נקודת השפל של פרוש

הפרק המרכזי בדו"ח השנתי של מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, שפורסם היום (ג'), עוסק במינויים פוליטיים ובלתי תקינים. העובדה שבון-פורת נאלצת להקדיש לתופעה זו 48 עמודים בדו"ח האחרון שלה, מלמדת שמאבקה - בו החלה בדו"ח הראשון שלה - לא נשא את הפירות המקווים. על התופעה בכללותה היא אומרת:

"ממצאי הביקורת מראים, שעובדי ציבור מתנים לעיתים משיקולים זרים, פוליטיים או אחרים, ולא על סמך ההתאמה לתפקיד. השיקול שצריך להיות נר לרגלי הממנים הוא איזה מועמד הוא המתאים ביותר לתפקיד, ואילו השקפתו הפוליטית אסור שתשפיע על המינוי, לשבט או לחסד. די אם אחד השיקולים ביסוד המינוי הוא השקפתו הפוליטית של המועמד, כדי לפוסלו". זהו ניסוח קיצוני יותר מאשר בעבר; עד כה נהגה בן-פורת לומר, כי כשם שאין לבחור מישהו רק משום שהוא חבר במפלגתו של הממנה, אך אין לפוסלו רק בשל סיבה זו.

את מצעד המינויים הפוליטיים והפגומים מוביל, בהפרש ניכר, סגן שר הבינוי והשיכון, מאיר פרוש. מבין 25 המקרים בהם מטפלת בן-פורת השנה, שמונה היה באחריותו של פרוש. הראשון הוא ראש המינהל לבנייה כפרית, שמעון אינשטיין, שהיה עוזרו של פרוש בטרם מונה לתפקיד זה. אינשטיין מונה תחילה, באוגוסט 1996, לממלא מקום ראש המינהל, למרות שלא היו לו הכישורים הדרושים. כדי לפתור בעיה זו, ביקש פרוש כעבור 11 חודשים מן הממשלה לקבוע, כי את תפקיד ראש המינהל ניתן לאייש גם ללא מיכרז.

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הכין טיוטת חוות דעת, אשר לאחר התפתלויות רבות איפשרה את המינוי. בדיון אצל בנימין נתניהו, בהשתתפות פרוש ונציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, אכן התקבלה עמדתו של פרוש, וכך גם החליטה הממשלה בספטמבר שעבר. על אירועים אלו אומרת בן-פורת, כי נראה שכל המעורבים - ובראשם משרד השיכון - התעלמו כנראה מממצאי מבקר המדינה ומהוראות הנציבות. בן-פורת קובעת, כי על הממשלה לשוב ולדון בשאלה, האם יש לפתור את ראש המינהל לבנייה כפרית מבחירה במיכרז.

מינוי בולט שני של פרוש, היה בחירתו של ראובן צדוק למנכ"ל האגודה לתרבות הדיור. ההליכים למינויו החלו עוד בטרם התפטר המנכ"ל הקודם, וצדוק נבחר בידי ועד מנהל שמנה שישה חברים בלבד - לעומת מינימום של 11 הקבוע בתקנון האגודה. לאור זאת קובעת בן-פורת, כי המינוי הוא חסר תוקף. יתרה מזו: "גם לעיצומו של עניין היו הדיון וההחלטה פסולים", משום שברור שמחברי הוועד ניטל לחלוטין שיקול הדעת, שכן צדוק נכפה עליהם בידי פרוש.

בן-פורת מעלה כאן נקודה עקרונית, כאשר היא מותחת ביקורת על ועדת בן-דרור. "לנוכח האקדמיזציה של השירות הציבורי בשנים האחרונות, לא ברורה עמדתה של הוועדה לבדיקת מינויים, המפחיתה את דרישות ההשכלה דווקא במינויים למשרות בכירות. אין בעובדה, כי הוועדה נוהגת בדרך זו לגבי כל המועמדים, כדי להפוך את ההגדרה לסבירה". בכך מתייחסת בן-פורת לעמדתו של בן-דרור, לפיה ניתן לקבל גם השכלה של 400 שעות במוסד על-תיכוני כ"השכלה גבוהה".

מינוי נוסף באגודה לתרבות הדיור, היה של איש אגודת ישראל לחבר ועד. מאחר שהמדובר במפלגתו של פרוש, נזקקה ועדת בן-דרור למצוא אצלו "כישורים מיוחדים" כדי לאשר את המינוי - והללו נמצאו: "הוועדה הצביעה על הצורך בהתייחסות האגודה למיגזר החרדי ולהעלאת רמת הדיור במיגזר זה. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה, כי יש למועמד כשירות מיוחדת". בן-פורת קובעת: החלטתו של בן-דרור אינה סבירה, וניתן היה למצוא מועמד חרדי נטול זיקה פוליטית.

