מסעיף 85 לחוק מע"מ קובע, כי אין להשיג או לערער על שומת המע"מ, אלא אם שולם
סכום המס שאינו במחלוקת. הנישומה הגישה ערעור, ומנהל מע"מ ביקש לדחותו על הסף,
משום שהנישומה לא הגיעה להסדר תשלומים לגבי חוב המס.
בית המשפט המחוזי בירושלים (הש' מ. גל) פסק, כי תכלית הוראת סעיף 85 לחוק היא
האצת הגבייה והקלה על הליכיה לגבי חובות שאינם שנויים במחלוקת. תקנה 4(ב) לתקנות
מע"מ (סדרי הדין בערעור) קובעת, כי "המערער יגיש הערעור לא יאוחר משבעה ימים
לפני המועד שנקבע לשמיעת הערעור - אישור מאת המנהל, כי שולם המס שאינו שנוי
במחלוקת".
לפי נוסח התקנות, אין מניעה מלהגיש את הערעור אף אם לא שולם המס, ובלבד שלא
יתקיים דיון בפועל. על פי תקנה 9, אי תשלום יוביל לדחיית הערעור. נפסק, כי
הגשת אישור המנהל על תשלום החובות שאינם שנויים במחלוקת היא תנאי לשמיעת הערעור,
אולם לא לעצם נקיטת ההליך. זכות הגשת ערעורי מע"מ אינה מותנית בסילוק סכום
החוב שאינו במחלוקת, וסילוק הערעור על הסף אינו אוטומטי, אלא רק בסמוך למועד
שמיעת הערעור בפועל.
לחוק תכלית סובייקטיבית - כוונת המחוקק ומטרתו, ותכלית אובייקטיבית - המטרות
והמדיניות שדבר חקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. בבואנו ליישם את
התכלית האובייקטיבית, עולה היחס בין הוראת החוק לבין זכות הפנייה לערכאות,
שהיא זכות יסוד (ע.א 3833/93, לוין). הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט שאל מדוע יקופח נישום בטענות ראויות העומדות לרשותו להדיפת חיוב
כלפיו, רק מכיוון שלא שילם חוב אחר? נישום יכול להעלות סיבה מופרכת כלשהי לפיה
אינו חייב בתשלום, ובכך להפוך את הסכום שאינו במחלוקת לסכום במחלוקת. נמצא,
כי דווקא נישומים הגונים, המעמידים במחלוקת את הפלוגתא האמיתית, עלולים לצאת
נפסדים מקיומו של חוב שאינו שנוי במחלוקת.
עוד נפסק, כי אם בית המשפט ישתכנע, שמדובר בנסיבות בהן נבצר מהנישום לשאת בתשלום
או לעמוד בהסדר התשלומים המוצע, יקבע בית המשפט הסדר חלופי כתנאי להמשך הדיון
בערעור. לשם כך על הנישום להגיש בקשה מיוחדת, ויש ליתן לנישומה במקרה זה הזדמנות
לעשות כן. הבקשה לסילוק על הסף נדחתה.
יש לברך את בית המשפט על פסק דינו, שרק מקצתו הובא כאן. נתייחס כאן למספר סוגיות,
וננסה לשפוך עליהן אור שונה.
כאמור, תכלית הוראת סעיף 85 לחוק מע"מ היא האצת הגבייה והקלה על הליכיה לגבי
חובות שאינם שנויים במחלוקת. התכלית היא תכלית ראויה, ואין לעודד סרבני מס
לעמוד בסירובם לשלם מס שהושת כדין. הטלת מס וגבייתו הן הרע במיעוטו, אולם אין
חברה יכולה להתקיים בלעדיהן. נשייה בלתי מרוסנת בחסות החוק ופגיעה בלתי ראויה
בנישום, המשלם בדמיו את שכרם של נבחריו המחוקקים ושל פקידי הרשות המבצעת, היא
הרע במירבו.
לסעיף 85 לחוק מע"מ יאה התואר חקיקה נפשעת, משום שהוא מפר את שווי המשקל העדין
שבין הנישום לבין שליחיו בבית המחוקקים ובממשלה, שתכלית בחירתם ומינויים היא
לשרת את הנישום, ולא לרדות בו.
בית המשפט אמר, כי לחוק תכלית אובייקטיבית: המטרות והמדיניות שדבר חקיקה נועד
להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. אמת ונכון, אלא שלסעיף 85 ולתקנות שהותקנו
לביצועו אין זכות קיום בחברה דמוקרטית מודרנית. עולה באפינו ריח של ברונים
שודדים, המבקשים את ליטרת הבשר של הנישום, משום שחדל לעמוד בחובותיו כלפי השליט
הכל יכול.
סעיף 85 הוא סעיף עונשי, ואין להשתמש בו על מנת לסכור את פיו של הנישום. די
בגזירות פקודת המסים (גביה), המתירות לפקיד לרדת לרכושו של סרבן המס ללא צורך
בצו שיפוטי. ראוי לו לבית המחוקקים לעקור קלון זה מספר החוקים של מדינת ישראל.
ראוי לו לבית המשפט לבטל חקיקה זו הפוגעת באדם, בכבודו ובחרותו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
