הכי מעצבן הוא הנוסח של החלטות המינהל. במקום אמירה פשוטה וברורה, יוצא טקסט
חידתי ותגרני, שמצריך עורך-דין ומאכער כדי להבין אותו. מה ש"חם" היום בשוק
זו הצעת הוראות המעבר של הפשרת קרקע חקלאית. אם יש לך אישור כזה או כזה של
ועדה מחוזית, ו/או משהו שדומה להתחייבות שלטונית מתאריך כזה וכזה, ובתנאי שככה
וככה, ואם תילחם - הצלחת להסתנן ויאשרו לך עיסקת הפשרה. זה הזמן של עו"ד שרגא
בירן.
אחרי שגמרו להתריס נגד בג"ץ הקרקעות, בין החקלאים לבין עצמם יש כבר הסכמה,
שהיתה הגזמה בהחלטה 727 לבנייה רוויה. לאחרונה מתבשלת הצעה של תקרת תשלום של
10,000 דולר לדונם, שאולי עכשיו, אחרי שבג"ץ הקרקעות ניפץ חלומות, הם ישמחו
לקבל. בענייני פיתוח עסקים, נשוא החלטה 717, יש לקיבוצים ולמושבים אפשרויות
פיתוח גם בחוזה החכירה שבידם. בנושא אחד, של ההרחבות הקהילתיות לפי החלטה 737,
115% ממספר הנחלות, צריך ללכת רחוק לטובת החקלאים.
ב-600 הישובים החקלאיים, קיבוצים ומושבים, שבהם תקן של 65 אלף נחלות, יש פוטנציאל
של כ-70 אלף צמודי קרקע. כמה כבר מומש ב-10 שנות 737 וגלגוליה? בקושי 10 אלפים.
דרך הוראות המעבר יסתננו עוד 7,000-5,000 יחידות. נשאר פוטנציאל של 50 אלף
מגרשים. מי יהיו רוב מסורבי ההרחבה? יישובי הפריפריה.
ההצעה: כל קיבוץ ומושב יוכל להשלים הרחבה אחת של 737, ב"בנה ביתך" אמיתי ותשלום
הוצאות פיתוח של 10,000 דולר למגרש (משב"ש בין כה מסבסד פיתוח). דהיינו, אם
על גבול הצפון במושב אבן מנחם של שר החקלאות שלום שמחון יש 100 נחלות, לאפשר
למושב להקים 115 צמודי קרקע על רבע דונם, לפי המפתח של 115% מתקן הנחלות -
בשני תנאים קשיחים: שהקרקע נמכרת במחיר הנכון, 91% מהשווי ובהנחות המקובלות
של איזורי עדיפות (כלומר במחיר אפס בקווי עימות); שהבנייה תהיה בתוך השטח הקהילתי
ולא תגזול שטח פתוח (אפשר להשלים בית של 160 מ"ר במקסימום 150 אלף דולר, עם
חשבוניות).
מכיוון שהקשת הדמוקרטית והירוקים כנראה יסתערו על הצעה כזו - כל אחד מנימוקיו
שלו - ויש להם אפילו סיכוי טוב לנצח בעתירה לבג"ץ נגד מהלך כזה, צריך לנמק.
1. הרחבות שכבר נעשו, "הסוסים שברחו מהאורווה", ורוב ההרחבות שיצליחו להסתנן
בהוראות המעבר, הן באיזורי הביקוש. רוב מעשי השחיתות שגרמו ליועמ"ש לעצור את
737 עוד לפני הבג"ץ, כמו תשלומים צדדיים שנגבו מרוכשים ותצהירים שקריים, נעשו
באיזור המרכז. בפריפריה מרגישים, שהם במידה לא קטנה קורבנות העיניים הגדולות
של אנשי המרכז.
2. עדיף לעבות יישובים קיימים מלהיכנס להרפתקאות של הקמת ישובים חדשים, שכל
כך חביבים על שרי שיכון.
3. בעוד המרכז "ברח מהאורווה", גם "גנב סוסים" וגם חטא ב"פרבור", יישובי הפריפריה,
שרבים מהם מתנוונים, לא יקבלו את האפשרות להציל את עצמם על ידי הכפלת הקהילה
והזרמת דם חדש. לתת לקהילות האלה אפשרות לשקם את עצמן - זהו אינטרס שלא צריך
להתבייש לקרוא לו בפשטות: אינטרס ציוני.
4. נכון, עלול להיווצר מתח מול עיירות הפיתוח, כי יהיו כאלה שיעדיפו רבע דונם
בכפר גלעדי מאשר רבע דונם בקרית שמונה. אבל את זה צריך לפתור על ידי יצירת
אופציות טובות בקרית שמונה, ולא על ידי חסימת האפשרות לבנות בזול בית על רבע
דונם בכפר יובל.
תנו להם להשלים הרחבה אחת של 737.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
