מזכיר התנועה הקיבוצית ויו"ר מטה ארגון זכויות החקלאים, גברי
ברגיל, הוא ללא ספק אחד הגיבורים הטרגיים של בג"ץ הקרקעות. במשך שנים הוא ניסה
להוביל את הקו המתון והפרגמטי על שורה של חקלאים סרבנים ותובעניים, שרק רצו עוד
ועוד. לפני כחצי שנה, ולאחר שנראה היה כאילו הוא מצליח במשימה, וביחד עם שר החקלאות
שלום שמחון הצליח לגבש איזו נוסחה שיש בה ניסיון להנמכת ציפיות, גילה שעתה תורה של
הממשלה לסחוב את העניין. לפני שבועיים בא הבג"ץ וטרף את הקלפים.
בעת הקראת פסק הדין ברגיל היה נסער וכינה את ההחלטה כבכייה
לדורות. שבועיים אחר כך הוא מנסה לנתח מה קרה, מה השתבש, ולמצוא גם כמה נקודות
נחמה. הוא אפילו מוכן להבין את הקשת המזרחית. היחיד שלא יוצא נקי, לפי שעה, הוא
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שנותר, לפחות בעיניו, כאיש הרע של כל
הסאגה הארוכה הזאת.
"פסיקת בג"ץ היא שילוב של אקטיביזם שיפוטי, והטעיה מכוונת
מצד רובינשטיין", אומר ברגיל. "אני לא מבין כיצד שופטי בג"ץ לא הבינו שבאמירת
רובינשטיין, לפיה החלטות מועצת מקרקעי ישראל אינן סבירות, הוא מבטא בעיקר את עצמו,
ולא איזו עמדה שזכתה להסכמת הממשלה".
גלובס: הממשלה לא היתה מסוגלת להציג עמדה, ולרובינשטיין לא
היתה ברירה אחרת.
ברגיל: "אין לי ספק שזה קשור לחוסר יכולתה של הממשלה לקבל
החלטות. בכל מקרה, יש כאן נושא מהותי, לפיו שופטי בג"ץ הוטעו בצורה קשה ובלתי
סבירה. זו עובדה שיום אחרי הפסיקה, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של תוהו ובוהו, שבו,
בעקבות ההגבלות שמטיל הבג"ץ, תתקשה הממשלה לקבל את ההחלטות הפשוטות ביותר. נהוג
לומר ששופטי בג"ץ צריכים לפעמים לתקן עיוותים שיוצרת הממשלה. יש לי תחושה שזה המקרה
הראשון שבו הממשלה תצטרך לגלות אחריות ולהציל אותנו מהעיוותים שעלולים לקרות בעקבות
פסיקת בג"ץ.
"עתה מוטל על הממשלה לקבל החלטות בנושאים מכריעים, כמו
למשל הזכויות בשטח המחנה, יצירת תעסוקות חילופיות, הרחבות קהילתיות ועוד. על
רובינשטיין מוטל להוכיח, שבניגוד למה שאומרים עליו, אין לו חשבון פוליטי אישי עם
ההתיישבות, ולדאוג שבתוך הכאוס הכללי לפחות החלטות אלה יתקבלו.
"הבעיה הנוספת שנוצרה היא השימוש שעושים בה גורמים
פוליטיים, מתוך מטרה להעצים את הניגוח ואת ההתרסה כנגד החקלאים, ומתוך מטרה לסגור
אתנו חשבונות פוליטיים. לכן, אין פלא שמאות אלפי חקלאים מרגישים כיום שקיבלו סטירת
לחי מהמדינה, שאומרת להם, אחרי עשרות שנות עבודה, ללכת הביתה.
"בימים האחרונים פנו אלי עשרות בני 60 ובני 70, ועם דמעות
בעיניים שאלו מדוע המדינה מתנכלת להם. עתה המשימה היא לדאוג לכך, שהפסיקה לא תהפוך
לסוג של נבואה המגשימה את עצמה. כל מי שההתיישבות יקרה לו, חייב עתה לתקן את זה".
- בימים האחרונים נשמעים גם קולות שטוענים, שבכל זאת
מהפסיקה נבעו גם כמה דברים חיוביים.