סערה ממושכת במרכזה עמד פרוש, היתה הדחתו של מנכ"ל עמידר, דוד חרמש. בן-פורת מתארת באריכות את אשר התרחש, וכיצד פעלו נגד חרמש שלושה דירקטורים שמונו בימי פרוש - סגן ראש עיריית קרית ים, מוריס איבגי; הדמ"צית אורנה סבן-ארואטי; ונציג משרד השיכון בדירקטוריון, משה רובינשטיין. "הפעולות שננקטו להפסקת כהונתו של מנכ"ל עמידר ומינויו של אחר תחתיו, ספק אם הן עולות בקנה אחד עם חוק החברות הממשלתיות ועם סדרי מינהל ציבורי תקין", קובעת בן-פורת בחריפות.

היא מסבירה, כי החוק קובע שדירקטוריון חברה ממשלתית בוחר מנכ"ל, והדרג הפוליטי מאשר את הבחירה; בפרשת חרמש "התהפכו לכאורה היוצרות: הדרג הפוליטי החליט מראש על זהות המתמנה. לא לכך התכוון המחוקק, כאשר יצר הפרדה ראויה בין הדירקטוריון לבין הדרג הפוליטי". אם היו לפרוש טענות נגד חרמש, היה עליו לפנות לשר השיכון (בנימין נתניהו), כדי להביא באמצעותו את העניין לדירקטוריון - שהוא המוסמך לפטר את המנכ"ל; הדבר לא נעשה. "החלפתו של המנכ"ל, שתפקודו היה סביר ככל הנראה, היתה מעשה לא ראוי שאינו משרת את טובת עמידר ואינו תואם כללי מינהל ציבורי תקין.

"לנוכח הפעולות והעמדות שנקטו גורמים בכירים במשרד הבינוי והשיכון ובעמידר, עולה חשש כבד שהן תוכננו מראש כדי להביא להחלפתו של המנכ"ל והונעו משיקולים לא ענייניים. מעשה כזה מסמן נקודת שפל נוספת בתופעה השלילית של מינויים פוליטיים במשרדי הממשלה ובחברות הממשלתיות. מנכ"ל עמידר התפטר ובמקומו בחר הדירקטוריון במועמד יחיד שיועד מלכתחילה להחליפו (שרגא רוזנברג, שבינתיים נפסל בידי בן-דרור - א.ל). יש לראות מעשה זה בחומרה".

ושוב מעלה בן-פורת נושא עקרוני: הצורך לעגן את הכללים להחלפת מנכ"לים של חברות ממשלתיות. היא מציעה לקבוע שני שלבים: התרעה על תפקוד לקוי ומתן הזדמנות לשיפור; בהעדר שיפור סביר - הצעה לדון בדירקטוריון בהחלפת המנכ"ל, תוך מתן זכות תגובה ודיון מעמיק בנושא. כן ממליצה בן-פורת לקבוע האם ובאיזו צורה יוכל השר הממונה להביע אי שביעות רצון מנושאי תפקידים בחברות שתחת פיקוחו והאם וכיצד הוא יכול לפנות מראש לוועדת בן-דרור בבקשה לבדוק את כשירות מועמדו לתפקיד המנכ"ל.

בהמשך הדו"ח עוסקת בן-פורת בנסיונו של פרוש להדיח את מנהלת מחוז ירושלים במשרד השיכון, רינה זמיר (רעייתו של השופט יצחק זמיר), ובסוגיה של הארכת חוזה "מאליו" בשירות המדינה. בחוזה של זמיר נקבע, כי בתום ארבע שנים הוא יוארך מאליו לתקופה דומה, אלא אם כן יודיע אחד הצדדים שלושה חודשים מראש, שאין בכוונתו לעשות זאת. ביולי 1997 - שמונה חודשים לאחר תום החוזה של זמיר - הודיע משרד השיכון להולנדר, שאינו ממליץ להאריך את החוזה שלה, שכן אין היא נוהגת בפונים אליה בסבר פנים יפות. זמיר ערערה על ההחלטה בפני ועדת שירות המדינה, אשר הורתה לחדש את החוזה.

בן-פורת אינה עוסקת בשאלה מדוע ביקש פרוש להדיח את זמיר, אלא רק בצד המינהלי של הנושא. לדבריה, היה צורך להודיע לזמיר על חוסר שביעות הרצון ממנה, ולאפשר לה לשפר את התנהגותה. מכל מקום, היה צורך להודיע לה לפחות שלושה חודשים מראש על הכוונות בנוגע אליה - ומשלא נעשה כך, "לא מילא המשרד את חובת ההגינות המוטלת על הרשות והתנהגותו לא היתה סבירה".

