"8 דקות ביום" היא תוכנית מוזרה מאוד. גם כי זו כוונתה, וגם כי מדהים למצוא תוכנית שכמותה בערוץ 1, ועוד בפריים-טיים של שמונה ורבע בערב.
במה מדובר? אלוהים יודע איך אפשר להסביר. ניתן לומר, שזוהי משבצת שכתב הסופר עוזי וייל, בהשראת ובכיכוב חלק מהדמויות שפיארו במשך שנים את "השער האחורי" - המדור שסגר את המקומון התל אביבי "העיר". באותו "שער אחורי" יכולתם לפגוש תמהונים כמו ציפי מחיפה, הרב המוטורי הראשון לישראל, וכמובן שלום טוקשה - יהודי שעשה דברים לחלוטין לא מוסריים בחברתן של תרנגולות משק שלא חטאו.
הרעיון להעביר את ה"שער האחורי" לפורמט טלוויזיוני כה סהרורי, שמדהים כי מישהו אישר לפתחו, להשקיע בו כספים ולבסוף גם לשדרו. לכאורה, אין סיכוי שדבר כזה, אשר בקושי צלח את קוראיו האובר-מתוחכמים של "העיר", יצליח להבקיע לו דרך אל לב צופי ערוץ 1. ובכל זאת, העניין עובד. עובד כמו שעבדה "החמישייה הקאמרית", שוייל נמנה בעבר עם כותביה.
המערכונים הקצרצרים המרכיבים את התוכנית עובדים על הצופה לא רק ברמה השכלית, זו המחפשת את שלל רבדי המשמעות שאמורים למצוא אצל יוצר כמו וייל. כמו במערכונים של החמישייה היא מצליחה לדגדג גם את בלוטות הצחוק היותר פרימיטיביות - אלו שנענות לדברים נמוכים: דמויות שעושות מבטאים, מרבות שטיקים, או פשוט מדברות גסויות.
"8 דקות" עדיין אינה יכולה להיחשב כפנינה, אבל קל מאוד לנחש שלא יחלוף זמן רב עד שתהפוך לכזו. גם אם לא תהיה, היא עדיין יכולה לסדר לכם את הראש - אם מתחשק לכם לברוח לכמה דקות מהחשיפות המדכאות המשודרות בחדשות ערוץ 2 על השחיתות במפלגת השלטון, ורוחות המלחמה שנושבות לכיווננו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
