בשיחתנו האחרונה, לפני כשלושה שבועות, רומן קונצמן ואני דנו בתוכניות המשותפות שלנו להופעות קרובות. שוחחנו גם על הדרכים לגיוס מממן לדיסק החדש שלו, שלצורך הפקתו כבר הקלטנו קטעים אחדים, רובם עדיין ללא שם.
ביום רביעי, לפני קצת יותר משבועיים, הגיעה אליי הידיעה כי רומן קונצמן, מוסיקאי נפלא ואדם ייחודי, אינו עמנו עוד. הוא הלך לעולמו באורח מסתורי, לאחר שנמצא בביתו ללא רוחחיים.
רומן נולד בלנינגרד ב-1941. אביו נפטר כשהיה בן חמש, ואמו, שהתפרנסה בדוחק, גידלה אותו, וגם דאגה, כבר בהיותו בן 7, לחינוכו המוסיקלי. הכלי הראשון שלמד לנגן בו היה כינור, שנמחץ ונשבר יום אחד כשעלה לאוטובוס גדוש נוסעים. יותר לא ניגן רומן בכינור.
כשהיה בן 15 הוא החל לנגן בסקסופון שקיבל ממוסד עירוני שהשאיל כלי-נגינה למעוטי-יכולת. תוך כדי לימודיו באקדמיה למוסיקה, החל לנגן ג'אז באופן מחתרתי-למחצה, וקנה לו שם כאחד הבולטים שבמוסיקאי הג'אז שפעלו באותם ימים בברית-המועצות. תחת השלטון הסובייטי, שלא ממש עודד מוסיקאים לנגן ג'אז, ודאי שלא כעיסוק מקצועי - בחר קונצמן לנגן מוסיקה שנחשבה פופולרית בעולם החופשי. אז, בשנות ה-60, האזינו למוסיקה הזו בסתר, בלילות, בתוכניות של תחנות-הרדיו המערביות "קול אמריקה", "ליברטי" ואחרות, ששידרו גם בשפה הרוסית.
עוד לפני שעלה ארצה, מפגש שהיה לקונצמן ב-1968 עם הסקסופוניסט האמריקני צ'ארלס לויד, שהופיע בפסטיבל טאלין (אסטוניה), השפיע עליו מאוד כמוסיקאי, ובעיקר על נגינתו בחליל-צד ועל המקצב הרוקי-למחצה שאימץ לעצמו.
רומן, שהיה עוף מוזר במקום-הולדתו, נותר כזה גם במולדתו ההיסטורית, ישראל, שאליה הגיע אמו ב-1970. הוא החל לנגן בתזמורת שליוותה את יהורם גאון, ובהמשך ניגן, יחד עם המתופף אהר'לה קמינסקי, בלהקת ליווי שהחליפה את להקת הצ'רצ'ילים בהופעות עם אריק איינשטיין. מכאן צמח הגרעין המייסד, שהפך מאוחר יותר ללהקת הפלטינה הידועה.
את קונצמן שמעתי לראשונה בתוכנית ג'אז ב"קול אמריקה", בהקלטות שהוברחו למערב. כשהגעתי לישראל, בסוף 1971, נודע לי שהוא בארץ. הגעתי ממרכז הקליטה בנצרת לחולון, להאזין לנגינתו. הייתי חייב להיווכח שהוא אכן כאן. מיד ידעתי שאיתו אני רוצה לנגן.
למרות היותו אחד מאמני הג'אז המובילים בארץ - הן כיוצר, הן כמבצע והן כמחנך מוסיקלי בולט - הקפיד קונצמן לשמור על מידת הצניעות. הוא לא נהג להשתתף באירועים מסוקרים, ורק לעתים רחוקות ניתן היה לשמוע אותו בתוכניות החשובות של הטלוויזיה הישראלית. זכורות לטוב הופעותיו עם להקת "הפלטינה" שבהנהגתו, ובמיוחד הופעה בפסטיבל החשוב והיוקרתי ביותר, פסטיבל הג'אז בניו-פורט, שבו ייצגה להקת הפלטינה את ישראל, בנגנה יצירות מקוריות של קונצמן. באמצע שנות ה-90 הוא הופיע בפסטיבל "ליתורגיקה" בירושלים. ערוץ המוסיקה החשוב באירופה, Muzzic, רכש את הקלטת המופע, וכבר שידר אותו פעמים אחדות.
קונצמן, שהיה בעל חוש הומור חריף, פעל מתוך עקרונות אסתטיים ייחודיים ועמוקים, והתבסס בעיקר על חשיבה עצמאית. עקב העמדה היצירתית והאינדיבידואלית שלו, הוא לא העמיד ממשיכי-דרך, אם כי תלמידיו פועלים גם בישראל וגם בארצות-הברית, ואחדים מהם מצליחים ביותר.
חרף כישרונו העצום ונגינתו המופלאה, במשך שלושים שנות פעילותו לא זכה קונצמן להתייחסות שהיה ראוי לה. מותו הפתאומי יצר במוסיקת הג'אז בישראל חלל ענקי, שספק אם ניתן יהיה למלאו.
*נחום פרפרקוביץ', מרצה למוסיקה באקדמיה על-שם רובין בירושלים, היה חבר בהרכב "הפלטינה", יחד עם רומן קונצמן ואהרל'ה קמינסקי נחום פרפרקוביץ'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
