כשהקיבוצים והקשת מסכימים על אדמה ועל כסף

לא רק שהתוו קווי מדיניות קרקעית, אלא גם קבעו מה ייעשה בתמורה הכספית, כולל הכנסות המדינה, שתתקבל בגין שינויי ייעוד קרקעות המדינה, נכסי כל אזרחיה.

האמת, מעל שנה תמימה של השקעה חברתית יפה ומעוררת הערכה. השאלה היא, בשם מי החברים הללו מדברים. את הקרקע של מי הם מחלקים. עם הכסף של מי משחקים, ועוד כהנה וכהנה שאלות, שפעם לא העזו לשאול גם הבולשביסטים הגדולים. יצוין, כי גם הרעיונות מזכירים ארץ רחוקה אחרת שנעלמה לה בחבטה בפרצוף לפני שנים. המדינה תפעל... המדינה תבטיח, על המדינה מוטלת, המדינה תפתח, המדינה תקים...

מוביל צד ההתיישבות: אלישע שפירא, מקיבוץ עין השופט. ובכן, שיעור אזרחי ישראל המזוהים עם התנועות החקלאיות לא עולה על 3%. מספר הקיבוצניקים מגיע ללא יותר מ-150,000 אישה ואיש. שפירא הוא לא רק איש הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, המהווה שליש מכלל הקיבוצניקים, הוא גם אחד מנושאי הדגל של "הקיבוץ הישן", האידיאל הקואופרטיבי המושלם והוותיק, שרוב רובם של הקיבוצניקים היום, כולל בשומר הצעיר, לא מצליח ולא רוצה לחיות איתו ופועל להחליפו.

יותר מזה, שפירא, עם כל הכבוד להשקעה החברתית, לא רק שאינו מייצג את השומר הצעיר, שלא לדבר על התק"ם והמושבים, הוא גם לא מקובל על ההנהגה של תנועות ההתיישבות, שמזה שנים מייצגות בעיקר (ויש הטוענים שאך ורק) את אינטרס הקרקע הברור והמוגדר של מיעוט זעום ומבוסס, משהו כמו 30 קיבוצים מתוך 250, שיש להם עניין בהפיכת ייעוד קרקע מחקלאות לשכונות מגורים ומרכזי קניות, לצרכי מצלצלים פרטיים. מהצד שני, ישבו אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, בראשם ד"ר סנדי קידר ומשה קריף. ובכן, עם כל הכבוד לפעילותם החברתית הנאה, והכבוד והיקר שירשם לעובדה שבג"ץ הקרקעות שהגישו עצר את ההשתלטות של מעטים על קרקעות הרבים, לא ברור את מי הם מייצגים ומהו גודל הגייסות העומדים מאחוריהם.

הקשת הדמוקרטית המזרחית עוד לא החליטה אם היא מזרחית או כלל עדתית, הנהגתה מורכבת מכמה עשרות מובילים חברתיים מחולקים, מפולגים ומפוצלים ביניהם לכמה כיתות אידיאולוגיות, המושכות כל אחת לכיוון שלה.

מכאן השאלה: בשם מי הם גיבשו את קווי היסוד של "קרקע וחברה, לקראת מדיניות חדשה", ועיקר העיקרים: בשם מי הם מחלקים את ייעוד התמורה הכספית?

קטעי הפתיחה של נייר העבודה הם הצהרת כוונות חברתית, שיש בה נימי אידיאולוגיה אישית של כל צד מהחברים.

"לכל אזרחי המדינה הזכות למחיה בכבוד - עבודה מפרנסת, דיור הולם, חינוך והזדמנות שווה לרכישת השכלה, שירותי בריאות וסיעוד וביטחון לעת זיקנה".

"לכל אזרחי המדינה שמורה הזכות לבית ראוי למגורים, בערים וביישובים הכפריים, במרכז ובפריפריה, בדיור הציבורי בשכונות וביישובים הבלתי מוכרים".

