צינור הגז הטבעי: מהפכה באיכות הסביבה

בתחילת שנות ה-90 קיבלה הממשלה החלטה אסטרטגית, לגוון את מקורות האנרגיה של ישראל על-ידי שימוש בגז טבעי. המעבר מדלקים כבדים, מזוט וסולר לגז טבעי, מהווה מהפכה בהיבט סביבתי. הגז הטבעי, יחסית למוצרי נפט אחרים, מזהם פחות את האוויר, איננו מהווה סיכון למי התהום והוא בטיחותי לסביבה, ולכן נתקבל באהדה על-ידי גורמי איכות הסביבה.

באותם ימים של מזרח תיכון חדש, לפני תגליות הגז בתחומי ישראל ומתוך רצון ליצור קשרי מסחר ארוכי טווח עם מדינות ערב, עלו מספר הצעות לגבי המקור ממנו יסופק הגז הטבעי. הכניסה של מקור אנרגיה חדש לישראל נראתה מובטחת, והשאלה היחידה היתה מהיכן להביא את הגז - ממצרים, קטאר או אפילו ערב הסעודית?

על-פי ההחלטה של אותם ימי אופוריה, אמור היה הגז לזרום בצנרת ארצית מהספקים אל הצרכנים. היות שהצנרת להולכת הגז מהווה מונופול, ברור היה שהבעלות והתפעול של צנרת הגז חייבים להימצא בידי גורם שאין לו נגיעה לספקים ולצרכנים. כדי שיוכל מוליך הגז לתת שירות לכל, ללא ניגוד אינטרסים, חשוב ביותר כי לא תהיה בעלות צולבת בין מקטעי משק הגז - הספקים (בעלי הגז), המוביל (הצנרת הארצית), והצרכנים (המשתמשים).

בהתאם לתכנון של ראשית שנות ה-90, אמור היה הגז לזרום לחלק מהצרכנים כבר בשנת 1998. שר האנרגיה של אותם ימים, משה שחל, החליט מתוך ראיה מציאותית של התהליכים במדינה, כי החברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ, המזרימה את מוצרי הנפט בארץ והיא חברה למתן שירותי תשתית בלבד, תהיה החברה שתניח ותפעיל את צינור הגז. בהתאם להחלטת השר, החלה החברה בתיכנון צנרת הגז הארצית, אלא שחילופי שרים במשרד האנרגיה הביאו לביטול ההחלטה ועצרו את הליכי הביצוע של החברה ואת זרימת הגז הטבעי.

עבר חלף לו עשור, יועצים באו ויועצים הלכו, מינהלות הוקמו, ישיבות התקיימו, שליחים יצאו לחו"ל ומיליוני שקלים זרמו - וגז טבעי עדיין לא זורם בישראל.

אלא שהמציאות חזקה אלף מונים מההתנהלות השלומיאלית של זרועות השלטון. ביוני 1999 הודיעה שותפות אבנר על תגלית גז בקידוח נועה 1. ישראל הפכה ממדינה צורכת גז למדינה מספקת גז ופה טמון המהפך הכלכלי שמצוי בגז.

היקף צריכת הגז בישראל באומדן ראשוני מסתכם ב-5 מיליארד מ"ק לשנה ומשמעותו שוק של כ-3 מיליארד שקל לשנה. אם נניח, כי המדינה בתגמולים ובמיסים תקבל רק 40% מסה"כ הפעילות, משמעותו הכנסה של 1.2 מיליארד שקל לקופת המדינה.

על מנת ליישם את המהפכה הכפולה, הן בהכנסות המדינה והן באיכות הסביבה, יש בראש חברה אחת העונה על האמור, זו החברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ. החברה, בעלת פריסה ארצית של מתקנים, כוח אדם, אמצעי תפעול ואחזקה, היא בעלת ניסיון וידע של שנים בהנחת צנרת נפט גולמי ומוצריו. זו החברה היחידה בארץ שהניחה בשנים האחרונות קווי צנרת למוצרי נפט.

התנהלות משרד התשתיות הלאומיות בעניין הגז הטבעי במשך כעשור, איננה מבטיחה גם בעתיד את מימוש המהפכה שתתרחש בגין השימוש בגז טבעי. גם התעלמות משרד האוצר ממקור הכנסה הגלום בגז הטבעי מעוררת תהיות רבות.

באין גורם שלטוני המסוגל לקבל את ההחלטות הפשוטות והנכונות, חייבת הכנסת לכפות בחקיקה את הנחת צנרת הגז ע"י חברה ממשלתית קיימת ובעלת ניסיון.

הכותב היה סמנכ"ל בתשתיות נפט ואנרגיה בע"מ.