עכשיו הם מכים על חטא ומתגעגעים למילגרום

מתוך שרשרת הדוברים ביום העיון שנערך באפעל, לא היה כמעט מי שלא היכה על חטא דחיית מסקנות הוועדה, שערב הבחירות לרשות הממשלה היתה מוכנה לתת לחקלאי המרכז 10% משווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד. נציגי החקלאים חשבו אז שישיגו יותר, דחו את המסקנות בבוז, ועתה אחרי פסיקת בג"ץ, שקבע שאין לקשור את הפיצוי בשווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד, לא נותר להם אלא להתגעגע לימים הטובים ההם, כשהיתה להם לפחות ציפור רזה אחת ביד.

ראשון הדוברים, שר החקלאות, שלום שמחון, אמר שאם הממשלה לא תהיה מסוגלת לקבל החלטה מיידית בעניין הפיצוי לחקלאים, לא תהיה כל ברירה אחרת אלא לקבל את המלצות מילגרום כלשונן.

"ההנהגה החקלאית חייב לגלות פרגמטיות ולקבל את הדו"ח", הוסיף שמחון, "ולא יווצר מצב לפיו ההחלטה התקפה היחידה לפיה ניתן יהיה לפעול תהיה החלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל, הקובעת את השבת הקרקע למדינה בעת שינוי הייעוד, על כל המשתמע מכך".

שלום קרא לממשלת לתמוך בהחלטה 737 (הרחבות) מאחר ולדעתו היא היחידה שיכולה להזרים דם חדש ליישובים החקלאים ההולכים ומזדקנים.

שר המשפטים, מאיר שיטרית, אמר, שלדעתו ניתן היה להגיע להסכמה בממשלה לפני החלטת בג"ץ הקשת המזרחית הדמוקרטית, והביע תמיהה על כך שבג"ץ החליט להזדרז ולפסוק את פסיקתו, למרות שידע על התנהלות המגעים בינו לבין שלום.

שיטרית גם חזר על עמדתו, לפיה יש להפסיק את שיווק הקרקעות במרכז הארץ, ולהתעמק בשיווק קרקעות בגליל ובנגב. עוד אמר, שהוא מתנגד לכך שהחקלאים יהפכו ליזמים, וכי הזכות היחידה ליזמות היא של המדינה.

שיטרית אמר עוד, שעל פי המצב השורר כיום בארץ, שינוי הייעוד אינו פרי מחשבה תכנונית, אלא תוצאה של יכולתו של יזם זה או אחר להפעיל לחץ עם גופי התכנון. עוד אמר, שהוא תומך במדיניות של קביעת מחיר ריצפה ומחיר תקרה לקרקע, וזאת במטרה למנוע תופעה לפיה חקלאים ימסרו את אדמתם מבלי לקבל עבורה דבר. שיטרית הדגיש שהוא מתנגד למדיניות של פיצוי בעקבות שינוי ייעוד לגבי החקלאים, אך גם לגבי בזק ופי גלילות.

שר החקלאות לשעבר, חיים אורון, מאבות תוכנית "כפר 2000", הממליצה על פרנסות חלופיות למושבים ולקיבוצים, אמר שהסדר הקרקעות חייב להתאים לשינויים העוברים על המגזר החקלאי, ולהתאים לרצונו של כל מושב וקיבוץ.

לדעת אורון, את הברירה לבצע שינויים אין להתנות בזמן אלא לאפשר לבצעם כעת או בעוד 20 שנה, הכל על פי רצון החברים.

אורון גם יצא נגד העובדה שמבקר המדינה מונע מראש הממשלה, אריאל שרון, ומשר החקלאות, שלום שמחון, לקחת חלק בדיונים על הקרקע החקלאית. לדעתו המבקר מפעיל על המגזר החקלאי, "נורמות ייחודיות", שאינן חלות על שאר המגזרים.

