אם אינך יכול לתבוע את בעל שם המתחם - תבע את שם המתחם עצמו, שהוא אישיות משפטית נפרדת

שם מתחם הוא אישיות משפטית נפרדת, וניתן לתבוע אותו-עצמו במקום את בעליו. בנוסף, לבתי-משפט בארצות הברית יש סמכות לדון בתביעה על גניבת שמות מתחם נגד אזרחים זרים. כך פסקו בתי משפט לערעורים בארצות הברית, כאשר יישמו בסוף חודש אוגוסט את הוראות החוק האמריקני המיועד להלחם בגניבת שמות מתחם, ה-ACPA (Anticybersquatting Consumer Protection Act.

הפסיקה ניתנה בשתי תביעות נפרדות של תאגידי הענק "פורשה" ו-"הרודס": כל אחד מהם דרש להעביר לחזקתו שמות מתחם שכללו את סימני המסחר שלו. הפורום הנאות לתביעה נגד שם המתחם הוא בית המשפט, שבתחום שיפוטו נמצא רשם שמות המתחם שמכר את השמות המפירים, נקבע. בנוסף, הוגדרו תנאי הסף הנדרשים להליך מעין זה וכן מעמדו של ההליך בהשוואה להליך תביעה אישית נגד בעל שם מתחם.

אחד מסעיפי ה-ACPA מתיר הגשת תביעה נגד שם המתחם עצמו (תביעה In Rem) במידה שלא ניתן לאתר את פרטיו האישיים של בעל שם המתחם ולהגיש נגדו תביעה אישית (תביעה In Personam). על פי הסעיף, תביעה נגד שם המתחם תידון בבית המשפט שבתחום סמכותו נמצאת החברה שבה נרשם השם. בשתי הפרשיות נרשמו שמות המתחם אצל חברת Network Solutions, כיום VeriSign, הנמצאת בעיר הרנדון, במדינת וירג'יניה, ארה"ב. לפיכך תחילתם של הליכים אלה היתה בבית המשפט המחוזי בוירג'יניה.

הפרשה הראשונה, Porsche Cars N. Am., Inc. V. Porsche.Net, דנה בערעורה של יצרנית המכוניות הגרמנית "פורשה" על החלטת בית המשפט המחוזי בוירג'יניה. "פורשה" תבעה 128 שמות מתחם שכללו את סימנה בדרישה שיועברו לבעלותה, ונדחתה מספר פעמים בטענת חוסר סמכות.

עם הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי, העדיף הרוב המכריע של בעלי שמות המתחם לוותר מראש על התענוג המשפטי המפוקפק להתדיין מול החברה ושמות המתחם הועברו בהוראת בית המשפט לתובעת. אבל שניים מבעלי שמות המתחם, אזרח בריטי ותושב מדינת וירג'יניה, שהחזיקו מצטבר בחמישה שמות, בחרו לנהל את התביעה מול "פורשה".

לאחר דיונים ממושכים, בהם נדונה לראשונה סוגיית סמכות תחום השיפוט לגבי אזרח זר על פי ה-ACPA, קבע לבסוף בית המשפט, כי מסמכותו לדון אף בתביעה נגד שמות המתחם של האזרח הבריטי. כצעד טקטי, ובניסיון להגדיל את סיכוייו בתיק, הודיע בעל שמות המתחם הבריטי שלושה ימים לפני הדיון בתיק, כי יעדיף שהתביעה תנוהל אישית נגדו במדינת קליפורניה. בית המשפט בווירג'יניה נאלץ לאמץ את לשונו היבשה של ה-ACPA, וקבע כי אין לקיים הליך שיפוטי נגד שם המתחם עצמו מאחר שקיימת חלופה לנהל את התביעה ישירות מול בעליו של השם. על החלטה זו ערערה "פורשה" לבית המשפט לערעורים.

בית המשפט לערעורים הפך את ההחלטה. הוא ראה בצעדיו של האזרח הבריטי תכסיס גרידא, וקבע כי סוגיית סמכות השיפוט נגד שם מתחם כישות משפטית נפרדת (In Rem ) הינה שאלה פרשנית במהותה. לדידו, גם למועד העלאת הטענה שיש מקום לתביעה אישית יינתן משקל בקביעת סמכות השיפוט: למרות שה-ACPA נותן קדימות לכאורה לתביעה נגד בעל שם המתחם על פני תביעה נגד שם המתחם עצמו, עדיין קיימת אפשרות כי ההליך הראשון יגבר כשהכלל מנוצל לרעה על ידי הבעלים הרשום.

