לשבור את הכלים הביורוקרטיים

כל מי שחושב כי הסכנה הקיומית המאיימת על ישראל מקורה במכת פיגועי הטרור שמנחיתים עלינו ארגוני החבלה הפלשתינים, או אולי האבטלה שנפלה עלינו והביאה לשבר חברתי חמור המאיים לרסק את המבנה השביר של המארג החברתי בישראל - חי בטעות. המכה הקשה והחמורה ביותר, מעשה ידינו להתפאר, היא, לדעתי, הביורוקרטיה הכמו-מרושעת שאותה השליט עלינו שנים רבות מדי, מינהל מקרקעי ישראל, ביורוקרטיה האוכלת כל חלקה טובה, המונעת כל עשייה כלכלית טובה.

כמי שנשחק וניזוק במשך שנים רבות בידי פקידים אטומי-לב, התקועים כמסמר בלי ראש בתפקידים שאותם אינם מסוגלים למלא היטב כמשרתי ציבור הוגנים ונאמנים, אני יודע זאת היטב. אני מכיר היטב את הסיטואציה הקפקאית שבה יזם עסקי משגר מכתב ענייני לפקיד המוסמך במינהל, ואינו זוכה למענה כלשהו במשך חודשים ולעתים שנים; אני מכיר את הסיטואציה שאפילו חכמי חלם היו מתביישים בה שלפיה אחרי קבלת כל ים האישורים הנדרשים לביצוע שינוי ייעוד שעליו מגיעים למינהל מיליוני שקלים - מישהו במינהל לא מצליח למצוא את התיק, העיסקה יורדת לטמיון והמדינה מפסידה הרבה כסף; דוגמאות רבות כאלה, וגרועות מהן, לא חסרות, וכל מי שבא בקשר עם המינהל יכול לספר סיפורי אלף לילה ולילה מעוללותיהם של פקידים שאינם נותנים דין וחשבון לאיש על מחדליהם ושרירות ליבם.

לכאורה פועלים הפקידים האלה על פי החוק היבש, ובהתאם לפרשנות הנוקשה שהם מעניקים למשמעות החוק, אבל גם במסגרת הזו הם אינם משרתים את הציבור מתוך גישה פוזיטיבית המבקשת את טובתה של כלכלת ישראל. כל מה שמעניין אותם זה להפגין את כוחם השרירותי והמוחלט ולשמור על משרתם. שירות לציבור הוא בעיניהם מושג בלתי קיים. וכך מתנהלת המדינה כאילו אין לה אבא ואמא, וזאת דווקא בשעה שראש הממשלה אריאל שרון יכול להיות הדמות האבהית שתילחם בביורוקרטיה ותוכל לה.

כאשר חיו בני ישראל כעבדים במצרים תחת שלטון עריץ ומתעמר, היתה התלונה היהודית המקובלת כלפי הנוגשים בהם - "תבן לא נותנים לנו, ולבנים אומרים לנו עשה". כלומר: "איך אתם רוצים שנעסוק בייצור בשעה שאינכם מעמידים לרשותנו חומרי גלם"? בדרך בלתי אפשרית זו נוהג המינהל כמעט בכל יזם המבקש לפתח את הקרקע. כך נהגו גם בי מאז שהגעתי לישראל כמשקיע חוץ.

תחילה חשבתי, כי אוכל להיות תעשיין של תוצרת חקלאית. אחר כך, ללא כל אזהרה או הודעה מוקדמת, ובניגוד גמור למה שהובטח לי כאשר ניסו לשכנע אותי לבוא ולהשקיע בישראל, קיצצה לי המדינה את מכסות המים, עוד ועוד, עד שנאלצתי לייבש את הפרדסים שנטעתי. כשביקשתי לשנות את ייעוד הקרקע שנתייבשה כדי לעשות בה שימוש יעיל כלשהו, אמרו לי הביורוקרטים האלה חד וחלק: "תשכח מזה. זו אדמה שנועדה רק לחקלאות, עם מים או בלי מים". וכשאני טוען, כי על פי כללי הצדק וההיגיון העסקי לא יתכן שמצד אחד המדינה מפירה את תנאי הפעילות העסקית שסוכמו אתי בחוזה כתוב וחתום, ומצד שני ממשיכים נציגיה, במינהל וברשויות המקומיות, לתבוע ממני את המסים הנדרשים על פי החוק, כאשר מקורות ההכנסה שלי מתייבשים בעקבות ההחלטות החד-צדדיות של המדינה - אומרים לי בחוסר אכפתיות מוחלט: "זו הבעיה שלך".

כדי להשתחרר מעולה של מצרים המשעבדת נאלצו בני ישראל, בסיועו של האל הטוב והמיטיב, להיעזר בכוח השכנוע של עשר מכות מצרים. נראה, כי כדי להשתחרר מרעת הביורוקרטיה האטומה של המינהל - דרושה לנו המכה ה-11. ואולי המכה הזו טמונה בפסיקת בג"ץ בפרשת עתירתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית, פסיקה שיש בה מעין סטירת לחי מצלצלת למינהל, פסיקה שביטלה מספר החלטות-יסוד של מועצת מקרקעי ישראל שעל איכותן המפוקפקת אמר בג"ץ בלשונו המשפטית המאופקת, כי הן נתקבלו שלא על פי אמות מידה ממלכתיות ועל רקע שיקול דעת בלתי סביר.

בהקשר זה צדקה סגנית שר התשתיות, נעמי בלומנטל, שהצהירה קבל עם ועדה, כי יש לחסל את המינהל ולהפוך אותו לרשות עצמאית שתתפקד בצורה מסודרת, ללא סרבול וביורוקרטיה, ושתעניק לציבור, ביעילות ובמועד, את השירות שעליו היא מופקדת.

אם תאבי חיים אנחנו ואם עתידה הכלכלי של המדינה הזו, מולדתנו, חשוב לנו, חובה על כולנו, למען אפשרות קיומם של הדורות הבאים שיחיו בישראל, להירתם יחד למשימה הכמעט סיזיפית ולהפוך את השיטה על פיה. או אולי נכון יותר: לשבור את הכלים ולבנות כלים חדשים במקומם.

הכותב הוא בעל השליטה בחברת יכין-חקל.