ביקורת חריפה נמתחת על שני מינויים בכירים של פרוש בחברת פרזות הירושלמית-ממשלתית. בשנה שעברה כבר קבעה בן-פורת, כי מינויו של מוריס דהאן לסמנכ"ל החברה היה פגום, ואילו מבקר עיריית ירושלים המליץ להדיח את דהאן. השנה גילתה בן-פורת, כי דהאן ממשיך בתפקידו - כדי להמשיך ולטפל בפרוייקט "בנה דירתך", אשר ניתן לפרזות בידי פרוש כ"תמורה" לבחירתו של דהאן. לבן-פורת לא נותר אלא לצטט את דבריה שלה בדו"ח הקודם: "המקרים החמורים דלעיל אינם מתיישבים עם מינהל תקין, השואף לטוהר המידות בשירות הציבורי". היא אומרת, שיש להתייחס למקרה זה "בחומרה יתרה".

אריאל רוזנר מונה למשנה למנכ"ל פרזות, לאחר שקודמו התפטר בציינו: "הבנתי שאני צריך לשלם את המחיר של שינוי השלטון... אני מוניתי כאיש פוליטי נטו בחברה, והבנתי שאני צריך לפרוש". רשות החברות הממשלתיות קבעה, כי תפקידו של רוזנר מיותר, אך יו"ר החברה העיר: "מינויים אלה תמיד מביאים תועלת לחברה, מאחר ולאנשים שמאיישים את התפקיד יש קשרים וזה מקדם את ענייני החברה ומטרותיה". דירקטורים אחרים העירו בצורה בוטה, שהמדובר במינוי פוליטי שנכפה על החברה ("יש אקדח לרקה"), אך מינויו של רוזנר אושר - בלא בדיקת כשירותו ובלא הצבת מועמדים אחרים.

בן-פורת מעירה, כי רוזנר היה דירקטור בחברה עד היום שקדם להחלטה על מינויו למשנה למנכ"ל. היא מזכירה, שבדו"ח בנושא דהאן כבר העירה, שיש פגם בכך שדירקטור מועמד לכהונת ניהול בכירה באותה חברה. וכך, לא רק שמינויו של רוזנר "נבע משיקולים פסולים ולא ענייניים", אלא שהוא גם "מצביע על התעלמות בוטה מממצאי הביקורת".

מינוי נוסף של פרוש שנדון כבר בדו"ח הקודם, היה הייעוץ בהתנדבות שנתן לו נחמן פרובוביץ, איש חסידות ויז'ניץ, בנושא שיקום שכונות. בן-פורת העלתה אשתקד חשש לניגוד עניינים בין אחריותו של פרובוביץ לשיקום שכונות בבני ברק, לבין תפקידו במשרד השיכון. השנה מגלה בן-פורת, כי במארס 1997 שלחו שני אישי ציבור מחסידי ויז'ניץ מכתב אל פרוש, בעקבות פגישה בין השלושה, ובו ציינו שפרובוביץ "ייצג את האינטרסים של ויז'ניץ במשרד השיכון, ודלתו תהיה פתוחה לצורכי המוסדות ואנשי ויז'ניץ בכל אתר ואתר, ובפרט נושא הדיור ודיור להשכרה".

פרוש השיב לבן-פורת באומרו, שלא כל סיכום הוא בעל אופי מעשי. זה נכון עקרונית, מציינת בן-פורת, אך במקרה זה - קיים פתק ששלח פרוש לפרובוביץ, בצמוד למכתבם של אותם אישי ויז'ניץ, בו נאמר: "אני רוצה לעזור, תגיד לי מה אתה מבקש שאעשה ואפעל, תדבר אתי על כך ותחזיר לי המכתב". פרוש אמר, כי לפתק זה אין כל משמעות: "אני נוהג לכתוב בדרך זו, כך אכתוב גם בעתיד, כך אני בנוי לעזור ולסייע, למדתי זאת בבית אבי ובבית סבי. כמובן, שכל העזרה והסיוע נעשים בהתאם לכללים המחייבים ובהתאם לכל דין".

