"מרכז החיים" של משפחת וילנאי

סיפורה של משפחת וילנאי והעימות שלה עם מס הכנסה המחישו אתמול עד כמה התקשה, בעצם, מס הכנסה לגבות מכל מתעשרי ההיי-טק בשנים האחרונות מס מלא. איש אינו יודע את הסיפור המלא של מוריס קאהן (אמדוקס), אורני פטרושקה ורפי גדרון (כרומטיס), אבל די ברור שמרבית מתעשרי ההיי-טק "סגרו" עם מס הכנסה "דילים" למס מופחת, אחרת גם המקרים שלהם היו מגיעים לבית המשפט.

מה התרחש בסיפור של משפחת וילנאי? לכאורה, תכנון המס של בני משפחת וילנאי פשוט. עמוס וילנאי מייסד MMC, שפיתחה מעבדי תקשורת, העביר במתנה חלק ממניותיו ב-MMC לבנותיו - סיגל וילנאי-צור ויעל וילנאי-זיסקינד. MMC, כזכור, נמכרה בספטמבר 2000 ל-AMCC) Applied Micro Circuts) ספקית שבבי תקשורת, תמורת 4.5 מיליארד דולר במניות. משפחת וילנאי, שהשכילה לממש בדקה-90 רגע לפני התפוצצות הבועה, נפגשה עם מניות AMCC בשווי של 520 מיליון דולר.

חלק מהמניות, כאמור, הוחזקו על ידי שתי בנותיו של וילנאי. מניות אלו שהתקבלו למעשה כמתנה פטורות ממס לכאורה, אלא שכאשר מקבל המתנה מוכר אותה עליו לשלם, על פי פקודת מס הכנסה, מס מלא - גם על הרווח המעין נדחה של נותן המתנה. במילים אחרות, מקבל המתנה נכנס לנעלי נותן המתנה, כך שעלותה לצורכי מס היא עלות נותן המתנה.

אלא שבמקרה הזה, טענו בנותיו של וילנאי, כי אינן חייבות במס מכוח סעיף 97 ב' לפקודה. סעיף זה פוטר למעשה עולים חדשים ותושבים חוזרים ממס על רווח הון ממימוש נכסים בחו"ל שהתקבלו או נרכשו לפני עלייתם או חזרתם ארצה.

MMC וכמובן גם AMCC הן חברות זרות, ומכירת מניותיהן היא אכן מכירה של נכס (נייר ערך) זר, אבל מס הכנסה לא מקבל את טענת הבנות ומבחינתו הן תושבות ישראל לכל דבר ועניין.

זהו למעשה לב העניין בין משפחת וילנאי ומס הכנסה, ומדובר בעניין מורכב למדי. תושבות ומרכז חיים קשים להגדרה בכללים כמותיים. יש כמובן חשיבות לתקופה שבה שוהה הנישום בארץ ביחס לתקופה שבה הוא שוהה בחו"ל, אבל לא פחות חשוב, לצורך בחינת מרכז חיים, הם קריטריונים כמו - היכן חיה משפחת הנישום, היכן נכסיו והיכן הוא מקבל שירותים רפואיים.

הנימוקים שסיפקו שני הצדדים לטענתם בנוגע לתושבות לא נחשפו (עדיין) בבית המשפט. מכל מקום, במסגרת כתב הערעור שהגישו הבנות מצוינות כתובותיהן הנוכחיות - סיגל וילנאי-צור מתגוררת בארה"ב ואילו יעל וילנאי-זיסקינד מתגוררת בת"א. ומעבר לעניין התושבות הקריטית כל כך לשנת 2000 (רוב הרווח נרשם בשנה זו), מכין מס הכנסה אלטרנטיבה נוספת.

"לחילופין, במידה ולא תתקבל עמדתנו האמורה לעיל, נטען כי העברת המניות לנאמנות מהווה מכירה כמשמעותה בסעיף 88 לפקודה בשנת המס 98'", כותבים תמר כהן-שמאי, סגנית פ"ש נתניה, ויחזקאל שלום, מפקח מס, בכתב המפרט את הנימוקים לקביעת השומה. מכאן אפשר להסיק כי מניות אלו הועברו לנאמנות בשנת 98' ובשנה זו כנראה קל יותר למס הכנסה להוכיח שהבנות היו תושבות ישראל.

על סמך טיעונים אלה תובע מס הכנסה משתי הבנות כ-368 מיליון שקל (184 מיליון שקל מכל אחת), בגין רווחי הון של מעל מיליארד שקל (524 מיליון שקל לכל אחת) ממימוש והחלפת מניות MMC ו-AMCC הנסחרות בול סטריט. אלא שבפועל רווח ההון היה נמוך יותר.

בפועל, דיווחו הבנות (כל אחת בנפרד) למס הכנסה על רווח של כ-10.3 מיליון שקל בשנת 98', כ-11.9 מיליון שקל בשנת 99' ואילו בשנת 2000, שנת המכירה ל-AMCC, חישב מס ההכנסה את הרווח כאילו מומש ביום החלפה. "עסקת החלפת מניות MMC עם מניות AMCC מהווה מכירה כמשמעותה בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה ביום 52 באוקטובר 2000 (יום ההחלפה), החייבת במס רווח הון על פי סעיף 89 ב1. התמורה נקבעה על פי ממוצע שערי המניות ביום ההחלפה וביומיים שקדמו לו", כותבים כהן-שמאי ושלום מפקח מס.

עם זאת, המניות נפלו מאז ב-95%, והשאלה מתי באמת מומשו המניות. אחרי הכל, לא סביר שישולם מס על רווח שלא מומש ובדרך כלל במקרים של החלפת מניות דוחה מס הכנסה את אירוע המס וחבותו עד למימוש בפועל. בקיצור, זה נראה כמו עוד טיעון שנועד בעיקר לצורכי מיקוח במסגרת המשא ומתן הצפוי בין הצדדים. כך או אחרת, על שומה זו ערערו בנותיו של וילנאי לבית המשפט המחוזי בת"א. מייצג אותן עו"ד פנחס רובין שאתו לא ניתן היה לדבר היום.

רו"ח צבי פרידמן, מנהל מחלקת המיסוי במשרד רו"ח ברייטמן אלמגור, לא היה מוכן להתייחס למקרה, "אינני מכיר את הפרטים", אבל הדגיש בפנינו את הפרצה שהיתה קיימת בסעיף המתנות, "בעיקרון, סעיף המתנות לקרוב זה סעיף שנוצל לרעה ע"י מתכנני מסים. אם למשל מדובר בתושב ישראל, שהחזיק מניות בחברה אמריקנית ומכר אותן, אז במכירה צריך לשלם מס. אלא שאם מעבירים את המניות לתושב חוץ במתנה, ואותו תושב חוץ מוכר את המניות, במקרה זה הוא פטור ממס. עם זאת, במסגרת הרפורמה במס עודכן הסעיף ונסגרה הפרצה".