פרי בשל בידי המונופול הגדול

על-פי חוק הגז, פירסמה הממשלה שני מכרזי B.O.T: האחד להפקת גז, בו זכה קונסורצים ים תטיס, בו שותפים דלק, אבנר וסמידן האמריקאית; והשני להולכת הגז הטבעי. עוד קבעה הממשלה, שמי שיזכה במכרז ההפקה, לא יוכל להוביל את הגז.

רשות החברות הממשלתיות התנגדה כל העת לפרסום המכרז, מאחר שלדעתה סיכויי ההצלחה שלו היו מועטים. לדעת הרשות, על הממשלה היה להקים חברה ממשלתית שתקים את הפרויקט, ותפרסם בשלב מאוחר יותר מכרז מסוג B.O.T להפעלתו. גורמים בממשלה התנגדו לכך, וטענו שיש לפרסם מכרז למגזר הפרטי.

עם פרסום המכרז, הביעו חברות זרות רבות את רצונן להשתתף בו, ביניהן בריטיש גז, טרקטבל הבלגית, איטל גז, גז דה-פרנס ואל-פסו האמריקאית. בסופו של דבר זכה במכרז קונסורציום בו חברות אפריקה-ישראל, פז וטרקטבל הבלגית - שהיה היחיד שהגיש הצעה.

עם פרוץ האינתיפאדה והתגברות האירועים הבטחוניים הודעה טרקטבל, בלחץ גורמים ערביים, שהיא מושכת את ידה מהמכרז. פז ואפריקה-ישראל גייסו את בריטיש גז במקום טרקטבל, אך איחור בהודעה גרם לביטול המכרז.

למרות מנוסתן של החברות הזרות, המשיכה המדינה להתעקש על כך שחברה זרה תיקח חלק במכרז בשיעור של לפחות 26%. הקונסורציום של פז ואפריקה-ישראל הציע את חברת איטרה הרוסית, אך אז הודיעה המדינה שהיא מבטלת את המכרז, מחשש שחברות שנכשלו בשלביו הקודמים, יגישו תביעות לבית המשפט לפסול את הזוכים בו.

גורמים בענף אומרים, שאף אחד מהשותפים הפוטנציאליים במכרז לא תיאר לעצמו שהסוף יהיה שהפרויקט ייפול כפרי בשל בידי חברת החשמל, שהיא הלקוח של הפרויקט, והמונופול הגדול במדינה.