ברשימה זו נדון, על קצה המזלג, בשאלת אופן ההשקעה בנכסי נדל"ן בחו"ל לאור הרפורמה
הקרבה, ובמספר פעולות לביצוע לפני תום השנה. יודגש כי הרשימה עוסקת אך ורק
במיסוי בישראל. בכל מקרה ומקרה, יש לבחון את השלכות המיסוי במדינת היעד, ואת
האפשרות לקבל זיכוי בישראל בגין מיסים ששולמו בחו"ל.
המצב עד הרפורמה
לפי הדין הקיים, הוטל מס בישראל על בסיס "טריטוריאלי" בעיקרו (כלומר, על הכנסות
אשר "הופקו", "נצמחו" או "נתקבלו" בישראל). מצב זה איפשר לתושבי ישראל לתכנן
את השקעותיהם בנדל"ן בחו"ל באופן אשר הביא, באופן חוקי למהדרין, למיסוי מועט
ביותר בישראל (אם בכלל), הן ביחס לדמי השכירות (במקרה של נדל"ן מניב) והן על
רווח ההון בעת מכירת הנכס. במקרים רבים, אף ניתן היה לממש את ההשקעה בלי לשלם
מס במדינה כלשהי.
ניתן להדגים את מזעור חבות המס בישראל על פי הוראות הדין הקיים, באמצעות מבני
החזקה טיפוסיים אשר יושמו על ידי ישראלים:
רכישת דירה בבריטניה - מבנה ההשקעה המועדף היה באמצעות חברה שהוקמה במיוחד
לצורך זה ב"מקלט מס" (כגון איי התעלה). באופן שוטף, מוסו דמי השכירות אשר הופקו
על ידי החברה בשיעור של 22%, על פי הוראות הדין האנגלי, אך ניתן היה למזער
את ההכנסה החייבת על ידי ניכוי הוצאות שונות, כגון הוצאות מימון ופחת. בעת
מכירת הנכס, נהנתה חברת ההחזקות מפטור ממס מכוח הוראות הדין האנגלי. לבסוף,
חילקה חברת ההחזקות את רווחיה כדיבידנד לידי המשקיע, לחשבון בנק מחוץ לישראל
- ללא חבות מס כלשהי בישראל.
השקעה בפרוייקט קבלני במזרח אירופה (פולין, הונגריה וכן הלאה) - מסלול השקעה
פופולרי במקרים שכאלה היה הקמת חברת החזקות הולנדית, אשר החזיקה את מלוא הון
המניות של חברה שהוקמה במדינה בה בוצעה ההשקעה, וחברה זו היא אשר השקיעה בפרוייקט.
עם סיום הפרוייקט, ניתן היה למכור את מניותיה של חברת ההשקעה, לעיתים ללא כל
חבות מס במדינת היעד (מכוח הוראות האמנה למניעת כפל מס בין אותה המדינה לבין
הולנד) או בהולנד (מכוח משטר "פטור ההשתתפות" ההולנדי). לבסוף, היתה החברה
ההולנדית מחלקת את הרווחים לידי בעלת המניות, החברה הישראלית, בעלות מס של
5% בלבד (מכוח הוראות האמנה למניעת כפל מס בין ישראל להולנד).
יוער כי תנאי הכרחי להצלחת מבני ההחזקה המתוארים לעיל, היה כי השליטה והניהול
של כל החברות הזרות המעורבות התקיימו מחוץ לישראל.
המצב לאחר הרפורמה
השינוי המשמעותי ביותר בהקשר זה ברפורמה, הינו המעבר למיסוי על בסיס פרסונלי,
שבעטיו ימוסו תושבי ישראל החל מ-1.1.2003 על הכנסותיהם מכל מקור שהוא, בין
בישראל ובין מחוץ לישראל. לצד שינוי זה, הופחתו שיעורי המס על רווחי הון ממכירת
נכסים, והוספו הוראות שונות המתחייבות מן המעבר לבסיס מיסוי פרסונלי (כגון
כללי החברה הנשלטת הזרה - חנ"ז). לאור ההוראות הרפורמה, צפוי שינוי משמעותי
בכל הקשור לאופן ההחזקה של השקעות נדל"ן על ידי תושבי ישראל.
