בימים שאחרי עיכול בג"ץ הקרקע החקלאית, מסתמנים שלושה מסלולים. הראשון, אצל
מרבית אלה שנלחמו נגד כוונות ההתעשרות הקלה של תנועות החקלאים על חשבון המדינה,
עולה החשש שהולכים לשפוך את המים המלוכלכים יחד עם התינוק ואמא שלו...
במסלול שני מסתמנים ניצני הבנה זעירים בקרב כמה מאנשי התנועות, כמו למשל שלום
שמחון - בתקווה שלא מדובר בהצגה פוליטית צינית - של לימוד לקחי הנפילה, בכוונה
להגיע להסדר ציבורי סביר. למשל: הצעת שמחון האחרונה, אחרי שיוצאו ממנה כל ההתייחסויות
לבנייה רוויה. או ההצעה שהועלתה כאן על-ידי "גלובס נדל"ן" לפני שבועיים (ראה
בשער הנדל"ן באתר האינטרנט של "גלובס", על היוון שטחי המגורים), עליה אומרים
היום, כי יש בה הגיון פנימי ועקביות פנימית הנותנים פתרון לחלק גדול מהמערכת.
המסלול השלישי פתח בצעידה המסורתית של הכפפת הפוליטיקה לצרכי החקלאים. המטרה:
להעביר בממשלה ובכנסת, עוד בקדנציה הנוכחית, החלטה מוסכמת על-ידי אריאל שרון
ופואד בן-אליעזר. האמצעי: כוח הפריימריס שיש לחברי קיבוצים ומושבים, המהווים
יותר מרבע החברים במרכז מפלגת העבודה. והבחירות מתקרבות.
התוכנית: כמה מראשי התנועות מקיימים שיחות עם בן-אליעזר. אתה תביא לנו הסכמה
עם שרון - אנחנו נוריד מעל גבך את המתמודדים מולך חיים רמון, עמרם מצנע ואברום
בורג, אשר לוחצים עליך להצביע נגד התקציב ולצאת מהממשלה, ונשתמש בכוחנו לאלץ
את אלה להצביע בעד הצעת התקציב. המתנות: שרון ירוויח מהישארות העבודה במפלגתו
ולא ייאלץ להתמודד מייד מול בנימין נתניהו. בן-אליעזר ירוויח מהמשך תפקודו
כשר הביטחון והליכה לבחירות במדי מיניסטר. רמון ושות' ירוויחו, לקראת הפריימריס
וההתמודדות על ראשות המפלגה, את רצונם הטוב של רבע מחברי המרכז. והתנועות ירוויחו
הסדר קרקעי לרוחם.
השאלה היא מה זה לרוחם. ולרוחם של מי. אם הכוח המניע הוא מה שקרוי "קבוצת גרנות",
המסמלת את איזורי הביקוש הלוהטים - אז יש בעיה. כי זה אומר חזרתה של 727, ותאוות
ה"פיצוי החקלאי" שלה בדלת האחורית.
אם הפעילות הפוליטית מכוונת לפתור את המצוקות האמיתיות של רוב רובם של הקיבוצים
והמושבים - הרי היא מצטרפת לאנשי המסלול הראשון, זה שנבהל מעוצמת תוצאות ניצחונו
בבג"ץ.
במגזר החקלאי מאות מושבים וקיבוצים, רובם לא במרכז הארץ, המצויים במצב של שקיעה
דמוגרפית, התמוטטות כלכלית והתנוונות חברתית. מתוך 270 הקיבוצים, כולל הקיבוץ
הדתי, שבתחומי הקו הירוק, יש כ-30 בלבד באיזורי ביקוש. השאר שוכנים הרחק מתחומי
הביקוש הלוהטים, בעמקים, בגליל, בנגב, בהר הנגב מול רצועת עזה...
לא יותר מ-40 קיבוצים חיים במצב כלכלי חברתי טוב, ולאו דווקא במרכז הארץ. רוב
הקיבוצים והמושבים סוחבים חובות כבדים, לא עומדים בכושר ההחזר שנקבע, החקלאות
נשחקה, המפעלים בצרות, אוכלוסיה מזדקנת ומתמעטת, משפחות בדירות ישנות של לא
יותר מ-70 מ"ר, לא על שמם, אין פנסיה, אין עבודה, אין דמי אבטלה.
להציל את היישובים הללו ולהבטיח את הישארותם על הקרקע, זהו אינטרס לאומי ממדרגה
ראשונה. מדובר באזרחי ישראל, משרתים בצבא, שומרים על שטחי קרקע גדולים. יש
קודם כל לתת לכל יישוב כזה אפשרות כלכלית להשתנות ולהתרחב מיישוב עלוב וקשה
יום של 100 משפחות זקנות ליישוב של 400 משפחות צעירות ותוססות, מה גם שהחלטות
התכנוניות של המדינה כבר מכסות את זה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
