הליכי אישור תוכניות בניין הינם הליכים ממושכים ומסובכים. הליכים אלו מתחילים
בדרך כלל ביוזמה פרטית של אדם (או אגד בני אדם) וגוף מסוים, ובמקרים רבים ביוזמת
הרשות המקומית שיש לה נגיעה ישירה לאיזור. יש ואישור ההליך התכנוני הינו בידי
אותה רשות מקומית (לצורך העניין הרשות התכנונית המקומית כגון הוועדה המקומית
לתכנון ולבנייה); ויש והאישור של ההליך התכנוני הינו בידי ועדה מחוזית לתכנון
ובנייה, שהינה ועדה מעל המקומית. במקרה השני, אישור של הוועדה המקומית לתכנון
ובנייה הינו בגדר "המלצה" לוועדה מחוזית. אם כי במציאות, כשהוועדה המקומית
לתכנון ובנייה מעוניינת באישור של תוכנית כלשהי, סיכוייה גבוהים יותר.
בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט מנהלי, מוסמך לדון בעתירות נגד החלטות או
אישורי תוכניות. אך לעניין זה כללים נוקשים וקריטריונים, אשר העותר והמלין
על הוועדה התכנונית חייב לעמוד בהם.
העתירה בבית משפט זה נידונה כעתירה לבג"ץ עם כל המשתמע מכך, כגון שיהוי, ניקיון
כפיים וכו'. כמו כן, בעתירה מסוג זה נבדקת חוקיות ההליך התכנוני בלבד. כלומר,
בית המשפט אינו שם עצמו במקום המתכנן, וכל עוד ההליך התכנוני הינו סביר ונתן
הזדמנויות לכל מי שעלול להיפגע להגיש התנגדות וכו', בית משפט זה לא מתערב.
יש והעתירה נדחית מפאת סיבה דיונית של שיהוי, ויש והעתירה נדחית מפאת העובדה,
כי לא נמצא פגם בהליך התכנוני. יש והעתירה נדחית מפאת שתי הסיבות גם יחד.
כזה היה מקרה שלאחרונה נדון בפני השופט עוזי פוגלמן בעניין עת"מ (ת"א) 1193/02
מלמד ברוך ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שכונים.
בעניין מלמד הנ"ל, העותרים הינם בעלי חלקות המועצה המקומית קדימה. תוכנית כלשהי
שאושרה, ייעדה את חלקות העותרים, שהיו בייעוד חקלאי, לייעוד מגורים. יחד עם
זאת, התוכנית הפקיעה 40% מהחלקות של העותרים. בטרם אישור התכנית קיבלו העותרים
הודעה לפי סעיף 106 לחוק התכנון והבנייה, והתבקשו להביע עמדתם על פגיעה אפשרית
בחלקות של העותרים.
העותרים, מצידם, הגישו תוכנית איחוד וחלוקה חדשה, שכללה גם הגדלת מספר יחידות
דיור, וביקשו לאשרה במקום התוכנית המופקדת.
הוועדה המחוזית דחתה את הצעתם, ובכך אושרה התוכנית המופקדת, עם שינויים, ומכאן
העתירה לביטולה. דא עקא, כי העותרים הגישו עתירתם תוך שיהוי ולאחר מספר חודשים.
לטענתם, השיהוי נבע ממצג שהציג להם עובד מטעם הוועדה המקומית, אשר השלה אותם
לגבי אפשרות של קבלת תוכניתם והגדלת הצפיפות כפי שביקשו, ועל כן השתהו בהגשת
העתירה.
השופט פוגלמן דחה את העתירה הן מהנימוק של שיהוי והן מהנימוק שכלל לא היתה
פגיעה בשלטון החוק.
לעניין השיהוי יובהר, כי הכוונה הינה שדי בעבור זמן מסוים בכדי להסיק ממנו
שהעותר הפוטנציאלי למעשה זנח את עתירתו (שיהוי סובייקטיבי), וכי יש בשיהוי
ועבור הזמן הלא מוצדק כדי לפגוע בזכויות של צדדים שלישיים (שיהוי אובייקטיבי).
השופט פוגלמן דחה את העתירה מפאת שני ההיבטים של השיהוי. לעניין המצג, השופט
פוגלמן קבע, כי סתם מצג לא יכול להוות עילה לשיהוי, כשאינטרס של צדדים שלישיים
(כלומר בעלי חלקות האחרות שכן נהנות מהתכנית) על כף המאזניים.
השופט פוגלמן קבע, כי לפחות בפגישה עם מהנדס המועצה העותרים יכלו להבין את
עמדתה הנחרצת של הוועדה כי אמנם אין הסכמה על הגדלת הצפיפות. אשר על כן היה
עליהם לפעול במהירות. ומן ההיבט של שיהוי אובייקטיבי, השופט פוגלמן קבע, כי
השיהוי הסובייקטיבי האישי של העותרים גרם לכך, שיתר בעלי חלקות יגישו תוכניות
ויתחילו בבנייה בהתאם לחלוקה שקובעת התוכנית המאושרת. שינוי התוכנית יגרום
להם להפסד ניכר וישבש את כל מערכות התכנון.
יתרה מזו, המועצה המקומית התקשרה בחוזה עם קבלן לצורך ביצוע עבודות פיתוח כגון
סלילת כבישים וביוב וכו', ועבודות אלו החלו להתבצע.
יחד עם זאת השופט פוגלמן ראה לנכון לדון בעתירה לגופה באשר כדבריו: "גם לאחר
שהגענו לידי המסקנה כי בענייננו נגועה העתירה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי,
לא הושלמה דרכנו, שהרי אפשר שדחיית העתירה בשל שיהוי תשאיר בתוקפה החלטה מינהלית
שאינה כדין. אם פגיעתה של החלטה זו בעקרון שלטון החוק רעה וקשה, עשוי עקרון
שלטון החוק, הדורש ביטול ההחלטה, לגבור על כל אינטרס אחר".
וזאת, כפי שהובא בשעתו גם בבג"ץ 2285/93 אוסי נחום נ' גיורא לב. השופט פוגלמן
קבע, שהלכה ידועה וישנה היא, כי ועדה תכנונית רשאית להחליט בין איחוד וחלוקה
לבין הפקעה לצורך פיתוח חלקה. לאחר בדיקת מצב העניינים, השופט פוגלמן הגיע
למסקנה, כי ההפקעה שנעשתה בחלקות העותרים הינה שווה פחות או יותר להפקעה במחצית
חלקות אחרות, והעניינים נקבעו בהתחשב במיקום החלקות שבתכנית.
בית המשפט הגיע למסקנה, שלא היתה פגיעה בשלטון החוק וכי הליך אישור התוכנית
היה הליך נכון. השופט פוגלמן הדגיש, כי בית המשפט אינו תחליף לגוף המתכנן,
קרי ועדות תכנון למיניהן. די בכך כי ההליך התכנוני עמד בקריטריונים של מנהל
תקין, כגון חוסר הפליה ולקיחת שיקולים רלוונטיים לתכנון, בכדי שהתכנון יאושר.
הכותב הוא מחבר הספר "דיני מקרקעין - עקרונות והלכות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
