שירת הכבשים

הרעיון ליצירה היה של פליישר, מוסיקאית בעלת שם עולמי, והיא באה לאבן-שושן, מחזאית שעיקר עבודתה עוסק בנושאים יהודיים, עם הלוגו, קין והבל. אבן-שושן, שלא כתבה מעודה אופרה, חזרה אליה עם טקסט שירי. בין היתר, הוסיפה לצד שני הגברים גם שתי כבשים, לא רק זו המקראית של הבל. מדובר בכבשים-נשים, שמודעות לתפקידן כקורבן עולה. שם, במרומים, הכבשה של הבל מתקבלת, זו של קין חוזרת לאדמה. קין הנזעם מכה את כבשתו ושולח אותה לפתות את אחיו. כאשר הוא רואה את הכבשה שלו מתעלסת עם אחיו, קנאתו גוברת, והוא מכה למוות את אחיו.

אבן-שושן, יוצרת בעלת תפיסה פמיניסטית מובהקת ("אישה שאינה פמיניסטית, היא לא שפויה בעיניי"), מתעקשת שלא לשם כיוונה. "מצטערת, אלה לא יחסי גבר-אשה. היחסים בין הכבשה והרועה שלה, זה דימוי ביהדות, בתנ"ך ובתלמוד - מטפורה יהודית. ה' רועה את עמו, משה רץ אחרי כבשה במדבר, אנשים דיברו עם הכבשים שלהם. זה עולם קדום, עולם גן-עדן, לא מדובר בקודים שלנו. מה שתיארתי פה הוא שבירת האחדות של אדם-חיה, שאירעה בעולם אחרי הרצח הראשון".

זה רצח ראשון, מאצ'ואיסטי, עם רמזים מצדך על הכאת נשים.

"מה אתה רוצה, שאני אראה בו מה שאחרים רואים? כתבתי דברים באופן אינטואיטיבי. השירה זרמה ממני, ועכשיו רוצים הסברים. אני לא מתעסקת בחברה של היום. האופרה מספרת על רצח ראשון קדום, וכשאח רוצח אח, כל הדמים הותרו, אבל זה לא ברמה של העיתון, של מה שקרה אתמול בחברון".

פליישר: "מבחינתי, רצח קין זה אובדן התום בעולם. אחריו, הרצח רק גובר. זהו עולם ש'בעל אותו רצח והפריד את שפתן של בריות העולם לאלפי לשונות', כמו שיוספה כתבה. אובדן התום נותן אותותיו ביצירתי ומצב-רוחי. אני רואה את זה באנשים, בכל מוסד, במדינה, שלא יכולים לשמר אופטימיות. מבחינה זו האופרה משאירה תחושה קשה, שעולמנו יכול היה להיות עולם טוב יותר".

כלכלית, אופרה זה עסק יקר, וחלומו של כל מלחין. בתקציבים הגדולים, זה מוזיקה, וקולות וכלים ותלבושות וטקסטים דרמטיים. אם התקציב דל, הולכים לדברים נועזים וחדשניים. "קין והבל" ממוצב בגרסה צנועה אבל מכובדת - ארבעה זמרים, שלושה רקדנים, ו-18 נגנים ב-35 כלים. פליישר, שתפקדה כמפיקה, הביאה ארצה את המנצח יז'י מיקולה מפראג, וגם חיפשה אחר הבמאי.

פליישר: "נימה יעקבי היא במאית מתחום המחול, כי רציתי שכל הדרמה הזאת תעבור תוך כדי תנועה. לא היה קל למצוא במאי. אנחנו ארץ קטנה, אין במאי אופרה, יש במאי תיאטרון שמביימים אופרה, אבל לא הפקות חדשות. הם רואים לדוגמה הפקה של דון ג'ובאני בחו"ל, אז הם מרגישים בטוחים לביים אותה בארץ. עברתי בין כל במאי התיאטרון שהמליצו לי עליהם, ואף אחד לא היה מוכן להסתכן, כי זה אתגר גדול".

איך היה תהליך העבודה בינך ובין יוספה?

פליישר: "נפגשנו פעם או פעמיים, לא יותר. יוספה חזרה עם החומר הכתוב כעבור כמה חודשים, ואז אני התחלתי לכתוב. אני מקבלת השראה במקום שאני כותבת. 'קין והבל' מבחינתי קרה בירושלים. יוספה אמרה שהיא לא רואה גן-עדן אלא הרים וגבעות, אז נסעתי לשם ומצאתי פינה לכתוב".

אבן-שושן: "לא אמרתי הרים וגבעות, אמרתי שראיתי אדמת טרשים. מרחב אין-סופי, סלעי. זה היה העולם הקדום שלנו".

פליישר, מלחינה ווקאלית בולטת שחינכה דורות של מוזיקאים, כתבה מחזורי שירים, מולטי-מדיות בשפות עתיקות. "תמיד ידעתי שאגיע לאופרות, זה בעצמותיי, אבל כנראה שאעשה רק עוד שתי אופרות גדולות. זה סיפור יקר, לוקח המון זמן. 'קין והבל' יוצג בווינה בעונה הקרובה. יש תמיכה של הקהילה שם, ויש גם מקום לחזרות. בארץ, אם אתה לא בית-האופרה שבו אולם לחזרות זה חלק מהתשתית, אתה בבעיה. אז הצלחתי להשיג את מכללת לוינסקי, כי אני מרצה בכירה שם שנים ארוכות. ו-220 אלף שקל תקציב לאופרה, זה כלום. זה הלהט שלי שגרף, אחרת הדברים לא היו קורים. אופרה כזאת עולה לא פחות ממיליון. אנשים מקבלים שכר זעום, משרד התרבות נתן המון כסף, וגם עיריית תל-אביב תמכה. למעשה, שני האירועים המוסיקליים בירושלים ובתל-אביב התאחדו בגללנו, כי זו הפקה גדולה מדי".

אבן-שושן ופליישר יעבדו בעתיד על פרויקט נוסף, שהן לא מוכנות לגלות את טיבו. פליישר מפתיעה את אבן-שושן, שבתוכנית שלה גם אופרה קאמרית, "ויקטוריה", על-פי סמי מיכאל. יש כבר ליברית כתוב, ופליישר מתכוונת להלחין בחורף הקרוב. מיכאל יודע וגם מבסוט, אלא מה.

פליישר: "ב'קין והבל' זה דרמה בין גברים, 'ויקטוריה' תהיה דרמה בין נשים. כרגע אין מסגרת. אולי זה יבוצע באירופה ויובא ארצה. אין לי בעיה עם אמנים מבצעים שם. יש לי קשר עם להקת הנשים בלקנטו מגרמניה, שביצעו יצירות שלי על-פי טקסט אכדי. הן יהיו ערביות, הן יכולות לעמוד על הראש ולשיר בטורקית, הן יעשו כל מה שאומר להן".