בין היתר, יש לשקול את הנקודות הבאות בעת ביצוע השקעה בנדל"ן בחו"ל:
יחידים - לאחר כניסת הרפורמה לתוקף, תהיה עדיפות במקרים רבים להחזקה ישירה
של נכסי נדל"ן בחו"ל על ידי יחידים תושבי ישראל, במקום החזקה באמצעות חברות
החזקה ישראליות ו/או זרות. לכך ישנם כמה נימוקים.
נימוק אחד הוא יצירת מסלולים חלופיים למיסוי דמי שכירות המופקים על ידי יחיד
תושב ישראל מהשכרת נכס בחו"ל: תשלום מס בשיעור של 15%, אך ללא אפשרות לזיכוי
מס זר (אם שולם) או ניכוי הוצאות כלשהן (כגון הוצאות מימון), למעט פחת; או
תשלום מס בשיעור המס השולי של הנישום (עד 50%) תוך ניכוי ההוצאות הרלבנטיות
וקבלת זיכוי בגין מס זר (אם שולם). הנישום רשאי לבחור בין המסלולים מדי שנה.
נימוק אחר הוא הפחתת שיעור מס רווחי הון ל-25% (למעט חלק הרווח בגובה הפחת,
אשר ימוסה בשיעור המס שחל על ההכנסה ממנה נוכה הפחת - 15% או 50%, לפי העניין).
החזקת הנדל"ן באמצעות חברת החזקות זרה עלולה לחשוף את הנישום לתשלום מס בשיעורים
גבוהים יותר, בין היתר בשל הבעייתיות שבקבלת זיכוי בגין מס ששולם על ידי החברה
הזרה כנגד חבות המס של היחיד.
עוד נימוק הוא פשטות ועלויות נמוכות. ניתן לנטרל החסרונות היחסיים הטמונים
בהחזקה ישירה (היעדר הגבלת אחריות או סודיות) על ידי החזקת ההשקעה באמצעות
חברה ישראלית "שקופה", אשר הינה חברה לכל דבר אך שקופה לצורכי מס. חברה שקופה
עשויה להיות מתאימה, בנוסף, לצורך מזעור החשיפה לחבויות מס נוספות במדינה בה
מבוצעת ההשקעה, כגון מס עיזבון בארה"ב.
חברות - לגבי חברות ישראליות המתעתדות להשקיע בנדל"ן בחו"ל, נראה כי במידה
רבה סר חנה של הולנד כיעד להקמת חברת החזקות. יחד עם זאת, גם לאחר הרפורמה
עשוי להיות יתרון בביצוע השקעות באמצעות חברת החזקות זרה. על ידי הקמת חברת
החזקות זרה במדינה מתאימה (כגון בריטניה, דנמרק וספרד, תלוי ביעד ההשקעה) ניתן,
על יסוד שילוב בין הוראות האמנות המתאימות למניעת כפל מס לבין הוראות הדין
הפנימי באותן מדינות, להפחית את חבות המס הכוללת אשר תוטל בעת מימוש ההשקעה.
טיפים:
בהתחשב בפרק הזמן הקצר שנותר עד לכניסת הרפורמה לתוקף, ישנן פעולות אשר ניתן
עדיין לבצע במקרים
מסוימים. בין היתר, מוצע לשקול ביצוען של הפעולות הבאות בהתייחס למבני השקעה
קיימים:
* הקדימו את קבלתם של דמי השכירות כמה שניתן. דמי שכירות אשר יתקבלו מחוץ לישראל
לפני סוף השנה יהיו פטורים ממס בישראל, גם אם מדובר בשכר דירה המשולם מראש.
