אם מדברים על דם יזע ודמעות

קל מאוד היה לעו"ד שרגא בירן, למזכיר התק"ם דאז אריק רייכמן וליורשיו, לבנות תילי תילים של טיעונים משפטיים-ציוניים-לאומיים, שהמילים כסף, תאוות בצע ועיניים גדולות לא הופיעו באף אחד מהם.

זה סיפורם העגום של הקיבוצניקם והמושבניקים של ישראל. עשרות אלפי עובדים יגעים וקשי יום שהלכו בעיניים עצומות ובאוזניים אטומות אחרי מנהיגים, שפעלו למען התעשרותם של מתי מעט, כמה עשרות המושבים והקיבוצים במרכז הארץ. אם מגיע עבור הדם היזע והדמעות, אז למה מגיע כל כך הרבה למי שיושב בשפיים ובגליל ים וכל כך מעט, אם בכלל, למי שיושב בשתולה, בקעת הירדן או בניר עוז, שכבר עשרות שנים שומרים באמת על הגבולות.

2. מפסידים. הבנקים בכלל ושני הגדולים, פועלים ולאומי בפרט, הולכים לחטוף בגדול. הבנקים התבססו הרבה על יכולת ביצוע עסקאות מקרקעין לשם החזרת החוב. בהסדרים הפרטניים שנעשו מול הקיבוצים בהסדר הקיבוצים ומול המושבים בהסדר המושבים לפי חוק גל, התחייבו בעלי החוב, שבכל עיסקה שתבוצע יוחזרו לבנקים כספי חוב. על סמך זה נעשו ההפרשות לחובות מסופקים. עכשיו זה נגמר, אין עסקאות ואין החזרים. בהתנהלות מאוד שמרנית צריכים הבנקים לתרגם את החלטת בג"ץ ולבצע הפרשות גדולות מאוד בדו"חות הכספיים לשנת 2002. ההערכות הן שזה לא הולך לקרות, הבנקים ידווחו, שהם ממתינים להחלטות החדשות של מועצת המינהל.

3. מנצחים. אותם בודדים בקשת הדמוקרטית המזרחית, שהתעקשו להוביל את הרפורמה האגררית הגדולה, למרות חזית קשה מבחוץ וגם מבפנים.

4. הנפגעים. ישובים שאינם במרכז הארץ ושהחלטת מינהל הנוגעת להרחבות, 737, נוגעת בתמצית חייהם ועתידם: כל קיבוצי ומושבי הפריפריה וכ-300 "מושבי העולים" (עדיין נקראים כך למרות שעלו על הקרקע בשנים 49'-55') שהוקמו על קרקעות רשות הפיתוח ונכסי נפקדים, המצויים ובמצוקה דמוגרפית נוראה, והסיכוי היחיד שלהם הוא הרחבת הישובים. תוכנית המיתאר הארצית מאפשרת להרחיב ישובים קיימים ל-400 ו-500 משפחות. ברבים מהיישובים הללו 100 משפחות, כולם מבוגרים, ובלי דם חדש וצעיר המקום נידון לכליה. זה הדבר הראשון, הקריטי, שמועצת המינהל חייבת לדאוג לו.

5. תביעות. מאחר ובג"ץ לא נכנס לנושא הקנייני, אלה שהיססו מלתבוע את המינהל בטענה כי על הקרקעות שהם יושבים עליהם שולם בעבר כסף מלא או חלקי, עומדים להגיש תביעות. מדובר בכ-100-60 תביעות מוכנות שהמתינו לבג"ץ.

6. בג"צים. אם "צדק חלוקתי" ו"חלוקה שוויונית" של משאבים לאומיים - זה שם המשחק. אז למה שהחלטת מינהל 402, המקבילה העירונית של 717, תישאר בחיים כשעמיתתה בוטלה מחוסר סבירות? למה על שינוי יעוד קרקע עירונית ימשיכו לשלם 51% מעליית הערך? למה שעליית הערך העירונית לא תלך גם היא לציבור הרחב? בגצ"ים בדרך (ראה גם מדור שמאי מכריע) .

7. צחוק הגורל. מי שיקבל את הרווח הכי נאה של שינויי היעוד תהיה קק"ל. רוב הקרקעות היקרות במרכז הארץ הן שלה, ולכן בעתיד היא שתקבל את הכסף הגדול, ויו"ר קק"ל יחיאל לקט ישתמש בו לעוד כמה גינות, שדרות ופסלי ציפורים כחולות.