התחתית של התחתית

לפני שנעבור לשתי המלצות השבוע, אי-אפשר לפתוח את הטור בלי לאזכר, ולו בקצרה, את "דיזנגוף 99" (ג', 19:30, Yes1). אפשר להכביר טונות של מילים על התקופה, על רוח הנעורים, על הטקסטים המצחיקים וכדומה. אבל מה הם כל אלה, בימי הקיץ הלוהטים שלנו, לעומת סצנת האהבה המשולשת של ענת עצמון, גלי עטרי וגידי גוב, בתקופה שהיה להם הרבה במה להתגאות.

ועכשיו, אחרי שאמרנו את כל מה שצריכים לדעת על הקאלט ההוא, אפשר להמשיך. לוק בסון, שפרץ לתודעה שלנו עם "הכחול הגדול", ביים ב-1985 סרט, שבכמה פרמטרים מזכיר את סיפורו של ז'אק מאיול, אותו צוללן חובב דולפינים. גם ב"רכבת תחתית" אנחנו עוסקים ברומן בלתי אפשרי, בין אשה שנראית מהוגנת, לבין בחור תמהוני מעט.

הסרט הזה, אף הוא מורכב יותר מאפקטים ומאווירה ופחות מטקסטים. אבל למי אכפת? לא למי שמתקשה, כמו כל גבר ביקום, לעמוד בפני קסמיה המיסתוריים של איזבל אדג'אני. גם כריסטופר למברט, תכול המבט ובהיר השיער ("איש הנצח") נופל ברשתה של הגברת, אלא שזו נשואה לאיש עסקים כוחני, והעסק מתחיל להסתבך, תוך כדי שהוא פותח בפני הצופים עולם שלם שמתקיים מתחת לפני השטח, במנהרות המסתעפות של המטרו.

ומהרכבת התחתית, לתחתית של התחתית - "לילות בוגי". דירק דיגלר (מארק וולברג), שבעצם היה קודם אדי אדמס, הוא כוכב פורנו, בתקופה שהז'אנר נשלט גם בידיים של אנשים בעלי מוטיבציות אמנותיות. מפיק סרטים (ברט ריינולדס), שמתלהב ממימדיו המרשימים של מר דיגלר, לוקח את הצעיר, ויוצא עימו למלחמת הישרדות, מול הכוח החדש העולה בתעשייה - קלטות הווידיאו. דיגלר, שמתחיל את הסרט כנער אלמוני, וממשיך אותו כמין ג'יימס בונד של תעשיית הפורנו, משתכר מהכסף, ההצלחה והסמים, שנמצאים בשפע בכל מקום, עד לסוף המר.

קשה לדעת מה מנסה "לילות בוגי" לומר. האם זה שהכל בתעשיית המין מסתובב סביב הכסף (ואני עד היום הייתי בטוח שמדובר בגמ"ח)? שהתעשייה הזו מנצלת גם גברים (נו, באמת)? או סתם לספר את ימיו הקצרים של הז'אנר, שפרץ לתודעה עם שנות ה-60 המתירניות, ודעך כעבור שני עשורים בלבד, עם המצאת מכשיר הווידיאו.