הזדמנות לחשבון נפש חקלאי

מי שכבר סגר עיסקה צריך לכאורה לחייך כמו שועל, על כך שהיה מספיק פיקח להיכנס מהר לכרם כשהדלת היתה עדיין פתוחה. מי שקנה קרקע חקלאית בעיסקה ספקולטיבית ועכשיו בג"ץ תוקע אותו - שימתין בסבלנות. מי שכבר מחזיק נכס צמוד קרקע, ובוודאי באיזור המרכז, כבר הרוויח לכאורה.

למה החיוך הוא לכאורה? מפני שכלל לא ברור כרגע מה יהיו מחירי הקרקע החקלאית בעתיד, ואיך יושפעו מחירי הקרקעות הזמינות מהמחסום המוחלט שיירד, לפחות לעתיד הקרוב, מהעדר האופציה של הפשרת קרקע חקלאית.

האם השוק יגיב בעליית מחירי הקרקע? עדיין מוקדם מדי להעריך. אבל, אם בוחנים מה קרה בשנה האחרונה, שבה לא התאפשרו עיסקאות הפשרה מכוח צווי הביניים שהוציא בג"ץ - בשנה זו לא הייתה עליית מחירי קרקע לא-חקלאית, ועל כן כנראה גם לא צפויה קפיצה במחירי הקרקע כתוצאה מהצווים המוחלטים שהוציא בג"ץ היום. כמובן, אם שרון יביא שלום והביקושים יחזרו - התמונה עשויה להשתנות בגדול.

כל החברות שברשימת הנכסים שלהן יש הסכמים ושיתופי פעולה עם קיבוצים ומושבים, צריכות לעדכן למטה את שווי נכסיהן.

התוצאה החשובה ביותר של פסק הדין היא, שממחר בבוקר אין יותר טעם ללחצים על ועדות התכנון להפשיר קרקע חקלאית. הלחצים הללו, שבג"ץ התייחס אליהם כאל פרי הביאושים של החלטות ההפשרה, שיבשו כל אפשרות לתכנון מושכל. כל גורמי התכנון, בווועדות המקומיות והמחוזיות, נושמים לרווחה.

תוצאה חשובה לא פחות היא הסרת האי-ודאות. אין ענף שמבקש יותר מהנדל"ן תנאים של ודאות ויציבות. עשר שנים של ויכוח, ועדות, חקיקה, בג"צים - כל זה הגיע לסיומו לכאורה (בהסתייגות - ע"ע הלובי החקלאי בתחילת הדברים).

עוד תוצאה חיובית - של העדר אופציה של הפשרת קרקע בשילוב הקלת הלחץ מעל ועדות התכנון - היא, שבכך גוברת האטרקטיביות של פרויקטים אחרים, ובראשם פרויקטים של פינוי-בינוי. בזה יש גם מידה של צדק פואטי מול החקלאים שכבר הספיקו להפשיר ולהרוויח.

החקלאים, שנציגיהם נראו היום המומים לחלוטין במסדרונות בית המשפט העליון, הולכים הביתה לעשות חשבון נפש, וכאשר יסיימו לעכל את המשמעות של פסק הדין תעמוד בפניהם השאלה: מה מחר?

מה שנותר להם כרגע, הוא להילחם על עיגון זכויותיהם לפחות בבית המגורים. בג"ץ בעצם עושה טובה לקיבוצים ולמושבים בכך, שכעת הם יהיו חייבים לשבת ולחשוב ברצינות על אופן התפתחותם כקהילה. עד עכשיו, חלומות ההפשרה וההתעשרות הפריעו לקיבוצים ולמושבים לקיים את הדיון הנחוץ הזה.

יש שני דברים שספק אם יתרחשו, והם נוגעים לממשלה ולמינהל מקרקעי ישראל. פסק הדין מותח ביקורת על העדר מדיניות ממשלתית בתחום הבנייה והפיתוח, ויש בו הזמנה לדיון. פסק הדין גם מדגיש שוב את חובתיו של מינהל מקרקעי ישראל כנאמן הציבור, שאסור לו לחלק טובות הנאה סקטוריאליות או אחרות.