המדינה עומדת על הדמים

אפשר להתחיל את הסיפור דווקא באיש פרקליטות בכיר המייצג את המדינה, עו"ד יהודה גלייטמן, שלא הגיע לאחד הדיונים המשפטיים והתנצל בפני השופט בנימוק: "מחסומים משטרתיים שהוצבו אותה עת בפאתי הכניסה לחיפה, בשל התראה חמה אשר גרמה לפקקים ועומסי תנועה כבדים".

בגבעת טל לא צריך שום התראה, כי זו גבעה ששומר נפשו ירחק ממנה עד שיהיה כאן שקט. גבעת טל, פרויקט של משרד השיכון להרחבת אלפי מנשה, תוכננה להיבנות בטווח 500-400 מטר מהכפר הערבי חבלה, יישוב קשה עם הרבה נשק קל.

בארבע המכרזים הראשונים ל-300 דירות, שהוצאו לפני האינתיפאדה, זכו בלושטיין, פריצקר, צ.מ.ח ונתיב פיתוח. כשפרצה האינתיפאדה, בוטלו כל ההתקשרויות עם רוכשים פוטנציאליים, הבנקים עצרו את המימון וגם הפועלים מסרבים לעבוד בטווח נק"ל מחבלה. למרות לחץ מצד משרד השיכון להתחיל לבנות, הקבלנים הקפיאו הכל ורושמים הוצאה, אולי אבודה, של כמה מיליוני שקלים (עבור קרקע, תכנון ושיווק).

המחלוקת כרגע היא על הוצאות הפיתוח. משרד השיכון דורש מהקבלנים לשלם 9 מיליון שקל, חלקם בהוצאות הפיתוח בגבעה, תשלום שמועד פרעונו הגיע על-פי לוח הזמנים בחוזה שנחתם לפני האינתיפאדה, כשנתיים וחצי אחרי תחילת הבנייה.

הקבלנים, לאור המצב, מבקשים לדחות את התשלום לזמן ארוך, לפחות אחרי תחילת הבנייה בפועל. משרד השיכון התעקש והודיע שיחלט את הערבויות. חלק מהקבלנים קיבלו צווי מניעה.

עו"ד גלייטמן, שאיחר לבית המשפט בגלל האתרעה על פיגוע, נימק את התעקשות המדינה לחלט את כספי הוצאות הפיתוח כך: "חובת התשלום בגין עבודות הפיתוח הינה חובה עצמאית, אשר איננה מותנית בתנאי מיקדמי כלשהו".

במקרה דומה, של הקבלן בן-אבו בגבעת זאב, פסק ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שבגלל האינתיפאדה, הקבלן זכאי לבטל את ההתקשרות עם המדינה, שכן קיום ההסכמים בין הקבלן למדינה הינו בלתי אפשרי ובלתי מעשי, והתעקשות המדינה הינה עמידה על זכות דווקנית שלא בתום לב. המדינה עירערה לביהמ"ש העליון.

אפילו אם בגבעת טל אין התעקשות פוליטית או אידיאולוגית של שר השיכון, נתן שרנסקי, לבנות בשטחים תוך כדי האינתיפאדה, אולי, בשם השכל הישר, כדאי לקחת בחשבון את הפסיקה בפרשת בן-אבו ולהמתין לפסיקה בביהמ"ש העליון, לפני שמחלטים לקבלנים 9 מיליון שקל. אחרת, המדינה נראית כאילו היא עומדת על הדמים במקום שיש בו סכנה לשפיכות דמים.