ב-1973 החליטה ממשלת ישראל על הקמת תחנת כוח חופית גדולה, מוסקת במזוט, אשר
בשל מאבקי הכוח בין ועדי חברת החשמל - הצפוני והדרומי - מוקמה כפשרה במחצית
הדרך בין חיפה לת"א, ועל כן נקרא שמה מ"ד, לאמור מחצית דרך. התחנה מוקמה בשפך
נחל התנינים, שכבר אז היה אחרון הנחלים המובילים מים חיים במישור החוף. רק
בעקבות הפגנה המונית שזעקה להציל את השמורה מכליה, מונה בודק, אשר המליץ על
שינוי המיקום לנחל חדרה, שממילא היה כבר מזוהם סביבתית והרוס.
ב-1974, בעקבות מלחמת יום הכיפורים ופרוץ משבר האנרגיה העולמי בכל עוזו, החליטה
הממשלה על הצורך בגיוון מקורות האנרגיה ובהסבת התחנה להפעלה בשני סוגי דלקים:
בפחם ובמזוט. הסיבה לכך היתה הטלת אמברגו ע"י חלק מספקיות הדלק המסורתיות לישראל
מחד, ומחירו הנמוך יחסית של הפחם מאידך.
כך נחנכה ב-1981 תחנת הכוח הפחמית הראשונה של ישראל: 4 יחידות של 350 X מגה
ואט, ובסה"כ 1,400 מגה ואט. בשנות ה-90 נוספו אליהן 2 יחידות גדולות של 550
מגה ואט. מאז נפתח בישראל עוד אתר כוח חופי נוסף באתר קצ"א דרומית לאשקלון,
ובו פועלות 4 יחידות כוח גדולות בעלות הספק של 550 מגה ואט.
בינתיים זרמו אפילו בירדן המסכן שלנו מים רבים. חלו שינויים טכנולוגיים עצומים
בפיתוח יחידות כוח המופעלות באמצעות טורבינות גז, אשר עד אז שימשו לאספקה בשעות
שיא בצריכה בלבד. די אם נזכיר, כי באותה התקופה היה ההספק המרבי של טורבינת
גז 50 מגה ואט. כאמור, מאז חלו שינויים רבים, וכיום מופעלות בישראל טורבינות
גז בעלות הספק של 380 מגה ואט ליחידה באתרים פנים ארציים שונים.
מאחר שאתר הכוח של חברת החשמל בחוף שמן עומד בפני סיום חייו התפעוליים כאתר
לתחנות כוח פעילות, וחיפה היא עדיין מרכז הכובד של החברה, דרשו העובדים למקם
במקום היחידות המזוטיות יחידות כוח פחמיות. כך נולד הרעיון למקם בחיפה את יחידות
IIV ו-IIIV מסדרת היחידות שהספקן 550 מגה ואט. חברת החשמל הכניסה יחידות אלה
לתוכנית האב לפיתוח רשת אתרי הכוח, ואף שכנעה בחיוניותן את שר התשתיות לשעבר
אביגדור ליברמן.
בגבור ההתנגדות למיקום היחידות הפחמיות בחיפה, העלתה חברת החשמל, כפשרה, את
חלופת מיקומן באתר קצ"א. כתימוכין לעמדתה האחרונה השתמשה חח"י לנימוק שהאתר
הוא ממילא אתר כוח פחמי, והפחם מגיע אליו כבר מזה למעלה משנה בפריקה ישירה
מהאוניה לנמל שנבנה במיוחד לשם כך על-פי הדגם של נמל חדרה.
נימוקים אלה נכונים כשלעצמם. למרות זאת הנני סבור, כי על השר לתשתיות לאומיות
לאזור אומץ ולקבל החלטה אמיצה ונבונה ביחס לעצירת הליכי ההקמה של פרויקט D
הפחמי לטובת טורבינות גז, ולהלן הנימוקים:
יחסי ההשקעה בתשתית הם 1 ל-3 ביחס לפרויקט פחמי. מוקדי צריכת החשמל נמצאים
במרכז הארץ ולאו דווקא בדרום. הולכת חשמל למרחקים היא בזבזנית, ועל כן יש יתרון
לטורבינות שתמוקמנה באזור המרכז.
ניצולת הדלק של טורבינת גז גבוהה ב-50% מניצולת תחנה פחמית. טורבינת גז ידידותית
יותר לסביבה מאשר תחנה פחמית בשל פליטת מזהמים נמוכה יותר (גופרית, חלקיקים
ותחמוצות חנקן), ובהעדר בעיית אפר הפחם המגיע ל-12%-10% מהפחם עצמו.
אם כתוצאה מהחלטה זו תזרז החשיבה מחדש את מועד הגעת הגז הטבעי לתחנות הכוח
בישראל - דיינו!
הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
