מירי כץ: אשת השטח

לא בטוח שמירי כץ הנידה עפעף, כשקיבלה את הודעתו של שר האוצר, סילבן שלום, לפיה לא תקבל חוזה חדש, לחמש שנים נוספות. האפשרות הזו עמדה בפניה כבר כמה חודשים, והיא התייחסה אליה בשלוות נפש. ירצו יימנו, לא ירצו לא יימנו. כץ באמת חושבת שזו זכותו של השר. חוץ מזה, יש חיים אחרי רשות ניירות ערך. היא אינה זקוקה לסידורי העבודה של השר. כץ היא עורכת דין מיומנת, שסגרה משרד פרטי כדי להיות יו"ר הרשות - ותמיד יש מקום לפתוח משרד חדש.

אלו היו חמש שנים קשות. ההתחלה היתה מלחמת התשה, שנשפכה בגדול על גבי העיתונים, בצילו הכבד של היו"ר הקודם, אריה מינטקביץ', האיש שהמליץ עליה לתפקיד. כמה מאנשי מינטקביץ' עזבו את הרשות, ועברו יחד איתו לבנק דיסקונט. אחרים נשארו, עם הרגלים שצברו בתקופתו, וקושי לקבל מנהלת מסוג חדש.

בסופו של דבר, שיחקו כאן הרבה יצרים. לו היה קשה להיפרד מהבייבי שהקים, לה היה קשה לבנות רשות בדמותה ובצלמה. העניינים נרגעו אחרי תקופה ארוכה, אבל היחסים ביניהם לא שבו להיות כפי שהיו קודם, ונשארו מטענים שליליים.

אם מינטקביץ' היה צריך לייצר, יש מאין, רשות בעלת שיניים ובעלת כוח הרתעה - כץ היתה צריכה לייצב את הרשות ולבנות את מדרגות הבסיס שלה. המעצרים המתוקשרים היטב שלו, התחלפו בעבודת שטח שלה. תיקון אחר תיקון, רפורמה אחר רפורמה, צעד אחר צעד.

ברפורמה בדיווחים האלקטרוניים, כץ מינתה את ועדת אחיטוב, ולימים הקימה מערכת ממוחשבת מהמתוחכמות בעולם, שתתבסס על גישה לרשת האינטרנט ותאפשר גישה כללית לציבור כולו, לכל המידע המשוחרר מהחברות, בזמן אמת.

אחרי שמינתה את ועדת ברנע, הכניסה שינויים והקלות במבנה התשקיפים. שפת הדיווח היתה פשוטה יותר, ומספיקה למה שמכונה "משקיע סביר". חברות אינן חייבות עוד לגלות פרטים שאינם מהותיים למשקיעים, אך מצד שני נדרש עדכון שוטף של המידע.

בתקופתה וביוזמתה הוכנס "הרישום הכפול". מיד עם כניסתה, מינתה כץ את ועדת ברודט, ולימים מימשה את המלצותיה. מזה תקופה ארוכה, שחברות ישראליות הנסחרות בארה"ב יכולות להירשם למסחר גם בישראל, ולגייס הון בגיוס חוזר בישראל ובחו"ל בו זמנית. המשקיעים הרוויחו נגישות לחברות ישראליות אטרקטיביות, והבורסה בתל אביב הרוויחה הרחבת פעילות, תוך ציפייה לייבוא נורמות התנהגות טובות יותר.

בימי פריחת ההיי-טק, התקבלו החלטות להקלה על תגמול עובדים באמצעות אופציות. כמו כן, עובד והוכן חוק החיתום, מסירת מידע על חשיפה וניהול סיכוני שוק, והונהג פרה-רולינג לחברות תוך פתיחות גוברת ומתן אפשרות התדיינות. במקביל, נערכו בדיקות מקיפות יותר של הדו"חות הכספיים והוצאה דרישה נחרצת לתגובה בזמן אמת על שינויים והתפתחויות.