"יונתן בשיא לא יכול להיות יו"ר המינהל , כי הוא חבר קיבוץ", אומר אורון, "אך באותה עת, אף אחד לא מנע משר האוצר לשעבר, אברהם שוחט, להצביע בעד מבצע היוון דירות בעיר, ולהרוויח מכך הרבה כסף".

אורון הציג את השיטה לפיה, לדעתו, יש לקבוע את הפיצוי לחקלאים. כל עוד החקלאי עוסק בחקלאות יש לתת לו חוזה רב דורי שלא ניתן להפקעה. אם החקלאי מפסיק לעבד את האדמה, זכותו של המינהל לקחת את הקרקע ולתיתה למישהו אחר. לדעתו, שיטה זו מבטאת בדרך הטובה ביותר את האינטרס של המדינה לשמור על החקלאות ועל השטחים הפתוחים.

זכות נוספת היא להוון את חלקה א' במושב ואת שטח המחנה בקיבוץ, ולהבטיח את הזכויות עליה כמו לתושבים העירוניים. אורון מאמין שיש להמשיך בהרחבות המושבים והקיבוצים (החלטה 737) במטרה לשמור על האינטרס של חיזוק הכפר.

באשר לתוכניות לבניה רוויה (החלטה 727) תומך אורון בביטולה, כאשר לדעתו, יש לאמץ שיטה של פיצוי חקלאי אחיד בכל הארץ בשיעור גבוה יותר מהמקובל כיום. הוא מציע נוסחת פיצוי המורכבת מהכפלת ההשקעה בקרקע בשנות העיבוד. במקרים של אינטרס לאומי, הוא מציע לתת לחקלאים תמריץ נוסף, ולחילופין, מחיר אחיד לדונם, על בסיס ממוצע שווי ארצי של דונם חקלאי.

"ההתיישבות טעתה בגדול בקריאת המפה הפוליטית ולכן הפסידה לאורך כל הדרך", אומר אורון, "מי שחשב שאת הנושא הזה ניתן לפתור באמצעות טריק או תרגיל פוליטי טועה בגדול. מדובר בנושא כבד וחשוב, שניתן לפתור אותו רק על בסיס הסכמה יציבה".

יו"ר מטה הסדר הקיבוצים, פרופ' דני צידון, אמר, שמה שמונע את שינוי פניה של התנועה הקיבוצית היא קיבעון תפקודי של הממשלה, אך גם הססנות מצד התנועה הקיבוצית, זאת בשעה שלמדינה כמו לקיבוצים, יש אינטרס מובהק להציל את התנועה הקיבוצית, שמספר חבריה הולך ומצטמק. "אם המדינה רוצה לשמור על המרחב הכפרי, היא חייב למצוא פתרון לקיבוצים", אומר צידון.

עוד אומר צידון, שיש להפריד בין העסקים הכלכליים של הקיבוץ והקהילה ולמנוע את המצב שבו כל חברי הקיבוץ מנהלים את המפעלים המשותפים. במקביל הוא קורא להימנע מתופעות שבהן חמישה אנשים בקיבוץ יוצרים דיקטטורה, שבה הם המחליטים העיקריים.

צידון קורא להנהיג שכר עבודה דיפרנציאלי, דבר שיעלה את הפריון, וזאת לאור העובדה, שהוכח כבר שהיעילות של הייצור הקיבוצי תמיד היתה נמוכה מזו של המגזר העירוני.

היועץ המשפטי של הקיבוצים, עו"ד מיכה דרורי, אמר כי למעשה בחוזה החכירה הקיים יש מספיק אפשרויות של בנייה לתעסוקה, כך שביטול החלטה 717 איננו בבחינת סוף פסוק לאופציות לעסקים בקיבוצים.