בן-פורת לא השתכנעה: "הסבר זה אינו מתיישב עם תשובתו הקודמת של סגן השר. יתרה מזו: התשובה מעידה על אי-הבנה באשר לחומרתו של הליקוי בנושא זה", שכן הממצאים מצביעים על ניגוד עניינים בין תפקידיו הממלכתיים של פרובוביץ לבין ייצוג האינטרסים של חסידי ויז'ניץ במשרד השיכון.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, אביגדור ליברמן, היה מעורב ישירות בהארכה בלתי תקינה של העסקת עובד באגף מס הכנסה. המדובר בממונה על הגבייה במשרד פקיד שומה רחובות, שהיה אמור לפרוש מטעמי גיל באוקטובר 1996. ואולם, בסוף החודש פנתה מזכירתו של ליברמן אל אחד מסגני הנציב, בבקשה בשמו של ליברמן להאריך את כהונתו של הממונה בשנתיים.

למעשה, פקיד שומה רחובות ביקש מהנציב, דורון לוי, להאריך את הכהונה בשנה, ואילו המשנה לנציב, חיים דוקלר, ביקש להאריכה בשלושה חודשים בלבד לצורכי חפיפה. הנציבות דחתה תחילה את הבקשה, אך בדצמבר 1996 היא אושרה - עד לסוף ינואר 1997. אלא, שאותו עובד המשיך לעבוד גם לאחר מכן, ובאפריל 1997 אף פנה דוקלר שוב לנציבות, בבקשה להאריך את הכהונה עד אפריל - שוב לצורכי חפיפה. הנציב, שמואל הולנדר, לא מיהר להשיב, ובינתיים עבד הממונה ללא חוזה. רק במאי 1997, אושרה בדיעבד העסקתו עד סוף אפריל. בן-פורת מסכמת: "טיפולם של כל המעורבים בנושא בנציבות מס הכנסה ובנציבות שירות המדינה היה טיפול חריג, וספק אם הוא עלה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין".

מינויים פגומים רבים היו בהעסקת יועצים בלשכותיהם של שרים, ובראשם - במשרד ראש הממשלה. בן-פורת מתארת את העסקתו של יועץ בהתנדבות במשרד רה"מ; לא ברור האם הוא היה יועץ של אביגדור ליברמן או של בנימין נתניהו. מכל מקום, כתב המינוי הוצא לפני שבכלל החלו ההליכים לאישור העסקתו של היועץ. אישור הקב"ט התבקש לאחר חודש, אישור היועץ המשפטי ניתן רק לאחר ארבעה חודשים, ואישור נציבות שירות המדינה כלל לא ניתן - שכן משרד רה"מ לא טרח לבקש אותו.

ההיבט החמור ביותר של כל הפרשיה היה, שקב"ט משרד רה"מ המליץ בעל-פה שלא להעסיק את היועץ, ולמרות זאת הועסק האיש. רק בעקבות הביקורת הופסקה העסקתו. "יש לראות בחומרה את העובדה, שהמשרד מינה יועץ בלשכת רה"מ, בלא שהקפיד לבדוק את הרקע שלו, הבטחוני והציבורי. עוד יש לראות בחומרה את העובדה, שאדם שלא עמד בבדיקות הבטחוניות, קיבל תעודות כניסה למוסדות שהכניסה אליהם מוגבלת מסיבות של ביטחון".

צחי הנגבי הוכיח, שיש לו יועצים מוכשרים; עובדה: חמישה מבין שבעת היועצים התאימו לו גם כאשר היה שר הבריאות, וגם כאשר התמנה לשר המשפטים. שלושה מיועציו של הנגבי אינם בעלי השכלה אקדמית, למרות שנדרשת השכלה כזו על פי תקנות נציבות שירות המדינה. הנציבות מצידה חתמה על החוזים עם כל היועצים, מבלי לבדוק את מידת הרלוונטיות של העסקתם לתפקודו של המשרד, ומבלי לבדוק את עמידתם בדרישות הניסיון וההשכלה.

כאשר נכנס יהושע מצא לתפקיד שר הבריאות, הוא מינה לא פחות מתשעה יועצים. אחד מהם היה עוזרו הפרלמנטרי לשעבר, שקיבל את תפקיד סגן מנהל כוח האדם במשרד - משרה החייבת במיכרז. לאיש אין כל ניסיון בניהול כוח אדם - עובדה שלא הפריעה לסמנכ"ל המשרד לטעון, כי לעובד זה יש נתונים מתאימים למילוי התפקיד. בתגובה, הבטיח משרד הבריאות לפרסם מיכרז לאותה משרה.

מינוי פוליטי נוסף: חבר מרכז המפד"ל מונה למזכיר מועצת רשות הנמלים; משרד התחבורה נמצא כיום בידי המפד"ל. האיש העביר לרשות הוכחות על השכלתו רק בעקבות הביקורת, ורק אז גם הודיע על השעיית חברותו במוסדות המפלגה. לאור העובדה שאין לו ניסיון במיגזר הציבורי, מגיעה בן-פורת למסקנה, שביסוד מינויו עמדו לכאורה שיקולים פוליטיים.

