"רצינו שתיירים יעברו ישירות מתל אביב לבית לחם"

השנה מצוין חג המולד בעיר בטקסים דתיים בכנסיות ובמנזרים בלבד, ללא החגיגות ההמוניות שאפיינו אותה לפני האינתיפאדה ושנועדו למשוך עשרות אלפי תיירים, כמו תהלוכות צופים, "שוק חג המולד" וקישוט הרחובות. זאת לאחר שצה"ל חזר לעיר לפני כחודש והטיל עליה עוצר, בעקבות כישלון יישום תוכנית "יהודה תחילה", והעובדה שבית לחם הפכה בפרק הזמן הקצר שצה"ל נעדר ממנה, לקן טרור.

על-פי הערכות שונות, 45% מהתוצר המקומי בבית לחם מקורו מתיירות. בשנים 2000-1999 ביקרו בעיר כ-800 אלף עד מיליון מבקרים, שגדשו את 20 בתי המלון שבה, עשרות המסעדות וחנויות המזכרות. אולם מאז פרצה האינתיפאדה, מגיעים לעיר מדי שנה אלפים בודדים של צליינים, המבקרים ביקור חפוז בכנסיית המולד ומיד שבים לירושלים הסמוכה, ואינם מנצלים את תשתית התיירותית המקומית, שנשלטה בעיקר על ידי המשפחות הנוצריות החזקות.

סיפורו של מלון "קסר ג'סר אינטרקונטיננטל בית לחם" מדגים את מצבה הנוכחי של העיר. המלון הוקם לקראת חגיגות המילניום, בהשקעה של 52 מיליון דולר, כמלון ברמה של חמישה כוכבים המכיל 250 חדרים וסוויטות. מזה שנתיים, הוא עומד סגור.

זיאד אלנמר הוא מנכ"ל "חברת פלשתין להשקעות בתיירות", חברה בת של קונצרן הענק הפלשתיני פדיקו, שנוסדה לאחר חתימת הסכמי אוסלו במטרה להוות מתנה של המגזר הפרטי לרשות הפלשתינית, ולסייע בפיתוח הכלכלה המקומית. פדיקו הקימה בין השאר את הבורסה הפלשתינית בשכם, פרויקטים של בנייה בעזה ומפעלים שונים.

לקראת המילניום החליטה פדיקו להקים את אינטרקונטיננטל בית לחם, בשותפות עם גופים עסקיים חשובים בעולם הערבי, כמו הבנק הערבי, בנק קהיר-עמאן וכן חברות הקשורות למוחמד רשיד, יועצו הכלכלי של ערפאת.

"הקמנו את המלון בתקופה שכולם חשבו על תיירות אזורית משותפת בין ישראל, ירדן, פלשתין ומצרים. רצינו שתיירים יעברו ישירות מאינטרקונטיננטל תל אביב לאינטרקונטיננטל בית לחם, ולכן הקמנו מלון ברמה הגבוהה ביותר עם מסעדות, בארים, בתי קפה ואולמות", אומר אלנמר. המלון החל לפעול ב-1 בספטמבר 2000, חודש לפני פרוץ האינתיפאדה. "בספטמבר באו תיירים רבים, גם מישראל, והיו לנו גם 200 תיירים מארה"ב. ההזמנות היו מלאות עד סוף השנה", נזכר אלנמר. במקביל החלו לבדוק אפשרות להרחיב את פעילות החברה, ולהקים בתי מלון בירושלים המזרחית וברמאללה.

"המשכנו להפעיל את המלון עד תחילת שנת 2001, ואז סגרנו, מאחר שלחלוטין לא הגיעו תיירים. האזור היה תחת כתר, ולא הירשו לתיירים להיכנס. מתוך 260 עובדים, נאלצנו להישאר עם 36 עובדים בלבד, שעוסקים בשמירה ובתחזוקה. אפילו את הפתיחה הרשמית של המלון לא הספקנו לעשות", הוא מספר.

כאמור, 50% מהתוצר המקומי בעיר "נעלמו" בשנתיים האחרונות, והנפגעות העיקריות היו השכבות הנוצריות המבוססות. בתי המלון, ההוסטלים, המנזרים ותעשיית המזכרות לתיירים (גילופים בעץ זית ומזכרות מצדפים) - הכל נעצר. חליל שוקה, מלשכת המסחר בבית לחם, מעריך את הנזקים הכספיים לענף התיירות בעיר בכ-130 מיליון דולר. ולדבריו, 2,100 עובדים איבדו את מקור פרנסתם בענף.