"יש לחתור לשוויון כלכלי וחברתי מרבי בין אזרחי המדינה, ולמנוע התעשרות מופרזת של יחידים על חשבון הכלל. חתירה זו תיעשה בדרכים שונות, לרבות על ידי הקצאת משאבים ציבוריים, מיסוי פרוגרסיבי, הבטחת חינוך חינם, קיום רפואה ציבורית וכו'".

פתרונות נמצאו לדיור הציבורי, בנייה ציבורית, עיגון בית המגורים בקיבוצים, חוק פנסיה ממלכתי, יוקצו קרקעות לערי הפיתוח, יוקצו קרקעות לישובים הערבים, יעוגנו זכויות הדיירים הלא חוקיים וה"פולשים", זכויות קנייניות לכפרים הבדואים המכונים "בלתי מוכרים", סבסוד ממשלתי משכנתאות למחוסרי דיור, עיגון זכות החקלאים להמשיך לעבד את הקרקע, במקביל ייקבעו "תנאים מתאימים והוגנים לשימוש בקרקעות לפיתוח פרנסות חלופיות, ללא מסחר בקרקעות - ינתן פיצוי כספי מוגבל (בדרך שתסוכם) בעת שינוי ייעוד של קרקע חקלאית באופן שימנע יצירת פערים משמעותיים בין המרכז לפריפריה".

הערה: הרי כל כולו של הוויכוח האמיתי והגדול בעניין הקרקע החקלאית נוגע לשאלת הגובה הכספי של הפיצוי שאותו יקבלו "יישובי הנדל"ן" בעת שינוי ייעוד הקרקע.

אז עכשיו מסכמים הצדדים: הפיצוי יהיה מוגבל בדרך שתסוכם. מוגבל זה 5%, אולי 10% (דו"ח מילגרום), שמא 20% (דו"ח רונן), או 27% (כפי שכתוב בהחלטות המינהל).

ולפואנטה הכספית: "תוקם קרן מיוחדת, אליה יופנו עיקר ההכנסות שיתקבלו בגין שינוי ייעוד הקרקע. כספי הקרן יוקדשו לקידום החברה כולה, להגברת השוויון והצדק החברתי ולחיזוק האוכלוסיות החלשות בעיקר למטרות הבאות: אבטחת זכויות דיור, בנייה ציבורית, סבסוד המשכנתאות, סבסוד החקלאות ופיתוח תשתיות שיקרבו את הפריפריה למרכז. הקרן תתווסף לתקציב המדינה בנושאים אלו".

ולנו יש שאלה: במה עדיפה למשל הבנייה הציבורית או סבסוד המשכנתאות על פני נשים מוכות, ילדים בסיכון, חולים כרוניים או ילדים בפיגור?

"יש כאן הסכמה חשובה ביותר", אומר משה קריף, חבר מזכירות הקשת ובכיר במטה הקרקעות, שהשתתף בדיונים הממושכים. "הקשת נכנסה לפרשת הקרקעות לא רק בגלל ההון שניתן להפקה מהקרקע, ואסור להצטמצם לזה. הוויכוח שהתעורר בסוגית הקרקעות הוא עמוק בהרבה: זהו ויכוח בין בני העליות שהגיעו מאז קום המדינה, עם אלה שרואים עצמם כבן הממשיך האולטימטיבי של החברה הישראלית. העברת הנכסים הבינדורית הזו לא היתה מקובלת עלינו, ואני שמח שהמסמך הזה מדבר על דברים אלה בדיוק. הצלקות של כולם אותן צלקות, הצלקת של סבו של הקיבוצניק איננה שונה מהצלקת העמוקה של אביו של איש עיירת הפיתוח".

- את מי אתה מייצג?

"אני מדבר בשם המנדט שניתן לי על ידי הקשת לנהל את הדיונים".

- את מי מייצגת הקשת?

"את האינטרס האוניברסלי של כלל החברה הישראלית, בהגנה על קרקעות המדינה ובהעברת חוק הדיור הציבורי. התנועה פעלה כמובן בהתנדבות, מהמניעים האלה בדיוק, אנחנו הילד ששם את האצבע וסתם את הסכר ממנו נשטפו החוצה עשרות ומאות עסקאות נדל"ן חקלאי, שבאו על חשבון כולנו. בשמו של הילד הזה אני מדבר".