בית המשפט קבע, כי "שיהוי ממושך" בהסבת תשומת ליבו של בית המשפט לאפשרות להגיש תביעה אישית, ישאיר על כנה את התביעה המקורית. עם זאת, נמנע בית המשפט לדון בהגדרתו המדויקת של "שיהוי ממושך". לבסוף, אישר בית המשפט לערעורים, כי בית המשפט המחוזי מוסמך להמשיך ולדון תביעתה של "פורשה" והחזיר אליו את התביעה. טענות נוספות של "פורשה" בגין דילול סימנה המסחרי על פי ה-ACPA, נדחו מטענת חוסר סמכות, אך מצאו תשובה בפרשה להלן.

הפרשה השניה, Harrod s Ltd. V. Sixty Internet Domain Names עסקה בתביעתה של רשת החנויות "הרודס" אנגליה נגד שמות מתחם שנרשמו על ידי "הרודס" בואנוס איירס בארגנטינה. התובעת והנתבעת הן בעלות זכויות בשם המסחר "הרודס", אם כי באזורים שונים בעולם.

הנתבעים, 60 שמות מתחם שונים, נמצאו בבעלותה של "הרודס" בואנוס איירס. השמות נרשמו אף הם בהרנדון, וירג'יניה, בתקופה שבה הנתבעת והתובעת פעלו במשותף כרשת עולמית. לאחר הפיצול בין החברות תבעה "הרודס" הבריטית את שותפתה מהעבר, בטענה כי 60 השמות שרשמה, מטעים את לקוחותיה הפוטנציאליים לסבור בטעות, כי הגיעו לאחד מאתריה של "הרודס" אנגליה. התובעת טענה לדילול סימנה המסחרי ולפגיעה בהכנסותיה.

המקרה הגיע לבית המשפט לערעורים שדן בעילות בגינן ניתן לתבוע שם מתחם בהתאם ל-ACPA. ראשית, קבע בית המשפט, כי הגשת תביעה נגד שמות המתחם עצמם תותר לכשיוכח כי נרשמו בחוסר תום לב. קביעתו השנייה, והחשובה מביניהן, הייתה הוספתן של שתי עילות חדשות בגינן ניתן יהיה לתבוע את שמות המתחם כישות נפרדת: דילול סימן מסחר או הפרת סימן מסחר.

לא זו אף זו, בית המשפט הקל בתנאי הסף המינימאליים לקביעת חוסר תום לב ברישום סימן המסחר ופסק, כי די לבית המשפט בראיה לכאורה, ולא בראיה חלוטה, על מנת להחיל תביעת In Rem נגד שם המתחם. על פניו, נראה כי פרשנות זו פותחת את שעריו של בית המשפט בווירג'יניה, באופן חסר תקדים, לתביעות נגד שמות מתחם.

בהחלטתו הסופית, אישר בית המשפט לערעורים את פסיקת בית המשפט המחוזי של וירג'יניה, שקבעה כי מתוך 60 שמות המתחם נשואי התביעה, 54 אכן נרשמו בחוסר תום לב ומתוך מטרה למשוך קהל יעד פוטנציאלי שביקש מלכתחילה להגיע לעסקי התובעת. באשר לששת שמות המתחם הנותרים, החזיר בית המשפט לערעורים את הדיון לבית המשפט המחוזי להמשך גביית ראיות.

החלטות אלה הן בעלות חשיבות ניכרת בנוגע לסמכות השיפוט על פי ה-ACPA. עדיין לא ברור מה תהיה השלכת הפסיקה על סמכותם הבינלאומית של ערכאות במקרים אחרים. בכל הנוגע לישראל, קשה לראות כיצד ניתן יהיה לתבוע שם מתחם, שכן אין בישראל הוראת חוק מקבילה, ההופכת את השם לאישיות משפטית עצמאית. עם זאת, אזרחים ישראלים יהיו כפופים על פי ההלכות הללו לתביעה בארצות הברית וכך גם השמות שרשמו.