שביל הבריחה של אדאטו

בריחת שני מחבלי החמאס מכלא אשקלון, בסוף השבוע שעבר, שיחקה היישר לידיו של השר לביטחון-הפנים עוזי לנדאו. כבר חודשים שהוא מחפש תירוץ להיפטר מנציבת השב"ס, רב-גונדר אורית אדאטו. לפני חצי שנה כמעט הצליח לנדאו להגשים את רצונו. העציר הביטחוני המסוכן מוחמד אבו-ג'מוסי נמלט מאוטובוס האסירים המאובטח של השב"ס, והסתובב חופשי במשך שלושה ימים עד שנלכד. בריחתו של אבו-ג'מוסי היתוספה לשורה של טענות בדבר יכולות הניהול של אדאטו, שהצטברו על שולחנו של לנדאו. זה כבר זימן את אדאטו לפגישה אישית, שבה תכנן לפטר אותה. אלא שברגע האחרון נמלך בדעתו, בעיקר בהיעדר סיבה טובה ובשל חששו מביקורת ציבורית.

תחילתו של הרומן בין אדאטו לבין שירות בתי-הסוהר היתה בגחמה פוליטית של שלמה בן-עמי, השר הקודם לביטחון-הפנים. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד נדרש בן-עמי למנות נציב חדש לשב"ס במקום הנציב הפורש עמוס עזאני. היתה זו לבן-עמי הזדמנות חד-פעמית להגשים את חזונו לשינוי פניו של הארגון המסואב ורדוף מאבקי-הכוחות המכוערים. הוא יכול היה להמשיך את המסורת שהשתרשה מאז הקמת הארגון, ולמנות לתפקיד את אחד מניצבי המשטרה. לחלופין, היתה לו ההזדמנות להיות הראשון להפוך את שב"ס לגוף מקצועי-שיקומי, במינוי, למשל, של עובד-סוציאלי בכיר לעמוד בראשו.

אלא שבן-עמי רצה אישה לתפקיד, ובכל מחיר. מקורביו באותה התקופה מספרים כי בן-עמי חיזר כמעט אחר כל נושאות התפקידים הבכירים במגזר הציבורי ובאקדמיה. הכישורים האישיים והניסיון בניהול ושיקום אסירים נדחקו הצדה לטובת הקופון היחצ"ני והתדמיתי שקיווה לגזור. היחידה שהשיבה בחיוב להצעה היתה קצינת ח"ן דאז, תת-אלוף אורית אדאטו. היא הוקפצה בשתי דרגות (לדרגת רב-גונדר), והוצנחה לארגון למרות מחאותיה הנמרצות של הקצונה הבכירה בו.

כיום, לאחר שנתיים וחצי בתפקיד, מתקשה אדאטו להתפאר ולו בהישג משמעותי אחד שהניבה הקדנציה שלה. במבחן המעשה קשה לבוא בטענות למוסר העבודה של אדאטו ולרצונה הכן להצליח בתפקידה, על-אף הרגליים שניסו בכירי הארגון לשים לה לאורך כל הדרך. במבחן התוצאה נראה כי אדאטו לא הצליחה במרבית הפרויקטים שקידמה. היא ניסתה להכניס לשב"ס שיטות עבודה וביקורת שהביאה עמה מצה"ל, ניסיון שלא עלה יפה, בלשון המעטה. היא לא השכילה לזהות את המחנאות הניצית בצמרת הארגון, ובחרה לקרב אליה את האנשים הלא-נכונים. אלה הפכו אומנם לתומכיה הנאמנים (נאמנות שנשחקה עם הזמן), אבל הצטיירו כאנשים חלשים שבפועל עיקרו את פיקוד השב"ס מהיכולת לקבל החלטות מהותיות, שיקדמו את הארגון אל-עבר שנות ה-2000.

הדוגמה העדכנית והמובהקת ביותר לחולשתו הארגונית של שב"ס, בתקופתה של אדאטו, היא מבצע גירוש העובדים הזרים שהכריזה הממשלה לפני חודשים אחדים. בכירי האוצר שיזמו את המבצע הסכימו להקצות לו משאבים בלתי מוגבלים. המשטרה הרימה את הכפפה: גייסה 400 שוטרים חדשים, רכשה עשרות כלי-רכב, הקימה מפקדות, והחלה לחשוף בסיטונות פרשיות מרמה חמורות של סחר בעבדים ובאשרות שהייה בישראל. על שב"ס הוטלה המשימה להקים את בתי-המשמורת לרבבות העובדים הזרים שתעצור המשטרה, תנאי הכרחי להצלחתו של המבצע - גירוש 50 אלף עובדים בתוך שנה. המכרז הראשון שפרסם שב"ס נכשל. הצלחתו של מכרז שני, שמתפרסם בימים אלה באיחור של שלושה חודשים, מוטלת גם היא בספק.

ועם זאת נראה שחולשתה הגדולה של אדאטו היא ביחסי-אנוש בעייתיים, שסגרו לה דלתות הן בתקשורת והן במשרד לביטחון-הפנים ובאוצר. בסלידתם מהמנטליות הצבאית שלה, הפך שב"ס בפיקודה של אדאטו ללארלבנטי, למשל בהקצאת תקציבים חדשים. כיום מתנים בכירי האוצר והמשרד לביטחון-פנים את הזרמת התקציבים לארגון בהפרטה ובהקמת בתי-סוהר פרטיים, עובדה המסגירה בין השאר את דעתם עליה.

בקדנציה של אדאטו ברחו עד כה חמישה אסירים בארבע הזדמנויות שונות. עשרות נוספים לא חזרו מחופשות. הבריחה ה"יוקרתית" ביותר, שגם מרעידה בימים אלה את כיסאה של אדאטו, היא זו של האסירים הביטחוניים מכלא אשקלון. ועם זאת נראה שכל המחדלים האבטחתיים גם-יחד לא יביאו להדחתה המיידית מהתפקיד. ראשית, משום שאסירים, מאז ומתמיד, ניצלו פרצות אבטחה כדי לברוח מהכלא. קודמיה בתפקיד, לרבות יו"ר ועדת החקירה שמינה השר לנדאו לחקור את המחדל, רב-גונדר בדימוס לוי שאול, לא שילמו בראשיהם על בריחות אסירים. אדאטו אינה שונה מהם בהקשר זה.

אך יותר מכול נראה כי הבחירות הקרובות הן גלגל-ההצלה של נציבת שב"ס מאיבוד מקום-העבודה. האיסור, שהטיל היועץ המשפטי לממשלה על שינויים פרסונליים במגזר הציבורי עד לאחר הבחירות, עשוי לקנות לאדאטו שקט תעשייתי לעוד כמה חודשים. עוזי לנדאו מקווה להמשיך בתפקיד השר לביטחון-הפנים גם לאחר הבחירות. לפיכך, ניתן לשער מה תהיה משימתו הראשונה בקדנציה השנייה.