דבר אחד אפשר לומר בלי ספק על הרפורמות של כץ: במדינה שבה אנשי ציבור ומינויי ציבור דואגים אך ורק לקדנציה שלהם, במין עכשוויזם ישראלי שכזה, הרי שמהרפורמות של כץ ייהנו השוק, המשקיעים והמחליפים העתידיים שלה. ודאי הרבה יותר מאשר היא נהנתה.

אחרי כמה שנות רגיעה מפרשת כץ-מינטקביץ', עלתה לכותרות פרשה חדשה: פרשת מודרגון. לפני מספר שנים החלה אגודה בשם מודרגון למכור בארץ את חלום האוקיאנוס השקט. הקבוצה הציגה עצמה כקואופרטיב המתאים עצמו למודל ספרדי מצליח, ומכרה שלוש מניות ושלושה דונם קרקע באחד מאיי רפובליקת ונואטו, שבאוקיאנוס השקט. הגיוס נעשה בשיטת חבר-מביא-חבר, והמכירה התבססה על אירועי מצגות ומסיבות.

בשלב מסוים, החלה חקירה ברשות, שנגעה לעובדה שמניות מודרגון הוצעו לציבור רחב בלי שפורסם תשקיף, בלי שהדבר קיבל את אישור הרשות ובניגוד לחוק ניירות ערך. הרשות פנתה לבית המשפט המחוזי, וביקשה להוציא צו שיאסור את המשך שיווק המניות, אם באמצעות מצגות ואם באמצעות אתרי האינטרנט. בנובמבר 2000, נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני נגד החברה, ואסר את המשך שיווק המניות. הצו הוארך, ונשאר למעשה על כנו.

אולי הסיפור לא היה מסעיר, אילמלא ההסתעפויות האישיות והתקשורתיות שנגרמו בגינו. בשלב מסויים, פורסם במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" תחקיר גדול בנושא. עו"ד אליעד שרגא והתנועה לאיכות השלטון, נכנסו מיד לתמונה, ובאמצעות פניות חוזרות ונשנות ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטת המדינה, לבג"ץ ולעיתונים, טענו כי מאחר שמונדרגון תבעה את "ידיעות אחרונות" על התחקיר הבעייתי שהתפרסם אודותיה, ומאחר שבאותה עת, לטענת התנועה לאיכות השלטון, כיהנה אחותה של כץ, רות יובל, כעורכת המוסף - הרי שפנייתה של כץ לבית המשפט נעשתה במטרה לסייע לאחותה. למחרת הפניה, ואחרי שהוכח כי יובל לא כיהנה אז כעורכת המוסף, פירסמה התנועה מכתב התנצלות בולט ב"ידיעות אחרונות", ואמרה כי אין לה כל טענות כלפי העיתון הגדול במדינה. עם זאת, כנגד הרשות והיו"ר כץ, המשיכה התנועה לפעול בנמרצות רבה. כץ לקחה את הדברים אישית, ברצינות ובחומרה רבה.

גם בדיקת היועץ המשפטי לממשלה, וממצאיו לפיהם אין כל עילה לפתיחה בחקירה נגד הרשות והיו"ר שלה, לא הועילו - והתנועה המשיכה בפעילותה נגד כץ. בשלב מסויים, הגישה כץ תביעת לשון הרע נגד התנועה וראשיה. היא עשתה זאת באופן פרטי ועל חשבונה. התנועה, מצידה, הגישה גם היא תביעה, וטענה בין היתר נגד השימוש בעורך דין פרטי, שלא על חשבון הרשות.

