די במסירת כתובת כדי להוות גורם יעיל

מעשה שהיה כך היה. מר חדד התחייב כלפי התובעת, כי ישלם לה דמי תיווך במידה וירכוש את המגרש ברשפון אשר הציעה לו. כמו כן התחייב, כי במידה וימסור את המידע אודות המגרש לאחר, יחויב בתשלום מלוא דמי התיווך כאילו רכש את הנכס בעצמו.

המגרש נמכר לאחר כחודשיים, לצד ג', מר פלד, אשר עובדתית נקבע ע"י ביהמ"ש, כי קיבל את המידע אודות מכר המגרש מהנתבע מר חדד.

וכך קובע ביהמ"ש: "הואיל והתובעת היא זו שמסרה את כתובת הנכס לידיו של מר חדד.. יש לראותה כמי שהיתה הגורם היעיל בהתקשרות עיסקת הרכישה. במקרה דנן, אמנם התובעת לא עשתה הרבה מעבר למסירת הכתובת לידי מר חדד.. אך בנסיבות העניין, די בכך כדי להקנות לתובעת זכאות לדמי תיווך".

כמעט בכל פס"ד בדיני תיווך נדרש ביהמ"ש להכריע בשאלת קיום "הגורם היעיל", מאז שסעיף 14 לחוק המתווכים, התשנ"ו-1996, קבע את נחיצותו של אלמנט זה. בפסק דינה שולה השופטת גרוסמן ממעמקי הפסיקה את פס"ד פטל נ' מרגלית הידוע (ע"א 461/76), פ"ד לא (2) 412), ותוך הסתמכות עליו, על אף שהמדובר הוא בפס"ד שקדם לחוק המתווכים, מרחיבה את מושג "הגורם היעיל" וקובעת:

"כל מקרה ונסיבותיו. יש מקרים ובהם אפילו פעילות מינימלית כגון מסירת כתובת מזכה את המתווך בדמי תיווך, במיוחד במקרים בהם הצדדים אינם דורשים מן המתווך פעילות נוספת מעבר למסירת הכתובת, כפי שהיה בענייננו".

אין ספק, כי אומץ לב משפטי נדרש מביהמ"ש בפסיקה זו, שעה שאפילו לא נחתמה עיסקה עם אותו אדם, מר חדד, שחויב בתשלום דמי התיווך.

קלה יותר היתה יכולה להיות מלאכת ביהמ"ש בעניין זה, לו היה מסתמך על כלל היסוד הדורש תום לב בקיום כל הסכם ולפיכך אף בקיום הסכם תיווך, כפי שנקבע בפסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 26.11.01, בעניין יצחקוב נ' אביב (ע.א 7247/97): "קיום הסכם התיווך נתון ככל הסכם לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום הלב, צד המסכל את מאמציו של המתווך ע"י ניצול המידע שנתקבל ממנו לצורך פניה ישירה לצד האחר לעיסקה, תוך עקיפת המתווך, מפר את חובת תום הלב". מכוח פסיקה זו של ביהמ"ש העליון, ניתן לחייב צד לשלם את דמי התיווך - ולאו דווקא דרך סעיף 14 המחייב את קיום המושג "גורם יעיל".

הכותבת מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה ותיווך.