הזילות של חוטר-ישי

כשם שידע לעשות כניסה מרשימה לשמיעת הכרעת הדין במשפטו - 20 דקות לאחר השעה שנקבעה להשמעת הכרעת הדין - כך הצליח ראש לשכת עוה"ד, עו"ד דרור חטר ישי, להסיט את תשומת הלב מהעיקר - הכרעת הדין המרשיעה אותו בסיוע לאביו להתחמק ממס, באמצעות נאום חוצב להבות שנתן. חטר-ישי זוכה מסיוע להתחמק ממס בכל הנוגע לשותפו של אביו.

מיד לאחר הקראת הכרעת הדין, ולאחר בקשת התביעה לדחות את מועד הטיעונים לעונש, קם חטר-ישי על רגליו, והאשים את בית המשפט ב"תכסיסים ותחבולות... כדי להשיג הרשעה בכל מחיר, אשר בלשונו של בית המשפט, ריח רע, רע מאוד נודף מהם".

חטר-ישי האשים את בית המשפט ב"סימביוטיקה בלתי כשירה" עם התביעה, ובהתעלמות בזדון מהראיות שהובאו במהלך המשפט. הוא כינה את דברי בית המשפט כ"שטויות, השמצות ואמירות שווא", ואת פסק הדין כולו כ"מטופש". מטרת כתב האישום מתחילתו, הוא אמר, למנוע ממנו להמשיך ולקיים את תפקידו הציבורי, כדי שלא יוכל לבקר את המערכת. "אם סבור מישהו שבכך ניתן לסתום את פי, אינו אלא טועה".

במהלך דבריו, קמה התובעת, עו"ד אלה רובינק, מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), וביקשה להפסיקם. השופטת - זיוה הרמן-הדסי, היסתה אותה. 'זה מעניין', אמרה לה, והמשיכה להקשיב ברוב קשב. בסופם של הדברים לא נענתה לבקשתו של חטר-ישי לתת את גזר הדין היום (ה'), ודחתה זאת לחודש הבא.

האולם היה מלא ב"צבא" של חטר-ישי: חברים, ופעילים בלשכה הנמנים על סיעתו. דודי אפל, חברו, ועו"ד רוני בר-און, שגם להם יש טענות נגד הפרקליטות הגיעו, כפי שהגיעו מדי פעם במהלך המשפט; עו"ד אבי אלתר, שייצג את חטר-ישי בהליכים שקדמו למשפט, בפני הפרקליטות, הגיע אף הוא. את הגעתו הסביר בין היתר בהיותו יו"ר ועדת המסים בלשכת עוה"ד.

ההרשעה היתה בגדר הפתעה עבור אחדים, ובגדר פסק דין ידוע מראש, לגבי אחרים. "אי אפשר שלא לזכות בכתב אישום כזה", אמר אחד ממקורביו של חטרישי, דקות ספורות לפני שנודעה הכרעת הדין. אחרים היו סקפטיים יותר, ובשל כך אף מדוכדכים. בשיחות חברים, הם התבטאו כי אם יש הרשעה בתיק של חטרישי, "זה הסוף של המדינה". היו שאמרו, כי "אין סיכוי להרשעה".

גם חטר-ישי, בסטייטמנט שנתן לאחר הכרעת הדין, התבטא בסגנון אפוקליפטי: "מדינה שמעמידה לדין אדם ומייחסת לו עבירות שלטענתה נעברו לפני שנים, לא יכולה להיקרא מדינת חוק... צריך לזכור כי הנישומים עצמם לא הועמדו לדין והניסיון לייחס לי מכולם אשמה בנושא זה, הינו עיוות הדין ואי עשיית משפט".

במהלך הקראת הכרעת הדין, היו אנשים מתומכיו של חטר-ישי, שהשמיעו בינם לבינם הערות כמו: "השופטת לא מבינה בכלל את התיק", "הכל הצגה", ו"פסק דין מכור מראש".

* * *

מחוץ לאולם בית המשפט, לפני ההקראה, היו שהעריכו, כי לשופטת לא יהיה אומץ לזכות את חטר-ישי. מדוע אומץ? היה ברור כי במקרה של זיכוי, חטר-ישי ואנשיו היו עושים "צרמוניה" שלמה. אם היה מזוכה, הוא היה רואה בכך אישור לטענותיו החוזרות, על עשיית קנוניה כנגדו, ושימוש התביעה בכוח השררה שבידיה.

אם היה מזוכה, לאחר שורת הזיכויים הארוכה של אנשי ציבור, היתה בכך "מכה" עבור הפרקליטות, שבאחרונה "ספגה" זיכוי אחר זיכוי של אנשי ציבור. זיכויו היה מביא לירידת מורל בפרקליטות, והיה פותח פתח למתקפה כלפיה, לא רק מצידו של חטר-ישי, אלא גם מצד כל אנשי הציבור שזוכו באחרונה, וליבם מלא על הפרקליטות. לא כל שופט היה מוכן לקחת על אחריותו תוצאה שכזו.

גם בפרקליטות התייחסו לכך בכובד ראש. לייחוס, ניסו ראשי הפרקליטות להפגין אדישות מסויימת כלפי התוצאה הצפוייה של הכרעת הדין; שלא לייחוס, לפרקליטים רעדו הרגליים.

על אף החשש הגדול, התביעה הגיעה עם "צבא" קטן מאוד; אף לא אחד מראשי הפרקליטות. אולי כמעין מחאה והפגנת נגד כלפי ההשתלחויות של חטר-ישי לאורך כל הדרך. "מה אנחנו צריכים שיבואו איתנו?", אמרה לפני הכרעת הדין פרקליטה מפרקליטות מיסוי וכלכלה, שבדיוק היתה צריכה להיכנס לאולם סמוך בתיק אחר. "הפרקליטות עושה את העבודה שלה, ואם הוא בוחר להתנהג כמו שהתנהג - אין לנו מה לעשות. מה שמרגיז אותי, זה שלשכת עוה"ד לא אמרה שום דבר על ההתנהגות שלו. אם היתה לי ברירה, הייתי עוזבת את לשכת עוה"ד". « הדס מגן « הזילות של חוטר-ישי « ההאשמות החריפות שהטיח דרור חטר ישי במערכת המשפט והפרקליטות, לאחר פסק הדין בעניינו, בהחלט נראים כזילות של מעמד לשכת עורכי הדין