מינויים פגומים אינם בהכרח מינויים פוליטיים, ובן-פורת חשפה מינויים תמוהים אחרים. המשנה למנכ"ל הביטוח הלאומי, שולי יחימזון, עמדה מאחורי מינוי פגום של מנהל מדור גבייה ונאמן ביטחון בסניף אשקלון של המוסד. האיש מונה למרות העדר כישורים, למרות ביקורות שליליות מצד הממונים עליו ולמרות שלא עמד בדרישות המוסד לגבי התפקיד. הוא המשיך בתפקידו גם לאחר שנפתחה נגדו חקירה משטרתית, בחשד להעברת מידע חסוי ממחשב מע"מ לגופים מסחריים תמורת תשלום. על פעולותיה של יחימזון אומרת בן-פורת, כי הן מעוררות "חשש של ממש ששיקולים זרים עמדו ביסוד כל אלה".

לתפקיד המנהל בפועל של אגף הלוגיסטיקה בביטוח הלאומי - המצריך השכלה אקדמית בהנדסה וניסיון רב - מונה בוגר בית ספר לחשמל, שעיקר נסיונו הוא בחשמל, שיפוצים ונהיגה. הוא קיבל דרגה בכירה ללא מיכרז, ודרגת קבע - תוך פחות ממחצית זמן המינימום הדרוש. המוסד עצמו לא היה בטוח בכישוריו של האיש, ולכן הגביל את תחומי פעילותו. לסיכום אומרת בן-פורת: "הממצאים מעלים חשד, שבמינוי עורבו שיקולים בלתי ענייניים".

המועצה למניעת תאונות מינתה שישה עובדים בצורה בלתי תקינה, מאז מונה המנכ"ל החדש, בומה ברחד, שהיה קודם לכן סגן ראש עיריית קרית מוצקין מטעם המפד"ל. עובד אחד מונה לתפקיד חדש של רכז שיווק באיזור הצפון, ללא בדיקת נחיצות התפקיד ובחינת מועמדים אחרים. עובד שני מונה לחשב - למרות שלמועצה כבר היה חשב, והשניים עבדו במקביל במשך תשעה חודשים. עובד שלישי קיבל משרה חדשה של עוזר מנכ"ל לגיוס משאבים, עם תנאי שכר חריגים. עובד רביעי קיבל תפקיד חדש אחר - רכז משאבים בצפון; הוא היה דובר עיריית קרית מוצקין כאשר כיהן בה ברחד. עובד חמישי היה ממונה ארצי לחינוך לזהירות בדרכים במיגזר החרדי - עוד משרה תפורה; הוא טען לתארים מישיבה ואוניברסיטה בחו"ל, אך הללו אינם מוכרים בישראל. עובדת שישית היתה מנהלת המועצה באיזור הצפון, לאחר שקודם לכן היתה מזכירתו של ברחד בקרית מוצקין. בכל המקרים, לא היו למועצה מסמכים על נסיונם והשכלתם של העובדים, ולגבי כולם קובעת בן-פורת, שמינוייהם נעשו בניגוד לכללי מינהל תקין.

בסיכום הפרק על המינויים הפוליטיים, אומרת בן-פורת, כי היה זה אחד הנושאים המרכזיים בהם עסקה ב-10 שנות כהונתה. לביקורת היו אמנם תוצאות בלתי מבוטלות, אך "יש להמשיך במאבק נגד התופעה שקשה, ואולי אף בלתי אפשרי, לעוקרה כליל מן השורש. אינטרסים מפתים אם יועץ רע וגורם לחיפוש דרכים שונות, ולעיתים משונות, כדי להעסיק מקורבים מבחינה פוליטית או אחרת חרף הביקורת הנמשכת.

"הסכנה הגדולה הטמונה במינויים פסולים היא שהנבחר יפעל לא, כחובתו, כנאמן הציבור או 'למען העניין', אלא 'למען המעוניין' שרצה ביקרו ומינה אותו לתפקיד. על כל העוסקים במלאכה לראות בבנייתו ובשימורו של שירות ציבורי מקצועי וחסר פניות פוליטיות אתגר מתמשך - כי בנפשנו היא". * *« איתמר לוין « נקודת השפל של פרוש * *« במרכז הדו"ח השנתי האחרון של מבקרת המדינה, מרים בן-פורת - המינויים הפוליטיים והעדפת המגזר החרדי במשרד השיכון. הרחבה: 60 הסעיפים החשובים בדו"ח המבקר