תובע 1 והנתבעת הינם בני זוג החיים בנפרד, ולהם ילדים (תובעים 2-4). בני הזוג נישאו בשנת 81'. בשנת 83' חתמה הנתבעת על חוזה שכירות עם עיריית יהוד, שהקנה לה זכויות של דיירת מוגנת בחנות המצויה בשוק אשכנזי ביהוד.
האם זכאי הבעל לזכויות כלשהן בזכות הדיירות המוגנת שבחנות הנ"ל? שופט בית המשפט לענייני משפחה בת"א, יהושע גייפמן, השיב בחיוב, בהתבסס על דיני השליחות, דיני הנאמנות ודיני עשיית עושר ולא במשפט.
מתברר, שלמרות חתימת ההסכם ע"י האישה, ולמרות שפורמלית לא מוקנות לבעל-התובע זכויות של דייר מוגן בחנות, מי שמימן את רכישת הזכויות היה הבעל (האישה הודתה כי לא שילמה מכיסה את מחיר רכישת הזכויות בחנות), והוא הוא זה שניהל בה לאורך השנים את בית עסקו.
כידוע, זכות לדיירות מוגנת איננה ניתנת להעברה לצד שלישי (לענייננו, לבעל). ובכל זאת, קבע השופט גייפמן, ש"כאשר לא ניתן להקנות מכוח הדין הכללי זכויות קנייניות לבן הזוג בנכס, לאור העובדה שהזכויות אינן עבירות, ניתן להסתפק בהצהרה שבן הזוג זכאי למחצית השווי הכספי של הזכות במועד מימושה, וזאת במישור היחסים הפנימיים בין בני הזוג".
קביעה זו איננה מחייבת את מקרקעי ישראל (הבעלים של החנות) ואיננה מוסיפה את התובע כדייר מוגן נוסף בחנות. היא תקפה במישור היחסים שבין הבעל לבין פרודתו בלבד.
לפיכך, נקבע שהבעל זכאי למחצית מהשווי הכספי של הזכויות בחנות.
(תמ"ש 79723/97 אלחדף ואח' נ. אלחדף, פס"ד מיום 9.10.02. השופט יהושע גייפמן. בשם התובעים עו"ד יוסי רפפורט, בשם הנתבעת עו"ד רונן דליהו)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
