניהם מוארות באור שמימי. אבל טיקוור מראה את זה, בלי להעניק למראות המרשימים האלה את ממד הגאולה, את עצמת המוות הממתינה לאוהבים כשפניהם לשמים. האם הם בכלל מתים, או שמא הצליחו, למרות הכול, לממש את אהבתם וגם להישאר בחיים? אצל קישלובסקי הם היו מתים לחלוטין.

"שמים" (ארה"ב/גרמניה, 2002). במאי: טום טיקוור, תסריט: קז'ישטוף קישלובסקי, קז'ישטוף פישייביץ. צילום: פרנק גריבה. עם: קייט בלנשט, ג'ובאני ריביסי