*במידה שנצברו רווחים בידיהן של חברות החזקה זרות, יש לשקול הכרזת דיבידנד
בגבולות המותר על פי דיני החברות. קבלת הדיבידנד מחוץ לישראל לפני תום השנה,
עשויה למנוע הטלת מס בישראל בגין אותו הדיבידנד. יש לקחת בחשבון כי במקרים
מסויימים ינוכה מס במקור בעת חלוקת הדיבידנד (כגון במקרה של חלוקת דיבידנד
על ידי חברה הולנדית).
* בהתאם להודעת נציבות מס הכנסה, ניתן, במקרים מתאימים, "לקפל" את מבנה ההחזקות
הבינלאומי, תוך הגעה להסדר עם רשויות מס הכנסה בדבר חבות מס מופחתת אשר תוטל
בישראל.
פיטורי העובדים וקיצוצי השכר עליהם הכריז אתמול מנכ"ל בנק הפועלים, אלי יונס,
באים כהמשך לתהליך הצמצום שהוא מוביל מאז נכנס לתפקיד. אבל התיקון רק מתחיל.
הגיע הזמן שהבנקאות הישראלית תתחיל לשלם עבור האי-יעילות הכרונית והחגיגה המוגזמת
של בכיריה סטלה קורין-ליבר
כשתסתיים סידרת הטפיחות ההדדיות על השכם - אלי יונס יוכתר כוכב עליון, גליה
מאור תראה בו מוביל דרך ואריה מינטקביץ יגיד אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו
אזובי הקיר - תישאר המערכת הבנקאית עם הבעיה האמיתית והגדולה שלה: החובות הבעייתיים.
ברוב עם ובמילות פרידה כואבות, דיווח אתמול מנכ"ל בנק הפועלים יונס על פיטורי
10% מעובדיו, 900 עובדות ועובדים. עלות תוכנית הפרישה מוערכת בכ-580 מיליון
שקל. זו עלות ההפרשה של תיק אחד או שניים מהאשראי הנדיב שנתן הבנק לענפי התקשורת,
הנדל"ן והמלונאות, בימי החגיגה הגדולה וחסרת הרסן.
אז נכון שפיצויים משמעותם תשלום במזומנים, והפרשות הן יותר עניין חשבונאי.
אבל בכל זאת, הבעיה הגדולה היתה ונשארה ההתנהגות הניהולית של שכבת המנהלים
שבקצה הפירמידה, שכבת השמנת של הפועלים, לאומי, דיסקונט, הבינלאומי, פיתוח
התעשייה ואחרים.
תזכורת קלה: הפרשות הבנק למאזן 2001, עמדו על 1.2 מיליארד שקלים. הפרשות חמשת
הבנקים הגדולים - שכולם צריכים לפטר עובדים כדי לשרוד - הגיעו באותה שנה למעל
4.5 מיליארד שקל. וזה נעשה לא רק אחרי שהמפקח כפה עליהם לבצע הפרשות אמת, אלא
גם בצניעות גדולה, שהמרחק בינה לבין המילה שמרנות עוד יתברר בעתיד.
אין ספק, יונס עשה את מה שהוא חייב לעשות, ומה שהפועלים חייב כבר מזמן לעשות.
כמה שנים דיבר על כך עמירם סיון? הרבה. דיבר ודיבר על הצורך וההכרח להיכנס
למבצעי התייעלות, אבל דחה את זה ומרח את זה. פעם בגלל ההסתדרות, פעם בגלל המכירה,
ופעם בשל השאיפה המתמדת לשקט או חוסר עניין אישי להיכנס למאבקים. עד שהגיע
ל-10 מיליון שקל בונוס שנתי, אותם קיבל באפריל 2001 בגין הרווחים האסטרונומיים
של 2000, שהעפילו ל-1.6 מיליארד שקל.
שלמה נחמה, יו"ר הבנק ונציג בעלי השליטה, קבוצת אריסון, קיבל אז 7 מיליון שקל.