"באופן פרדוכסלי לחלוטין, ייתכן שזוהי ההזדמנות לבנות מחדש
את אמון הציבור בהתיישבות. אם עד כה היא נתפסה כמפלצת חזקה, אולי מעתה התחושה של
'להכניס להם' תבוא על סיפוקה ותאפשר דיאלוג אמיתי ומחודש. עתה מתברר, שהלובי החקלאי
אולי יותר חזק ממה שהחקלאים מנסים להציג, אבל הרבה יותר חלש ממה שהתקשורת והציבור
מאמינים.
"דבר חיובי נוסף הוא עצם העובדה, שבית המשפט בחר להשתמש
בביטויים כגון 'צדק חלוקתי'. לא נותר לי עתה אלא לקוות, שפסיקה ברוח זו תחייב את
שופטי בג"ץ גם בהמשך. כמי שמאמין בצדק חברתי, אני מקווה שלא רק החקלאים ישלמו את
המחיר".
- עתה לא נותר אלא לשאול, איפה טעיתם?
"אני יודע שמפתה לחשוב, שבמאבק היה צריך להפריד בין המרכז
לפריפריה. מתוך ניסיון בשורה ארוכה של מאבקים חברתיים, אני יודע שזו טעות. הסיכוי
היחיד להשיג משהו היה בהליכה משותפת, גם אם הדבר דורש הרבה אנרגיות פנימיות.
"הטעות היתה אולי בכך, שהפריפריה הניחה למרכז לעמוד בטבור
העדשה הציבורית, כך ששפיים ורשפון נתפסו כתכלית המאבק, ולא הפריפריה. זו בהחלט
סוגיה שנצטרך לתת עליה את הדעת בהמשך. למרות זאת אני עדין דבק בעמדתי, שצריך ללכת
ביחד גם בעתיד, הפעם תוך הדגשת הפריפריה".
- נראה שארגון גרנות, המייצג את יישובי המרכז, החליט דווקא
להעצים את המאבק.
"אני מבין את הרצון ואת הצורך של אנשי גרנות להיות
אקטיביים. זהו רצון טבעי של מי שיש לו מה להרוויח. אני חושב שהם טעו טעות קשה בגישה
שלהם, המניחה שאפשר להשיג הכל. גם החיבור שלהם לעו"ד שרגא בירן היה בעייתי מאוד
למאבק. בירן הוא עו"ד מצוין, בעל ידע רב בנושא המקרקעין ואני מסכים עם חלק מדעותיו,
לפחות ברמה התיאורטית. לצערי, הם לא הבינו שהדיון יוכרע במגרש הציבורי, שבו בירן
מייצג את הנדל"ן והממון, שהם בדיוק ההפך ממה שמבקשים החקלאים.
אני חייב לציין, שמה שהדהים אותי יותר מכל, זו הבורות
העצומה שקיימת בכל הדיון הציבורי בנושא זה. רוב המספרים והעובדות שנזרקו לחלל
האוויר, על המיליארדים שיקבלו החקלאים, הם משוללי כל יסוד. כאשר למספרים האלה
מצורפת הסתה הנובעת מאינטרסים פוליטיים, נוצר עוול משווע. מה שכואב יותר מכל הוא,
שעוול זה נעשה למגזר שלם, שלמדינה צריך להיות אינטרס עליון להמשך את קיומו. אם
המדינה לא תתעשת במהרה, היא תפסיד את הפריפריה כולה.
"החשש שלי הוא, שאם לא יקרה משהו במהרה, כאשר נתעורר
כולנו, ונחזור לגבולות הקבע עם הסכם שלום ביד, נגלה שנשארנו בלי יישובים לאורך
הגבולות".
- איך קרה שלא הצלחתם להסיט את הוויכוח משפיים?
"לא הצלחנו כיוון שלכל מי שנאבק בנו, ויש לו הרבה כוח, היה
אינטרס לשים את שפיים במרכז. אנחנו מצידנו לא השכלנו למשוך את תשומת הלב לחניתה,
לאילון, לנחל עוז ולכיסופים, שמייצגים 75% מההתיישבות".
- קיימת טענה, שבסופו של דבר קיים סיכוי שהפריפריה תרוויח
מכל העסק.
"מאוד יכול להיות שזה מה שיקרה, ואני אהיה הראשון לשמוח על
כך. המחשבה שיכולנו לדאוג לכך בעצמנו היא מוטעית, ואני אומר זאת בתור מי שמכיר
מקרוב את השתלשלות המאבק הציבורי.
