לא משאירים למועצה שיקול דעת

הצעות המינהל להוראות מעבר ומדיניות הקצאת הקרקע אמורות לבוא מחר לאישור מועצת מקרקעי ישראל

מחר, יום ב', י"ג בכסליו תשס"ג, צפוי להיזכר בתולדות עמנו כיום בו תתכנס "הישיבה שלא כונסה", ישיבת מועצת מקרקעי ישראל, אשר תדון בהוראות המעבר שייקבעו להחלטות שינוי הייעוד 717, 727 ו-737. אל הוראות המעבר, שתקופת המעבר שהן קובעות קצרה יותר מהזמן הנדרש להבינן, מצרף המינהל "הודעה בדבר מדיניות שינוי ייעוד קרקעות בתחום שינוי הייעוד", במקרים אשר אינם נכללים בהוראות המעבר.

חוק מינהל מקרקעי ישראל קובע, כי את מדיניות הקרקעות שלפיה יפעל המינהל תקבע מועצת מקרקעי ישראל. הודעת המינהל יוצאת, ככל הנראה, מנקודת הנחה, שהמועצה ממצה וממלאת את תפקידה על-ידי קבלת הודעות, תפקיד השמור בחקיקה בדרך כלל לרשומות (ילקוט הפירסומים). הדברים אמורים גם לגבי הוראות המעבר, אשר מוגשות בצורה שאינה מותירה למועצה מרחב כלשהו של שיקול דעת אותו היא אמורה להפעיל על פי חוק, ובוודאי לא שיקול דעת כעולה מהחלטת שבעת שופטי בג"ץ, אשר קבעו כי היא, ולא הנהלת מינהל מקרקעי ישראל, תקבע את הוראות המעבר.

ההודעה עצמה מאמצת למעשה את החלטות 717 ו-737, אשר נפגעו פחות מאש ביקורתו של הבג"ץ, בשינויים מסוימים.

"717 החדשה" - נקבע כי דמי החכירה ישולמו במלואם (91%), ובניכוי ההנחות הנהוגות במקום (החלטה 817), ללא הנחה מיוחדת לישוב.

ההודעה קובעת, כי אל מול התשלום של דמי החכירה המלאים, תהא האגודה זכאית לפיצוי בגין החזרת הקרקע אשר נגרעת מהמשבצת. גובה הפיצוי ייקבע ע"י ועדת הפיצויים הפועלת מכח החלטה 343.

נקבע כי המינהל יעביר 10% מתקבוליו לרשות המקומית כחלף היטל השבחה. נושא היטל ההשבחה בעת החכרת מקרקעי מפעל מורכב, ואינו סובל פתרונות "פשוטים". בהקשר לכך יצוין, כי לכאורה יתכנו מקרים בהם לא יהיה בתשלום המינהל כדי לפטור את האגודה מתשלום היטל השבחה. על ההודעה היה להתייחס למכלול המצבים, בכדי למנוע תשלומים כפולים ומיותרים.

על פי ההודעה, קיבוצים יחויבו להמציא, כתנאי להקצאת הקרקע, את אישור מטה הסדר הקיבוצים להקצאה. דרישה דומה נקבעה בעבר בהחלטה 717. בדרישה זו משמש המינהל כגובה כספים עבור המדינה והבנקים השותפים להסדרי הקיבוצים. גביית כספים לא היתה חלק מה"מדיניות הקרקעית" הראויה בעבר, כשהקיבוצים נהנו מהנחה בהקצאת הקרקע, ובוודאי שלא במסגרת הודעת המינהל כשהקיבוצים משלמים את מלוא מחיר הקרקע. בהתחשב בכך שלמחיר הקרקע המלא יתווספו תשלומים לבעלי השעבודים ולצורך הסיוע ההדדי, יהיו בוודאי קיבוצים אשר יעדיפו לחכור קרקע שלא במסגרת זו, ככל שהדבר יהיה אפשרי. זאת ועוד, ההגבלה על סחירות הקרקע הנובעת מהדרישה לכך, שהקיבוץ יהיה בעל שליטה (26%) בתאגיד החוכר את הקרקע, לא בוטלה אף היא.

ההודעה מגבילה את השטחים עליהם היא תיושם למכסה של 75 דונם, פחות סך השטחים אשר הוקצו בעבר לאגודה או תאגיד מטעמה לצורכי מפעל. יש כאן החמרה משמעותית לעומת תנאי 717 בהגבלת מספר הדונמים, וכן בהוספת הקצאות ישנות, אשר הוקצו קודם להחלטה 717 לחשבון ההקצאות הכולל. בקביעת קריטריון אחיד לכל האגודות יש טעם לפגם, בהיותו קריטריון גורף ומפלה בין מצבים שונים הקיימים אצל האגודות, ולרבות מסוגי העסקאות ומועדיהן. נזכיר גם, כי החלטה 933 קבעה מכסה מינימלית של 20 דונם לכל בעל חוזה עירוני גדול לקבלת תוספת זכויות במחיר מופחת.

ההסדר לא יחול על חוכרים שאינם אגודות, עניין שהעסיק בעבר את בית המשפט העליון. יש לציין, כי תקנה 25 לתקנות חובת המכרזים קובעת שורה ארוכה של "סוגי חוכרים" ומי מטעמם זכאים לפטור ממכרז בהענקת זכויות באותם המקרקעין. ההחלטה החדשה מגבילה למעשה את הפטור הקבוע בתקנה, בפרמטרים של גודל ההקצאה, בהגבלת סוג החוכרים, בהגבלת הסחירות, ובמקרים מסוימים בגביית מחיר העולה על מחיר הזכויות הנרכשות.

החלטה "737 החדשה" - על פי הודעת המינהל צפויה עליה משמעותית במחיר הקצאת המגרשים, שכן התשלום עבור המגרשים יהיה בגין מלוא קיבולת הבנייה המותרת, ללא ההנחות המיוחדות שנקבעו. גם כאן, האגודה תהיה זכאית לפיצוי כאמור בהחלטה 343. המינהל ימשיך לדרוש מהאגודות את אישורי מטה הסדר הקיבוצים או מנכ"ל המנהלה להסדרים, על פי המקרה, והסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית (כשחוזה המשבצת משולש).

נקבע כי פינוי השטח ופיתוחו יהיו באחריות האגודה, בפיקוח המועצה האזורית. האגודה אשר תישא במלוא הסיכון שבהוצאות הפיתוח לא תהא רשאית לגבות תשלום מהמומלצים לחכירת המגרשים, למעט תשלום הוצאות פיתוח שיאושר.