נדחתה תביעת אור ים נגד המדינה לפיצוי בשל אי-מימוש חוזה עם שערי צדק

מדובר בהסכם משנת 1984, שעל-פיו חתמה האגודה השולטת על בית החולים שערי צדק על חוזה עם אור ים בינוי ופיתוח ועם דוד עזריאלי לתכנן ולפתח את מתחם בית החולים הישן, לאחר שזה פונה לאתר בית החולים החדש שנבנה באותה עת.

על-פי ההסכם, היו היזמים אמורים לתכנן מחדש את המתחם, להרוס חלק מהמבנים הישנים, לשפץ את הבניין המרכזי המיועד לשימור ולבנות ביתר חלקי המתחם מבנים חדשים על חשבונם, תמורת 65% מהתשלומים העתידים להתקבל ממכירת כל הנכסים. חלקה של שערי צדק היה 35%.

עוד קודם לחתימת החוזה בשנות ה-70, בעקבות קשיים כספיים אליהן נקלעה שערי צדק ולאור בניית מבנה בית החולים החדש, אושר לשערי צדק סיוע כספי מהמדינה, אשר בפועל הוענק באמצעות הלוואה מחמישה בנקים בערבות המדינה.

כביטחון להלוואות, שועבד המתחם לטובת הבנקים. לאחר ששערי צדק לא עמדה בפירעון התשלומים, מונה כונס נכסים לשערי צדק ולאחר בקשה למימוש המשכנתא, נמכרו הזכויות במתחם לרשות השידור.

כך נמנע ביצועו של החוזה בין היזמים ובין שערי צדק. בשנת 2000 נמחק שמו של עזריאלי מהתביעה ובנסיבות אלה נותרה אור ים התובעת היחידה. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה גל, דחה את הטענות של התובעת, לפיה המדינה, בהצעה אחת עם כונס הנכסים ובדעה משותפת עם שערי צדק, רקחה מזימה על מנת לנשל את אור ים מזכויותיה החוזיות כלפי שערי צדק.

גל קובע, כי לא מצא בהתנהגות המדינה חוסר תום לב וכי לא שוכנע שנעשו פעולות מאחורי גבם של היזמים, במטרה להסתיר מעיניהם במזיד את הליכי המימוש. גל קובע, כי "מדובר בעמידה על אינטרס לגיטימי, שלציבור עניין בו, ולא בחוסר תום לב". (ת.א 747/95).