בהקשר זה ראוי להזכיר, כי בניגוד למצב בישראל, בקרב הפלשתינים כמעט לא קיימת תיירות פנים, וכן אין להם קרנות פיצויים בדומה לקרנות הפיצויים של המלונאים בישראל. כל בית מלון עומד לבדו מול ההפסדים.

צה"ל נכנס לבית לחם מספר פעמים בשנה האחרונה, ובחלק מהמקרים חייליו גם שהו בחלק מבתי המלון בעיר. אלנמר מתכוון להגיש בקרוב תביעה נגד המדינה, בטענה כי החיילים שהו בבית המלון שלו פעמיים (בתקופת חומת מגן ובאוקטובר לפני שנה), וגרמו לנזקים בשווי של כמיליון דולר, דבר שיחייב עבודות שיפוץ שתימשכנה חצי שנה. אינטרקונטיננטל בית-לחם אינו המלון היחיד שנגרמו לו נזקים - פארדיס הוצת במהלך הלחימה, ובית לחם אין נפגע אף הוא.

לדברי שוקה, היקף הנזקים שנגרמו כתוצאה ישירה מכניסת צה"ל לעיר (בעיקר נזקים מהרס תשתיות, כבישים, חשמל וכו') מסתכמים בכ-24 מיליון דולר, ושיפוצם הוא תנאי מקדים להחזרת התיירים לעיר בתקופת שלום.

תעשייה נוספת הקיימת בבית לחם היא תעשיית מנסרות האבן והשיש, והפלשתינים קיוו כי ניתן יהיה להסתמך עליה במקרה שהתיירות תתמוטט. באזור בית לחם והנפה כ-140 מפעלים ומנסרות אבן, שרובם ייצאו את תוצרתם לישראל וחלקם לחו"ל.

הירידה המשמעותית בביקוש לאבן בשוק הישראלי, בשל המיתון בענף הבנייה, כמו גם הגבלות התנועה שמטיל צה"ל, גרמו לירידה בפעילות המחצבות, העובדות כיום בכ-30% מיכולתן בלבד, להערכת שוקה. גם ענף הטקסטיל (בעיקר בבית ג'אלה ובית סחור) הנמצא בהתמוטטות כבר מספר שנים, ספג מכת מחץ. תחום נוסף שנפגע הוא יציאת הפועלים לישראל, וממנו סבלו בעיקר תושבי הכפרים ומחנות הפליטים. מעשרות האלפים שיצאו לירושלים ולסביבתה, יוצאים כיום מעטים בלבד.

התוצאה היא, שהעיר נותרה כמעט ללא משענת כלכלית, ומעל 60% מהאוכלוסיה מוגדרת כחיה מתחת לקו העוני. אחוזי האבטלה נעים בין 30% ל-40%. הגיזרה שהיתה בעבר עמידה ומבוססת, בעלת מעמד בינוני לא מבוטל של אנשי עסקים, נמצאת למעשה על סף קריסה. ארגוני הסיוע הבינלאומיים והכנסייתיים משחקים תפקיד מרכזי בסיוע לאוכלוסיה.

ניתן להבחין גם בהתגברות הגירת נוצרים מהעיר. מאחר שהם מאבדים את מעמדם הכלכלי, ולרובם גם משפחות וקשרים בחו"ל, קל להם להגר, ורבים מהם בוחרים באופציה זו. כבר כיום יש בבית לחם רוב מוסלמי.

"גם אם יגיע פתאום שלום ותיפסק האלימות, תידרש לפחות חצי שנה עד שנה לשיפוץ בית המלון ולהכשרת צוות עובדים חדש, כך שנוכל לתפקד בצורה תקינה", מעריך אלנמר. "מבחינת תיירים, ברור שתידרש לפחות שנה של רגיעה מוחלטת עד שתשוב התנועה התיירותית לעיר, וזאת רק לאחר שישפצו מחדש את כל התשתיות שניזוקו. התיירים לא יחזרו ברגע אחד, וכרגע אנו מציינים חג מולד עצוב מאוד, אולי מהעצובים שעברו על בית לחם מעולם".