מנהל מינהל הכנסות המדינה, מאיר קפוטא, קרא להסדרת כל נושא מיסוי הקיבוצים. לדעתו, רפורמה כזו תעגן את כל הסדרי המס הנדרשים, ותיצור תשתית מיסוית הדרושה לביצוע השינויים המבניים והחברתיים בקיבוץ.

האקטואר יעקב אנטלר אמר, שאת תקבולי מכירת הקרקע יש להפנות ליצירת קרן פנסיה לחברי הקיבוצים. לדעתו, גם למדינה צריך להיות אינטרס לעשות זאת, לאור העובדה שממילא תאלץ לשלם לחברי קיבוצים הבטחת הכנסה.

מנהל המינהל יעקב אפרתי, הודיע שהוא מאוכזב מאוד מפסיקת בג"ץ, שפסל את עקרון הפיצוי כאחוז מערך הקרקע לאחר שינוי הייעוד, והדגיש שללא פיצוי כלשהו לחקלאים לא תהיה להם מוטיבציה להשיב את הקרקע.

אפרתי הדגיש, שפיצוי חקלאי בלבד, בלי תלות בשינוי הייעוד, ימנע את המוטיבציה לבנות בנייה רוויה. עוד אמר אפרתי, שבכוונת המינהל להקים ועדת פיצויים שתדון בנפרד בכל תוכנית. במקביל לוועדה זו תוקם גם וועדת ערר ברשות שופט בדימוס שתקבע את הפרמטרים לקביעת הפיצוי לישובים.

מתכננת מחוז ירושלים במשרד הפנים, ומתכננת הוועדה לתשתיות לאומיות, בינת שוורץ, מצטערת אף היא על ביטול החלטה 727. לדעתה, אם המדינה שואפת לקבל את הקרקע מהחקלאים, היא חייבת לתת להם הטבה למען לשינוי הייעוד בשולי הערים, כדי לאפשר את התפתחותן.

לדעת שוורץ, יש להגדיר מחדש את שטח המחנה בקיבוץ, להגדיר שימושים, אך לא להגדיר מספר יחידות. לדבריה, תוכנית המתאר של מחוז ירושלים קובעת את תחום התוכנית ואת מספר היחידות והתוצאה מכך תתקבל תוכנית מתאר מוחלשת שהיא בסיס מתמיד לשינויים. מזכיר התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל, אמר, שמעתה יש לשים את האינטרסים של הפריפריה במרכז, אך במקביל לשמור על אחדות השורות ולהימנע משסעים שרק יחלישו את כוחם של החקלאים. עוד קרא ברגיל לתנועה הקיבוצית לחזור להיות רלוונטית לחברה הישראלית, לכרות ברית עם עירות הפיתוח, ולמצוא דרך לייצר מפגש ודיאלוג אמיתי בין כל פלגיה של החברה.

יו"ר הלובי החקלאי, ח"כ אבשלום וילן, הכה אף הוא על חטא ההיגררות אחרי הוויכוח בנושא האחוזים, זאת בשעה שהשאלה החשובה באמת היא דמותו של המרחב הכפרי, והדרך לקיים את הקהילה החקלאית.

וילן חזר על טענתו לפיה רוב הישובים החקלאים ממילא נמצאים בפריפריה, ולכן כל שאלת האחוזים אינה אקטואלית. עוד חזר על טענתו לפיה כל מסד הנתונים של וועדת מילגרום היה שגוי מן היסוד ולכל כל הטענות על הרווחים הגדולים הצפויים לחקלאים, אינן נכונות.

לשר החינוך לשעבר, אהרון ילדין, חבר קיבוץ חצרים, לא נותר אלא לכעוס על חלק מהדוברים, שהעלו פקפוקים בדבר המשך קיומה של התנועה הקיבוצית. "אליטה כלכלית הרסה את התנועה הקיבוצית, אך גם אם הניהול הכלכלי נכשל, אמר ידלין בהתרגשות, אפילו בכעס, "התנועה הקיבוצית טרם סיימה את ייעודה".