בסוף יולי השנה, הגיע הסיום המשפטי הענייני לפרשה, שכבר נמרחה בגדול בעיתונים וגררה את כץ לעימות מטריד. לאחר סידרת דיונים, קיבלה השופטת, אסתר ,חיות את ההחלטה האחרונה בפרשה: היא קבעה שמנייה במודרגון היא נייר ערך לכל דבר ועניין, שמדובר בהצעה לציבור ככתבה על פי החוק, ושהמידע שנמסר למשקיעים הפוטנציאליים "לא נבדק על ידי הרשות המוסמכת, ואין כל ערובה לכך שהוא נכון ושאיננו מטעה". לגבי הרשות, קבעה השופטת כי הוכיחה שמודרגון עברה על חוק ניירות ערך, וניתן צו מניעה קבוע נגד המשך שיווק מניות החברה.

ולעניינים האישיים: מכיריה של כץ אומרים שהיא, בראש הרשות או לא בראש הרשות, לא תוותר, ותלך עם תביעת הדיבה שלה עד הסוף.

מבקריה של כץ טענו כי בתקופתה נחלשה יראת הרשות, ומעט מאוד, אם בכלל, אנשי ציבור בכירים ובעלי שם הובאו אל חדרי המעצרים. כץ התמודדה מול טענות אלה לכל אורך הדרך, בטענה עיקרית אחת: עבודת הרשות איננה הצגת תכלית מאיימת על הציבור.

בתקופתה נערכו כמה חקירות בולטות:

* שינוי המסחר בבורסה מכר"מ לרצף, שאיפשר להשתמש בסכומי כסף קטנים כדי לבצע הרצות מניות בסכומים גדולים, הביא לכמה וכמה תיקי חקירה של הרשות, שהתאימה עצמה מהר מאוד לחורים בשיטה החדשה, וחשפה כמה וכמה הרצות.

* פותח נושא החקירות באינטרנט. היום אין בעיה - באמצעות צ'טים ופורומים - להודיע הודעות שמשמעותן המעשית היא הרצת מניות. גם על זה התלבשה הרשות במהירות.

* בנושא האופציות על מדד המעו"ף - טכניקת מסחר שנכנסה בתקופת כץ - הרשות עלתה על כמה חורים בתוכניות. החקירה הבולטת בענין זה היתה של "אופמת", שבבעלות קבוצת "אקסלנס". נחקרו מנהלים בחברה וחלקם נעצרו. החקירה עדיין מתקיימת, בהיקף גדול, וכוללת מספר רב של חברות ציבוריות.

* בתקופת כץ, הגיעה הרשות להרשעתו של דב תדמור בפרשת דסק"ש.

* חקירות גדולות אחרות הן פרשת יצחק תשובה ודלק, כאשר בעניין זה הוגש כתב אישום נגד חברת דלק ומנהלה הבכיר, אבינועם פינקלמן; פרשת קרדן, שם עצרה הרשות את יוסף גרינפלד, ולאחרונה פורסם שהרשות ממליצה להגיש כתבי אישום נגד בכירים בחברה; והפרשה האחרונה - חקירת פלד-גבעוני-יגרמן - הנמצאת בימים אלה בשיאה.

הניסיון מלמד

מירי כץ נכנסה לתפקידה כיו"ר רשות ניירות ערך ב-21.9.97. סמוך לקבלת התפקיד התפטרה מתפקידה כדירקטורית בבזק גלוב בע"מ, אותו החלה ב-1996.

כץ הצטרפה לרשות ניירות ערך ב-1994.

תפקידיה הקודמים:

* 1976-1974 - התמחות במשרדו עו"ד יגאל ארנון.

* 1985-1977 - עובדת הלשכה המשפטית במשרד האוצר. התמחות - שוק ההון ומחשבים. תפקיד אחרון - סגנית היועץ המשפטי. * 1989-1985 - יועצת משפטית בחברת היולט פקארד בישראל.

* 1997-1989 - שותפה במשרד אופיר כץ ושות', ומנהלת המשרד בתל אביב.

סיימה את לימודי המשפטים שלה בשנת 1975, באוניברסיטה העברית ירושלים. כעורכת דין, היא מתמחה במשפט האזרחימסחרי.

נולדה ב-1951 בחיפה. נשואה ואם לשני ילדים.