"היום כבר אין מנוס אלא לשלב בכל מכון לטיהור גם מתקן התפלה"

"היום כבר ברור שאין מנוס אלא לשלב בכל מכון לטיהור שפכים גם מתקן התפלה, שיביא את המים לאיכות מי שתייה", מוסיף סמיט. "המים אמנם ישמשו להשקיה ולהחדרה לאקוויפר בלבד, אך אם מים אלה לא יותפלו, הנזק יהיה אדיר".

על-פי הערכת הטכניון, השבת הקולחים כפי שהיא מתבצעת כיום מוסיפה למי התהום כ-200 אלף טון מלחים בשנה, וכן מוסיפה מזהמים מסוגים שונים שפוגעים באיכות המים. הנזק השנתי כתוצאה מכך נאמד במאות מיליוני דולרים. להערכת המומחים, דחיית הטיפול תגרום לכך שעלות טיהור המים תגיע בסופו של דבר למיליארד דולר בשנה.

"אין ספק שאנחנו לא מטפלים בקולחים שלנו בצורה נכונה", מזהיר סמיט. "במקומות רבים בארץ, אין מערכת ביוב, והשפכים מחלחלים ישירות לאקוויפר החוף באמצעות בורות ספיגה. אך לא רק זאת, גם המים יוצאים ממכוני הטיהור כשהם ברמה נמוכה מאוד ותורמים לזיהום הסביבה. אין כיום בארץ ולו מכון טיהור אחד שמייצר קולחים באיכות ראויה. כל המים המושבים, כולל קולחי השפד"ן וקולחי מכון הטיהור של חיפה, מכילים בקטריות, חומרים אורגנים מומסים, ומלחים בכמות של 1,200 מ"ג לליטר המזיקים לבריאות".

לדברי סמיט, המים מכילים כמויות גדולות של סודיום כלוריד (מלח בישול) שיש לו השפעה רעה מאוד על הקרקע. הסודיום כלוריד מפרק את תלכידי הקרקע, הופך אותה לפחות טובה לחקלאות, ומקטין את כמות היבולים. המלח מחלחל למי התהום, ממליח אותם, ומוריד מאיכותם. באזור חיפה מצב המליחות גבוה אפילו יותר, וזאת בעקבות הימצאותם של מפעלי תעשייה רבים המעלים את רמת מליחות השפכים.

עוד אומר סמיט, שהמשרד לאיכות הסביבה אמנם עושה מאמצים כדי להפחית את כמות המלחים, אך לפי שעה אין בכך די. להערכתו, גם מסקנות ועדת גורן, שקבעו ערכים חדשים המותרים למי הקולחים לא יועילו בהרבה, וזאת משום שהם עדין מתירים ערכים גבוהים מדי. לטענתו, השיטה היחידה הידועה כיום להפחתת המלחים היא התפלה, ושום שיטה אחרת לא תועיל.

לדברי סמיט, באירופה המשופעת במים, מטהרים את השפכים לרמה שלישונית, מזרימים אותם לנחלים, אחר כך שואבים אותם, ומביאים אותם לרמה של מי שתייה. בארץ אין ברירה אלא לנקוט בשיטה אחרת - להשתמש בממברנות למיקרו פילטרציה או בממברנות לאולטרה פילטרציה שתפקידן לסלק חומרים מרחפים. לאחר מכן יש להשתמש בפחם פעיל כדי לסלק שאריות של חומרים אורגניים; בסוף התהליך יש להעביר את המים דרך ממברנות של אוסמוזה הפוכה להוצאת יתרת המלחים.

"ניסוי מסוג זה נערך בארץ במתקן טיהור השפכים של עמק חפר, על-ידי טמבור אקולוגיה", אומר סמיט. "אם התהליך יצליח, יש להרחיב את השימוש גם למקומות נוספים בארץ. אין ספק שמדינת ישראל צריכה לגייס את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להציל את משק המים שלה".

על-פי הערכות הטכניון, עלות התפלת הקולחים היא כ-70 סנט למ"ק, לעומת 54 סנט למ"ק מים מותפלים. המחיר הגבוה יותר נובע בעיקר מהתבלות גדולה יותר של הממברנות. על-פי הערכות, מחיר הממברנות ילך וירד ככל שתעלה שכיחות השימוש בהן בארץ ובעולם, דבר שיפחית את מחיר ההתפלה, אך גם את המחיר טיהור השפכים.