"הרצון לסייע לחקלאים - שיקול זר של מועצת המקרקעין"

החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל מעניקה תמריץ ליישובים החקלאיים עבור קרקע שייעודה שונה. היישובים אשר יחזירו למינהל את הקרקעות, יקבלו פיצוי של 27% במרכז הארץ, 28% באיזור עדיפות לאומית ב' ו-29% באיזור עדיפות לאומית א'.

שינוי הייעוד הוא מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת למטרות מגורים, תעשייה, מסחר, ותיירות או קיט. חוכר בתנאי נחלה, יוכל - במקום לקבל פיצוי - לחכור חלק מהקרקע שייעודה שונה, ולעשות בו שימוש על-פי הייעוד החדש.

עיקר ההטבה נעוץ בדרך חישוב הפיצוי עבור השבת הקרקע, שכן חישוב זה נעשה על-פי ערך הקרקע לאחר שינוי ייעודה. זאת, למרות שבחוזה החכירה הסטנדרטי קיים סעיף, בו המינהל יוכל לסיים את חוזה החכירה תמורת מתן פיצוי לחקלאי "בעד זכויותיו והשקעותיו".

פסק הדין מציין, כי עד קבלות החלטות אלו בשנת 1995, ניתנו פיצויים לחקלאים בשיעור מופחת יותר. החלטה 727 איפשרה לחוכרים ליהנות משינוי הייעוד בקרקע חקלאית שהוחכרה להם, למרות שהזכויות החוזיות בחוזה החכירה לא היקנו להם זכות כזאת.

בג"ץ מציין, כי ועדת מילגרום קבעה, כי הפיצויים גבוהים לאין ערוך מן הראוי, ולכן הם מעוררים מתחים חברתיים ומעלים שאלות בדבר ההצדקה לחלוקת נכסי הציבור לאוכלוסיה מוגדרת ומצומצמת. הוועדה המליצה על פיצוי של 10% בלבד באיזור המרכז, 20% באיזור עדיפות א', ו-29% באיזור עדיפות ב'.

בג"ץ ציין, כי הסיכוי לקבל פיצוי מוגדל, מעודד חוכרי קרקע חקלאית להפעיל לחצים בכיוון שינוי הייעוד. ההחלטה מציעה הטבות ניכרות לחוכרי קרקעות חקלאיות, באיזורים בהם שינוי הייעוד לקרקע למגורים איננו נדרש. עצם ההצעה יוצר פיתוי לחוכרים, ובעקבותיו - תהליך לא רצוי מבחינה תכנונית.

בג"ץ מתייחס לחישוב הפיצוי וקובע, כי קביעת פיצויים המתבססים על ערך הקרקע לאחר שינוי הייעוד, איננה מניחה את הדעת. חישוב זה מנוגד לחוזה החכירה, וההטבה באחוזים יוצרת אי בהירות ואי ודאות ביחס לשיעור הפיצויים הריאליים, שכן דיבור באחוזים איננו נותן תמונה של סכום האחוזים הכולל שיינתן על-ידי המדינה.

בג"ץ אומר עוד, כי קביעת שווי הפיצויים באחוזים משווי הקרקע על-פי ייעודה החדש, מצביע על אי צדק בין חוכרי קרקעות חקלאיות באיזורים שונים של הארץ.

בעניין זה מציין בג"ץ, כי התרומה של יישובים בצפון הארץ למדינה איננה פחותה מזו של אנשי יישוב במרכז הארץ. למרות זאת, קיים שוני רב בין השניים, והתוצאה של קבלת סכומי פיצויים כה שונים למי ששווי זכויותיהם בקרקע דומה - היא חמורה ויוצרת הרגשה קשה של הפליה.

עוד אומר בג"ץ, כי במהלך הדיונים התברר, שבקביעת גובה הפיצוי, נלקחה בחשבון עובדת מצבם הכספי הקשה של האגודות החקלאיות, קיבוצים ומושבים. שיקול כזה, קובע השופט תאודור אור, איננו שיקול ראוי ורלוונטי להחלטה של מועצת מקרקעי ישראל, אשר באה לקבוע את שיעור הפיצוי לחקלאים.

ניצול ההזדמנות להיטיב עם המגזר החקלאי על רקע מצבם הכלכלי והכספי הקשה, ללא קשר לפיצויים הראויים - כמוהו כשימוש בשיקול זר, החורג ממסגרת הסמכות שהוקנתה למועצת מקרקעי ישראל לקבוע את המדיניות החקלאית, קובע בג"ץ.

תמיכה במגזר החקלאי, אומר בג"ץ, יכולה להיעשות בצורה אחרת - על-ידי הקטנת שיעורם של החובות או פריסת תשלום החובות. אך הסמכות לתת סיוע לחקלאים בשל קשייהם הכלכליים לא הוקנתה למועצת מקרקעי ישראל.

עוד מציין בג"ץ, כי גודל הפער בין הפיצוי הניתן לחקלאים על-פי ההחלטה לבין הפיצוי המגיע להם על-פי החוזה, מצביע על האי-סבירות שבהחלטה 727.