זאת מעבר לשכר של כמה מאות אלפי שקלים לחודש, שכל אחד מהם נהנה ממנו בכל אחד
מחודשי השנה. בעלי הבית, מצידם, אספו דיבידנדים שעזרו להם להחזיר הלוואות.
רק שהבנק נפל מדחי לדחי, מחובות בעייתיים לחובות אבודים.
כאשר בוצעה השוואה בין הבנקאות הישראלית לאמריקנית במסגרת יום עיון באוניברסיטת
תל אביב, למאזן 2001, נמצא פער משמעותי בין תפוקת עובדי הבנקאות בארץ לעמיתיהם
בארה"ב. מדובר בסדר גודל של שליש. כלומר: עובד הבנק הישראלי יעיל בשליש פחות
מהאמריקני, אבל שכרו הממוצע שווה.
את הממצא הזה אפשר לפרש בשתי דרכים: האחת, שהמרווחים בארץ לא מספקים או שהעמלות
נמוכות; דרך שניה, היא לפרש את זה בעודף עובדים.
מאחר שאי-אפשר לומר שהמרווחים והעמלות בבנקאות הישראלית פועלים שלא לטובת הבנקים,
הרי ברור שעודף העובדים היא-היא הסיבה לתת-תפוקה, עליה משלם הציבור כולו.
עודף כוח האדם נובע ממסורת ארוכת שנים, בה הבנקאות היתה ידנית והצורך בשירותם
של בנקאים מרובים נבע מהאינפלציה. לצד אלו, גם אפשר להביא את הבעלות הבלתי-איכפתית
של בעלי הבנקים, עד להתמוטטות בפועל בשנת 1983.
כאשר חלו שינויים טכנולוגיים חוסכי כוח אדם, כאשר ירד הביקוש לשירותים בנקאיים
בשל הירידה באינפלציה ובשנים האחרונות בשל המיתון, החריפה בעיית עודף העובדים.
אלא שמבנה משק העבודה הישראלי לא איפשר לבצע את התיקונים ההכרחיים.
פיטורים של 10% בבנק הפועלים, שהיה כל השנים יחסית יעיל יותר, אבל רק יחסית,
משמעותם כוונה להגיע לרמת פריון דומה ומתקרבת לזו האמריקנית ולזו המקובלת בשאר
בעולם.
השאלה העיקרית היא איזה עובדים "ייפרדו" מהבנק, כלשונו של יונס. החשיבות אינה
במספר, אלא בהתמחות. בסוג השירותים שהם מסוגלים לתת. יש צורך הולך ופוחת בשירותי
בנקאות פשוטים, ומצטמצם הצורך בסינוף הבנקאי - המערכות הטכנולוגיות מרוקנות
כמעט את ההזדקקות לשירותי ה"טלר" בסניף. לכן עיקר הצמצום יתבטא ב-כ700 אשה
ואיש מהסניפים, שיסיימו את עבודתם בבנק, מתוך כ-6,000 עובדי הסניף.
200 נוספים ייפרדו מההנהלה הראשית. זהו המשך למהלך שיונס התחיל למעשה מאז נכנס
לתפקיד. הוא התחיל בקודקוד. חתך במספרם המנופח של חברי ההנהלה - 17 מכובדים,
ותיקים ומקורבים, בשכר גבוה ועבודה לא ממש מאומצת, אם בכלל - והוריד את מספרם
ל-12.
במקביל, מספר אגפים מוזגו, ונחסכו משרות ניהוליות בכירות, בעיקר בדרגות של
מנהל אגף. ה-200 הנוכחיים יצאו ממה שקרוי ההנהלה ראשית של הבנק, הכוללת את
כל יחידות המטה - החטיבות העסקית, הקמעונאית והתפעול. הכל יחד, מעל 3,000 אשה
ואיש, שבמהלך השנה כבר עברו הליך של ביטול תקנים, ניוד עובדים והופעלה תוכנית
פרישה מרצון, במסגרתה פרשו כ-200 עובדים.
