"חמצן"

על-פי הסדר הכרונולוגי הפרק הבא של חיים במו"לות הוא רכישת "גלובס" - העיתון שהוא מזוהה איתו אפילו יותר מ"מוניטין", לא רק מפני ששרד, אלא מפני שאיתו הפליג למרחבים תקשורתיים ועסקיים רחוקי אופק. אבל נתעכב קודם על הרפתקה עיתונאית ייחודית במיקבץ העיתונים שהוציא לאור: "חמצן". שבועון לנוער, או כדברי עורכו, שמוליק שם-טוב, מקומון לנוער. היה לחיים יחס מיוחד לעיתון הזה אולי מפני שהוא היחיד ברשת שלו, שעל הקמתו החליט בעצמו ולא אחד משותפיו העסקיים, ואולי מפני שסיפק לו פיצוי ערכי.

בסוף 84' הגיעו שמוליק שם-טוב ושותפתו לרעיון, שלומית כנען, לחיים והציעו לו להוציא שבועון איכותי לנוער, שיהיה גם פוליטי, גם חברתי וגם בידורי ויהווה תשובה אינטליגנטית לשבועון לנוער היחידי באותם ימים, "מעריב לנוער". את הרעיון הם ניסו למכור במשך שנה לכמה מו"לים ויצאו מהם בידיים ריקות. לפגישה עם חיים הגיעו עם שלושה עמודים, שבהם פרשו את תפיסתם, ויצאו ממנה עם הסכם ביד, בלי שהתייעץ עם איש.

"חמצן" פנה אל בני ה-16 עד 18, הפורמט שלו היה של מקומון, שחולק חינם, והמחשבה היתה שימומן במודעות. תפוצתו היתה 40,000 גליונות - 600 עד 800 עותקים שהובאו לחלוקה ב-450 תיכונים בימי שלישי. שם-טוב וכנען קיבלו חדרון קטן בקומה שהיתה אז ל"מוניטין-גלובס" בבניין ברח' יגאל אלון, וחיים היה מאוד מעורב בהוצאתו.

"זה היה עיתון די פרובוקטיבי וגרם הרבה צרות", מספר שם-טוב. "היתה לו עמדה נון-קונפורמיסטית בחינוך, בפוליטיקה, במוסיקה. מנהלים סילקו את העיתון מבתי-ספר ופעמיים נקראנו למשטרה (בנובמבר 1985), באשמה של הסתה למרד וקריאה למלחמת אזרחים. חיים מאוד אהב את העיתון, אבל לא היתה לו הצלחה כלכלית, והוא מאוד הצטער על סגירתו". כמנהגו של חיים, העיתון נסגר בהתראה של יום בערך, במארס 86', אחרי כ-70 גליונות.

התחנה הבאה: "חדשות"

« « "חמצן" «על-פי הסדר הכרונולוגי הפרק הבא של חיים במו"לות הוא רכישת "גלובס", אבל נתעכב קודם על הרפתקה עיתונאית ייחודית במיקבץ העיתונים שהוציא לאור « « "חמצן" «על-פי הסדר הכרונולוגי הפרק הבא של חיים במו"לות הוא רכישת "גלובס", אבל נתעכב קודם על הרפתקה עיתונאית ייחודית במיקבץ העיתונים שהוציא לאור