"קיימת כיום אידיאליזציה של כל מי שנאבק נגדנו, תוך אמירה
שהם דאגו לפריפריה. אני רוצה להזכיר שכל מי שנלחם בנו טען שאין לנו שום זכות על
הקרקע. אם בכל זאת הפריפריה תיהנה, אני אהיה הראשון לברך על כך".
- אולי זו ההזדמנות שלכם להתחיל להתעסק בדברים חשובים יותר
מנדל"ן, למשל תוכנית כפר 2000 למציאת פרנסות חילופיות שמתגלגלת כבר כחמש שנים.
"בניגוד למה שרבים חושבים, להנהגת ההתיישבות אין מספיק כוח
פוליטי כדי ליצור מדיניות שתבטיח את המרחב הכפרי בישראל, ותוכנית כפר 2000 היא
דוגמא מצוינת לכך. התוכנית נבנתה כבר לפני כחמש שנים, ורק השבוע, בפעם הראשונה,
הצליח שמחון להעביר אותה לראשונה בממשלה".
- אולי יש לכם בעיית מנהיגות?
"לצערי, אנחנו נמצאים בתקופה שבה כל מגזר בחברה הישראלית
דואג אך ורק לעצמו. בניגוד למה שחושבים, הכוח הפוליטי שלנו קטן מדי. כדי לפתח את
הפריפריה ולשמור על היישובים נדרשת אחריות לאומית ומנהיגות לאומית, שלצערי אני לא
מצליח לזהותה. אם הממשלה לא תבין ששמירת ההתיישבות ושמירת החקלאות הם אינטרס לאומי,
ושיש לעשות תוכנית מרשל כדי להצילה, נמצא את עצמנו בתוך עשור בלי פריפריה".
- מה אתם מציעים היום?
"ההחלטה היא ללכת עם הצעת שמחון (בשינוי ייעוד לתעסוקה
ובהרחבת מושבים ישולמו דמי היוון בשיעור של 66% - ד.ט) ובלי 727 (בנייה רווייה
למגורים). לדעתי, זהו עתה מבחן הכוונות האמיתי".
- מה יהיה מעתה עם הסדר הקיבוצים?
"חלק מהיישובים ייכללו בהוראות המעבר, אך אם גם זה ייפגע,
זו תהיה מכה קשה לא רק ליישובים כי אם גם לבנקים".
- היכן עומדת ההידברות שלכם עם הקשת?
ברגיל: "היא מתקיימת בערוצים שונים. לפני מספר שבועות גובש
מסמך משותף, שעוסק בעיקר בעקרונות ולא במספרים, ואני מקווה שהוא יהווה בסיס
להידברות אמיתית בעתיד.
"אמנם החקלאים מרגישים מותקפים, ומתלווה לכך תחושת משבר
אמיתית. ואמנם בתקופות כאלה עולות הצעות קיצוניות, אך אין ספק שמעתה נצטרך לכלכל את
מעשינו בזהירות ובחוכמה. במידה שהממשלה תעדיף שוב שלא להחליט, ונשתכנע שיש בכוונתה
לפגוע בחקלאים, יכול להיות שנערך למאבק ציבורי. ביום שאגיע למסקנה שאני מפסיק
להילחם למען המדינה, ומתחיל להילחם רק למען הסקטור שלי, זה יהיה עבורי היום שבו אדע
שהפסדתי".
מזכיר התק"ם, נתן טל, מצהיר, שמעתה הוא הולך להתמקד בקרב
על הבית, ולהימנע מכל עיסוק בשינוי ייעוד, אחוזים ופיצויים. "עם הזמן יימצא הפתרון
הנכון", הוא אומר. "בינתיים אנחנו צריכים להתמודד עם בעיות דחופות יותר, כמו למשל
העובדה, שליישובים ותיקים אין חוזה חכירה, ולחזק את אחיזת החקלאי בקרקע בביתו".
- איזה תגובות אתה מקבל מהקיבוצים?