אם בבנק הפועלים מפטרים 10%, הרי שווה ערך שלהם, מנקודת פריון העבודה, מגיע
בדיסקונט לכ-30% מהעובדים, ובלאומי לסביבות ה-20%-15%.
ריקי בכר, יו"ר הוועד בדיסקונט, ולואי רוט, יו"ר הוועד בלאומי, כבר צוחקים
כל בוקר בדרך אל הבנק. בקצב הזה, הם ואנחנו עוד נבכה כל הדרך לארגנטינה של
מעלה.
ההחלטה לפטר עובדים היא הכדאית ביותר דווקא היום, למרות מסגרת הפיצויים המוגדלים
של 230%. החיסכון בהוצאות השכר יחזיר את עצמו תוך שנתיים וחצי-שלוש ויאפשר
לבנק איזושהי התאוששות, כאשר המצב הישראלי, האמריקני והעולמי ישתפר. כך שלאורך
זמן, מדובר בהשקעה כדאית.
אומנם, לסדרת הפיטורים הנוכחית תהיה השפעה על רווחיות הבנק ברבעונים הקרובים,
אבל היא תקוזז מול הגידול הצפוי ברווחיות המימונית, שנובע מהשפעות המדד בגין-מדד
ידוע, וכן מהשפעות המדד השלילי שהתפרסם לאחרונה.
השפעות זרות אלו מביאות ציפייה לשיפור ניכר ברווחיות המימונית של הבנקים ברבעון
הרביעי. לבנק הפועלים זה יאפשר לקזז את הוצאות הפיטורים הגבוהות, הצפויות לבוא
לידי ביטוי בשני הרבעונים הקרובים.
לא חשוב כרגע למה, אם בגלל הבעלים או התחרות עם גליה מאור, לא נהנה יונס מהפריבילגיה
הסמויה של מנהל כל חדש: לבצע הפרשות מסיביות ברבעונים ובשנה הראשונה לכהונתו.
אגב, הוא כן עשה את זה בשנה הראשונה שלו בתפקיד מנכ"ל בנק כללי.
אבל את עיתוי סדרת הפיטורים הזו הוא מבצע במצב הכי נוח, כאשר מצב הרווחיות
היחסית שלו ברבעונים האחרונים טובה מהאחרים. וכך, למרות ההפרשה הגדולה שיצטרך
לבצע בגין עלות הפיטורים, הוא לא ייצא במאזן הרבעוני נחות מהאחרים. בתמונה
השנתית הכוללת, הוא גם לא יהיה נחות מלאומי, שהרבעון השלישי שלו היה קשה במיוחד.
כאמור, אין ברירה, ועם כל הכאב זהו צעד נכון בעיתוי נכון. מאחר שהבנק כבר מיצה
את עצמו מבחינת העסקים, לפחות במגזר הישראלי, הרי הדרך היחידה לשיפור הרווחיות
בטווח הקצר היא על ידי צמצום בהוצאות. וזה מה שעושים כאן.
הבעיה הגדולה היתה ונשארה היא בעיית איכות החובות, איכות תיקי האשראי. מבצע
ההתייעלות הנוכחי הוא רק ניסיון ליצור איזושהי מגננה כנגד זה.
נותרה שאלה: האם השכר הנוכחי של הבנקאים, של אנשי ההנהלה בבנק, גם אחרי הקיצוץ
של 7% שיונס סיפר עליו אתמול, אכן משקף את הרווחיות שלהם.
התשובה היתה ונשארה: לא. החברים האלה חגגו בתוך בועת שמפניה כמה שנים טובות,
והתענגו על שכר מופרז, שהגיע לשיאו בגין רווחי שנת 2000. בדיוק השנה שיצרה
את המשבר הגדול. השכר כיום, גם אחרי "הצעד המתבקש" של יונס, של הורדת השכר
הצנועה, נשאר גבוה מדי במובן זה שאינו משקף את הירידה ברווחיות. לכן יש לבצע
תיקון ברוח זו, וקודם כל אצל המנהלים הבכירים. כולל כולם.
כתבות
ני"ע
