או לצלול - או לא לקפוץ: בג"ץ בחר בדרך ביניים שאינה ראויה

בהרכב בג"ץ "הקשת המזרחית" ישבו בהרכב שבעה שופטים. המדובר בתיק אשר הפך להיות בעל השלכות ישירות נכבדות על החברה בישראל, ענף הנדל"ן, ענף הבנקאות, מגזר ההתיישבות והשלכות עקיפות רבות נוספות. הקול האחיד של שופטי בית המשפט העליון בסוגיה כה מורכבת אינו אלא מאכזב.

2. הסוגיה המשפטית נוגעת בחישובים שמאיים, כלכליים ומיסויים רבים ומורכבים, אשר אין לגביהם דעות אחידות, למרות שהם נידונים בבתי משפט ובין אנשי המקצוע מזה שנים רבות. בית המשפט קבע נחרצות בחישובים אלה, תוך הצגת חישובים של שווי קרקעות, עלויות היטלים ומיסים במגוון ההחלטות. בקביעות אלה נפלו טעויות, חלקן מביכות.

נראה, כי בית המשפט העליון "לא נתן לעובדות לבלבל אותו" בדרכו לחבור ולרצות את מי שנחזה בעיניו כציבור המרוחק ממנו.

על בית המשפט הגבוה לצדק היה לצלול לעובי הקורה, או לחילופין להימנע מלהיכנס לקביעות בנושאים אלה, אשר מטבעם נועדו לרשות המחוקקת. בפועל בית המשפט בחר בדרך ביניים שאינה ראויה.

3. מרכיב נכבד בבחינת סבירותן של החלטות היה סבירותן של ההנחות בשווי הקרקע שניתנו למגזר החקלאי. התמונה העולה מפסק הדין היא, כי מגזר זה נהנה מהנחות בלעדיות וייחודיות, עד כדי אפליה כלפי שאר הציבור. יש בכך עצימת עיניים מעשרות רבות של החלטות של מועצת מקרקעי ישראל המעניקות הטבות למגזרים השונים. רבות מההטבות הכספיות ניתנות ליישובי הפריפריה, יישובי עולים ומיעוטים, אותם מגזרים "מקופחים" אשר הופלו, לכאורה, על-ידי ההחלטות נשוא העתירה.

זאת ועוד, מן הראוי היה שבית המשפט יתייחס גם להטבות הענק המוענקות לחוכרים במגזר העירוני, אשר יש בהן המוענקות גם למי שלא שילמו דמי חכירה ראשוניים ו/או פיתחו את הקרקע המוחכרת להם.

4. בית המשפט קיבל (תוך ביקורת קשה) את טענות המשיבים בדבר סמכותה של מועצת מקרקעי ישראל לקבוע את המדיניות הקרקעית של המינהל, אולם התעלם מחלק אחר של המסגרת החקיקתית של ההחלטות, תקנה 25 לתקנות חוק חובת המכרזים, וסעיף 40 (ג') לחוק יסודות התקציב. סעיף זה בחוק יסודות התקציב הינו סעיף חוק המיוחד למתן הנחות במסגרת החלטות של מועצת מקרקעי ישראל (חקיקה ראשית ספציפית). סעיף החוק אינו נזכר בכל שישים וארבעה עמודי פסק הדין, וזאת למרות שסוגיית ההנחות בקרקע תופסת בפסק הדין מקום מרכזי.

5. מתאריך החלטה מספר 1 של המועצה ועד לתאריך ביטולן של ההחלטות חלפו כ-37 שנים. בפרק זמן זה היו בתוקף "החלטות שינוי ייעוד" רבות (לרבות החלטה 123 שהיתה בתוקף שש שנים ונשמטה מפסק הדין), בפרקי זמן משמעותיים ביותר, כמחצית מהתקופה. זהו פרק זמן ארוך כשלעצמו ובוודאי יחסית לתקופת פעילותו של מינהל מקרקעי ישראל.

6. בדרכו להפוך מהפכות חברתיות לא מצא בית המשפט להתעכב ולו מעט על התמונה הקשה אשר צוירה בפניו בכל הנוגע לניהול הקרקעות במדינה, גם במישור התכנון והבנייה והמישור המוניציפאלי, כאילו שפינוי חקלאים מאדמותיהם באמצעים משפטיים ירפא, כבמטה קסמים, את כוחם של היזמים, את חולשתן של ועדות התכנון והבנייה, את כוחם של המאכערים ואת מחלותיו של ממ"י. כאילו שביטול ההחלטות ירפא כבמטה קסם את המבנה המוניציפלי חסר ההיגיון הנוהג בישראל, ואשר מביא בהכרח לתחרות בין הכפר לעיר, בין המושב לעיירת הפיתוח.

7. בסופו של דבר, ולצורך מתן פסק דינו, בחן בית המשפט את השאלה, האם החלטת המועצה שלא להמשיך במדיניות המותוות על-פי ההחלטות הינה סבירה. מישהו מכיר החלטה כזו?

8. ועל אף הביקורת המרובה על בית המשפט, מן הראוי להעריך את נחישותו לשנות ולשפר את שלטון החוק, במדינה גם כאשר הדבר כרוך ב"מהפכות".

הכותב ייצג עותרים בעתירה זו.