טל: "התחושה היא של סקטור שלם שהוכה והופל לקרשים. בברכת
החג שלי לקיבוצים אני קורא לחברים שלא להשפיל עיניים. הקרקע היא שלנו והבית הוא
שלנו, והוא עוד יירשם על שמנו. לגבי דברים אחרים נצטרך לתת לזמן לעשות את שלו,
ולהגיע להצעות שכל הצדדים יוכלו להבין. בעוד 15 שנה יחיו במדינה 10 מיליון תושבים,
ואין ספק שעד אז היא תזדקק לקרקע. אז ניכנס למשא ומתן".
בתום הקראת פסק הדין היו לטל טענות קשות על כך, שרק שופט
אחד מבין שבעת שופטי בג"ץ הגיעו לדיון. גם שבועיים אחר כך הטענות נשמעות במלוא
עוזן.
"שופט אחד כתב את פסק הדין, ושישה חתמו ללא תוספת ולו של
הערה אחת. אחידות דעים כזו אין אפילו במדינה קומוניסטית. איך ייתכן, שלמישהו מהם לא
היה מה לומר? הם אפילו לא הטריחו את עצמם לראות מי אנחנו, מי האנשים האלה שרוצים
זכויות אחרי 90 שנות עבודה. אין ספק שזה היה אירוע משפיל.
אף אחד בתנועת ההתיישבות אינו מבקש תעודות ופרחים, אך כיצד
ייתכן שלא נאמרה שם אפילו מילת הערכה אחת. מבית המשפט נשבו רק קור, ניהיליזם
וציניות. ימים יגידו מה עשה פסק הדין לעילית השיפוטית במדינת ישראל. עד היום הצמיחה
ההתיישבות רמטכ"ל, אלופים והרבה הרוגים, אך לא היה לנו שום נציג בבית המשפט, שאמור
לייצג את כל שכבות הציבור. אולי הגיע הזמן שגם לנו תהיה שם נציגות. בשם הצדק
החלוקתי נבעטנו, נזרקנו והושפלנו. אני לא מתווכח על טיב ההחלטה, אלא על המוזיקה
והתפאורה".
- איפה נכשלתם?
"נכשלנו ברמת התוצאה. זו היתה התוצאה הגרועה ביותר שיכולנו
לקבל. אולי בדרך הקשה נוכל לייצר תשובה טובה יותר. אולי גם אנחנו נשתמש יותר טוב
בתקשורת. כשהמינהל החליט על מבצעי היוון למגזר העירוני אנחנו לא הגשנו בג"ץ, ואולי
זו הייתה טעות. נצטרך לבדוק את עצמנו ולדאוג לכך, שבמאבקים הבאים לא נפסיד. בינתיים
כולם צריכים להירגע ולהתמקד על מה שכן מקובל על הציבור - הזכות על חלקת הבית, הזכות
על הרחבת הישוב, והזכות לפתח פרנסות חילופיות, בין השאר תעשייה, תיירות ועוד".
- אז אולי הרווחתם?
"אני מאוד מקווה שכולם יתעשתו וילמדו את הלקח, גם אנחנו
וגם גורמים אחרים. במקום לעסוק בלעקור עיניים אחד לשני, נתחיל לחשוב איך מגדילים את
היישובים איך מגדילים את ההכנסות בפריפריה, איך גורמים ליישובים להנות מתשתיות
המדינה ואיך מונעים את עזיבת הצעירים. כיום צריך לחשוב על פתרון ולא על פיצוי".
- אולי סוף סוף גם ראשי התנועה יתחילו להתעסק בעיקר?
"הוקמה ועדה שעוסקת בהגדרת הקיבוץ ובשאלות הפנסיה. יש
דיבורים בינינו לבין הקשת על נושאים עליהם מסכימים כולם, בין השאר, פנסיה ודיור
ציבורי. כולם מבינים שיש לעשות למען תיקון החברה".
- וגר זאב עם כבש?
טל: אין פה זאבים וכבשים. אנשי הקשת הם מהזן שמקדם חברה,
גם אם הפעם זה פגע בנו. בדיוק כמונו הם רוצים חברה טובה ומתוקנת, ולכן אני מאמין,
שהרצון שלהם והעשייה שלנו יכולים להיות סדן לעידן חדש ולמציאות חדשה בישראל. אני
מקווה שבעתיד, במקום להתעמת בבתי משפט, נשתף פעולה בתחום העבודה החינוך, הפערים
החברתיים והמלחמה לשלום. רק שלום יעשה צדק חלוקתי לכולם".
כתבות
ני"ע
