אולי בעתיד יהיה מנגנון אחיד

החלטות 717, 727 ו-737 אינן החלטות טובות וכבר מזמן היה צריך להחליפן. מן הראוי היה להחליפן בהחלטות כלכליות (לא תכנוניות), בדומה להחלטות הקיימות במגזר העירוני. אלא שהחלטת הבג"ץ אינה מאפשרת היום לקבוע מנגנון תשלום בגין הקרקע, אשר יותיר בידי החוכרים החקלאיים שיעורי יתרון המתקרבים לאלה שבמגזר העירוני.

בפסיקה מביעים השופטים מפורשות את עמדתם, כי "הפיצוי" צריך להיות קבוע וללא קשר לערך הקרקע. במצב זה, עלול דווקא תקציב המדינה להינזק. אם לדוגמא, ייקבע פיצוי קבוע של 10,000 דולר לדונם חקלאי, הרי שייתכן מצב בו ערך הקרקע לאחר שינוי היעוד יהיה נמוך מכך, והפיצוי לחקלאים יעלה על שווי הקרקע! לעומת זאת, בכל שיטה הנגזרת משווי הקרקע, מצב זה לא יתרחש.

לאור הפסיקה, לא יתקבלו החלטות המעניקות לחקלאים זכויות משמעותיות הנגזרות מערך הקרקע לאחר שינוי ייעוד. ייתכן שהשלב הבא הוא תיקון החלטות המינהל העוסקות במגזר העירוני, ומניעת הטבות לחוכרים עירוניים לצורך יצירת צדק חלוקתי. ההטבות הכלכליות שבהחלטות העירוניות עולות עשרות מונים על אלה הישימות במגזר החקלאי.

במידה ולא יבוטלו ההחלטות העירוניות, ייתכן שבחלוף הזמן ולאחר שקיעת האמוציות, ייבחן מחדש מערך שינוי הייעוד במגזר החקלאי. בנתחו את סבירות החלטה 717 (סעיף 54 לפסק הדין) כותב השופט אור: "אין לכך הקבלה במגזר העירוני, ועולה תמונה קשה של העדר שוויון בהזדמנויות בין שני המגזרים". מכאן, שבית המשפט רואה צורך בשוויון בין שני המגזרים, ואולי בעתיד יהיה מנגנון אחיד לניהול קרקעות המדינה - ללא קשר למגזר או הסקטור האוחז בקרקע.

הכותב הוא שמאי וכלכלן התאחדות האיכרים.